המשחקים של פעם

גוגואים

בתוך פרי המישמיש הכתום נחבא לו הגלעין החום, או כמו שקראו לו אז: גוגו. היינו אוספים את הגוגואים בלהיטות, שמים אותם על נייר עיתון בשמש ונותנים להם להתייבש. לאחר מכן שמים  אותם בכיסי המכנסיים הקצרים, כשהמהדרים היו מקפלים את כפל המכנסיים הקצרים כפל כפול, כך שהכיס בלט החוצה, ומראהו התפוח בגוגואים בלט לעין כל. המשחק בגוגואים היה די פשוט: כל המשחקים נעמדים מול קיר, כל אחד זורק בתורו גלעין אחד, וזה שהגיע הכי קרוב לקיר לוקח את כל שאר הגוגואים.

-----------------------------

גולות

המשחק האולטימטיבי בתחום משחקי החצר: הגולות היו עשויות זכוכית צבעונית, והיינו מחזיקים אותן בכיס המכנסיים הקצרים. הן היו משקשקות ביניהן תוך כדי הליכה, וככל שהרעש היה גדול יותר - כך גאוותו של ההולך התעצמה. הגולות נקראו בחיפה בלורות, בתל אביב בנדורות ובירושלים ג'ולות. הגולות עצמן נחלקו לסוגים שונים בעלי שמות משונים כמו, חלנגית, פצוצה, מעושנת, פרפרית, ראסית, בומבילה, קטינה, נחשית ועוד. 

-----------------------------

סימני דרך

משחק ששילב הרפתקה עם ניחוח של צבאיות: מתחלקים לשתי קבוצות, קבוצה ראשונה יוצאת לדרך ובורחת מהקבוצה השנייה, ומסמנת את מסלול בריחתה עם גיר, בכל מיני סימונים מוסכמים. הקבוצה השנייה יוצאת לדרך כמה דקות לאחר שהקבוצה המסמנת יצאה, ומטרתה היא למצוא את הקבוצה הראשונה שיושבת וממתינה במחבוא כל שהוא.

-----------------------------

חמש אבנים

משחק זריזות ידיים שהיה משוחק עם חמש אבנים קטנות, ולאחר מכן עם חמש קוביות מתכת קטנות. למשחק היו שתי גרסאות, קשה יותר שנקראה "ירושלמי", וקלה יותר שנקראה "תל אביבי". למשחק היו מספר שלבים, כל שלב נקרא היה "קון", קון ראשון, קון שני וכן הלאה. במשחק היה צריך לבצע כל מיני פעולות עם האבנים בדרגות קושי הולכות וגוברות.

-----------------------------

קלאס

משחק בו מציירים על המדרכה מסגרת עם משבצות בתוכה, ודוחפים בעזרת הרגל חתיכה של אבן מרצפת (אבן קלאס) ממשבצת למשבצת, על פי סדר קבוע מראש. אם בהחלקת האבן היא הייתה עוצרת על הקו בין משבצת ומשבצת, או יוצאת מהמסגרת או מחליקה מעבר למשבצת - המשחק נפסל,  ותורו של המשחק הבא הגיע.

-----------------------------

גומי

שני משחקים עומדים בפישוק רגליים וסביב רגלי שניהם רצועת גומי של תחתונים ששני קצותיה קשורים זה לזה. רצועת הגומי שהקיפה את שני ה"עומדים" יוצרת מרובע, לתוכו קופצים המשחקים קפיצות שונות על פי תור. מי שאינו מצליח במשימה הופך להיות ה"עומד", ומחליף את אחד המחזיקים את הגומי על רגליהם. לאחר שגמרו כל המשתתפים לקפוץ את כל סדרת הקפיצות , מגביהים את מיקום הגומי ברגליים של העומדים, וחוזרים על כל הסדרה של הקפיצות. סדרת הקפיצות עצמה שילבה קפיצות בהן היה צריך להפגין זריזות וגמישות. למשל קפיצה מחוץ לגומי לחלקו הפנימי, קפיצה בשני רגליים על הגומי, קפיצה עם רגל אחת ועוד.

-----------------------------

דודס

משחק אותו היו משחקים בעיקר בקיץ, שבבסיסו לקוח מהבייסבול האמריקאי. מניחים כפיס עץ על האדמה, ובעזרת מקל מכים בקצה הכפיס, כשזה קופץ לגובה מכים בכפיס למרחק. כשעלה הדבר ביד המכה הוא היה רץ במהירות רבה לאורך "תחנות" שסומנו במגרש, מתוך מגמה לחזור לנקודות המוצא עוד לפני שילדי הקבוצה השנייה תפסו את הכפיס והחזירו אותו לנקודת ההתחלה. ההורים והמורים התנגדו למשחק זה כי "זה יHכנס לעין ותתעוור". בירושלים קראו למשחק הזה "אלאם, סאלאם, בוליק", בחיפה "הקפות" ובבאר שבע "טירו".

זה היה בעיקר משחק בנים (שקראו לו גם "צעדים גדולים") שמזכיר את רעיון הקפיצה המשולשת באתלטיקה: מניחים ארבעה (או שלושה בגרסה הקלה יותר) של מקלות על האדמה ברווחים קבועים ביניהם והמשתתפים רצים וקופצים מעל המקלות. לאחר שכל המשתתפים ביצעו את הקפיצה, מרחיבים את הרווחים בין המקלות, וכך הלאה עד שמתחילים להיפסל, האחרון שמסוגל לבצע את הקפיצות הגדולות ביותר ולעבור את כל שטח הרווח בין המקלות - הוא המנצח.