טיולי רכבת: באר שבע, העיר הכי טורקית בארץ

מהר מאוד לאחר היציאה מתחנת הרכבת החדשה 'באר שבע מרכז', ליד תחנת האוטובוס המרכזית של העיר, מרגישים שהגענו לנגב, ולא בגלל הגבעות המדבריות. חזון בן גוריון או לא חזון בן גוריון, היחס למקום כאל סרח העודף של מדינת ישראל ניכר כאן. ברוכים הבאים לדרום המוזנח והמקופח.

אולי רשת הרכבות שהולכת ונפרשת כאן באמת תקרב את הפריפריה למרכז. בינתיים השווארמה בעשר שקל, ומקבצי הנדבות בלירה. באר שבע יכלה להיות פנינת תיירות אלמלא היתה באר שבע, אך גם כך יש מה לראות בה.

סביב הבאר שעל שמה נקראת באר שבע, נמצא מרכז המבקרים 'באר אברהם'. זו כמובן לא עובדה מדעית שזו אכן הבאר שחפר אבינו, אך אין מה לטרוח בעובדות. ממילא לא שבע בארות נתנו לעיר את שמה, אלא השבועה שנשבעו אברהם ואבימלך מלך גרר. המקרא מספר כי לאחר שאברהם מוכיח את אבימלך על שרועיו גזלו את הבאר שחפר, כורתים השניים ברית: "עַל-כֵּן, קָרָא לַמָּקוֹם הַהוּא--בְּאֵר שָׁבַע: כִּי שָׁם נִשְׁבְּעוּ, שְׁנֵיהֶם".

מרכז המבקרים נמצא מרחק דקות הליכה מתחנת הרכבת (אחרי התחנה המרכזית פונים שמאלה לדרך אילת וימינה בדרך חברון). אפשר להאריך קצת, וללכת לראות בדרך את גשר ההרכבת הטורקי שמעל נחל באר שבע, וגם את גשר הרכבת החדש והמכוער שעובר מעליו (ממשיכים דרומה על דרך אילת, עד לנחל באר שבע). 

קוטרה של הבאר עצמה, באר אבן שכאילו נלקחה מן האיורים, כמעט 4 מטרים ועומקה כ-13 מטר. המוניטין של השופעת שבבארות האיזור, וחשיבות המקום שהפך לצומת הדרכים ההיסטורי, נוצרו הרבה לפני שמי התהום זוהמו בשפכים. בחצר באר נוספת, מתקופה מאוחרת יותר, וגלגל מים משוחזר שהיה מעלה את המים לבריכת אגירה קטנה. במרכז המבקרים עצמו, אותו מפעילה מחלקת התיירות העירונית, ניתן לחזות במיצג אורקולי קצר על העיר שעוזר להתנתק מרושם ההזנחה. 

עוד במרכז מידע אודות העיר, אתריה וסביבותיה, וניתן לאסוף בו גם עלונים ומפה בה מסומן המסלול המשולט של הטיול בעיר העתיקה. במהלך חול המועד, יתקיימו גם סיורים מודרכים בני כשעתיים בעיר העתיקה, וסיור ארוך יותר הכולל גם ביקור בגשר הרכבת הטורקי (30 שקל, 6234613 - 08).

מרובע שווה צלעות

עם כל הכבוד לאברהם אבינו (ואופנתי להוסיף: 'ויש כבוד'), באר שבע היא בעיקר עיר טורקית. רק בסוף המאה ה-19 הקימו כאן הטורקים תחנת משטרה ובשנת 1900 התחילו בהקמת עיר חדשה. העותמאנים תכננו כאו בעזרת בני בריתם הגרמנים עיר 'מודרנית', אירופית באופיה, וכמו ערים רבות בעולם שתוכננו מראש ולא התפתחו עם הזמן ניתן לראות במפת העיר את מבנה הריבועים שלה.

הרחובות הרחבים והישרים הצטלבו במרווחים קצובים, כולאים ביניהם ריבועים שווים בעלי צלע של 60 מטר ושטח של ארבעה דונמים טורקיים. להוציא את הרחוב הראשי, רוחבם של כל הרחובות הוא 15 מטר. הרחוב הראשי, כיום מדרחוב קק"ל, הוביל מן הבארות שעל גדת נחל באר שבע עד לבניין הממשל העותמאני, הסראיה, המשמש כיום כתחנת משטרת העיר וכמפקדת פיקוד דרום. הרחוב נודע בשם 'רחוב 20 המטרים', על שום רוחבו. עד היום נותרו לאורכו רבים מבתי העיר העתיקה, והשפריץ המתקלף מקירותיהם חושף את היופי שמתחיו, מגלה את האבן המסגירה את גילם.

חלק מן הבתים המפורסמים שלאורך המסלול המשולט משופצים או משוחזרים ונמצאים בשימוש: בבית המושל הטורקי נפתח לפני כחודשיים מחדש מוזיאון הנגב לאמנות; בית הממשל משמש כאמור, את הממשל הישראלי; 'בית הנגבי' המטופח בו התגורר אחרי כיבוש העיר באוקטובר 48' המושל הצבאי הראשון של העיר, מיכאל הנגבי, משמש אכסנייה ל'מטה מדבר' – בית קפה מסעדה ומרכז לטיפולים אלטרנטיביים. ביתו של ההיסטוריון עארף אל עארף, שהיה מושל הנפה בשנות השלושים (ולימים ראש עירית ירושלים המזרחית) שימש שנים ארוכות כשקמית ולאחרונה שופץ על ידי אחד מקבלני הדרום שקבע בו את משרדיו. לא שוחזר, שופץ. כך לפחות מתלונן הבחור שמגיש לי כוס אספרסו לא רע בכלל, וגם מתיישב לקשקש איתי.

בתים היסטוריים אחרים מוזנחים או נטושים, ולמרות שהם מיועדים לשימור, שיני הזמן נוגסות בהם בנגיסות גסות. המבנה המרשים של בית הספר לילדי השייחים, שהיה בית חולים במלחמת העולם הראשונה וזכה להיות 'בית החיל' אחרי קום המדינה, עומד מתפורר. "אין עוד בית בסדר גודל כזה בארץ, כשהוא יהיה משומר אנשים ירימו גבה", אומר סמנכ"ל המועצה לשימור אתרים, דן שגיא.

המסגד הגדול שנבנה בראשית המאה נטוש, וכך גם הויכוח בין המוסלמים בעיר התובעים להחזירו לייעודו המקורי לבין העירייה שמעוניינת להפוך את המבנה בן ה-98 למוזיאון.

חילופי גברי

גם תחנת הרכבת הטורקית ידעה ימים יפים יותר. לא סתם 'בתחנה בבאר שבע עמד קטר', לבאר שבע יש יותר עם הרכבת מאשר שתי התחנות אליהן מגיעה רכבת ישראל כיום. תחנת הרכבת, שהייתה מהראשיות בארץ, נחנכה בשלהי 1915 כאשר לטקס החגיגי הגיעה רכבת מיוחדת מדמשק, עליה שועי האימפרייה המתפוררת ובראשם המפקד הטורקי העליון גמאל פחה.

המבנה היחיד שנשאר שמור מקומפלקס הרכבת הוא מגדל המים ששימש מאגר מים לקטרי הקיטור הטורקיים. אדם שנובר בפח האשפה שבין המגדל לבין בנייני השיכון הצמודים, מוציא חמץ שנזרק לקראת הפסח, יכול אולי להעיד מדוע אין איך לדאוג למבנים האחרים.

טרמינל התחנה הוא מבנה אבן דו קומתי בעל גג משופע הבנוי בסגנון גרמני. עד לפני שנים אחדות הייתה במקום גלריה, אך עתה המבנה סגור. בית מנהל התחנה, שפעם פעל בו הסניף המקומי של החברה להגנת הטבע, אפילו לא סגור: הבניין הדו קומתי פרוץ, ובתוכו מה שנראה מקלט לא רשמי לחסרי בית. על תיאור הריח העומד באוויר אפשר לוותר. 

"תחנת הרכבת היא אחד מ-18 אתרים לאומיים", מסביר שגיא, שגם אחראי על איזור הדרום במועצה לשימור מבנים ואתרים, "אם לא ייעשו בה עבודות הצלה שימור ושיקום", הוא מזהיר, "התחנה תימחק". בינתיים אף אחד לא מצליח להעביר את הנכס מידי מנהל מקרקעי ישראל לרשות עיריית באר שבע, ואי אפשר להוציא את התוכניות לפועל.

אחרי הטורקים באו הבריטים, ושלושה ימים אחרי שאלו עוזבים את הארץ המצרים כובשים את העיר ומציבים את מפקדת כוחותיהם בבניין הרכבת. כחמישה חודשים לאחר מכן כובשת חטיבת הנגב את העיר במסגרת מבצע יואב. אנדרטת חטיבת הנגב נמצאת כבר בתחנה הבאה, תחנת באר שבע צפון, אבל לפני שעולים על הרכבת צפונה יש עוד מקום אחד ששווה ביקור. השוק הבדואי.

מזה מאה שנים מתכנסים בכל יום חמישי בבאר שבע בדואים המגיעים ליום השוק המסורתי. מראשית ימיו ועד לפני שנים אחדות היה היריד השבועי נערך על גבי שמיכות שנפרשו על האדמה. בשנים האחרונות הפך לשוק תיירותי מוסדר עם דוכנים ססגוניים בהם ניתן לקנות מוצרי 'אותנטיים', מזכרות תיירים ונרגילות, ויש בו גם מסחר בבהמות. כמו בכל באר שבע, זול כאן. מי שלא חייב את ניחוח הקניונים הפסבדו-מערבי יהנה מקסם המזרח.

התחנות הבאות: באר שבע צפון וקרית גת