עקדה בשתי שפות

בתו של יו"ר הרשות הפלסטינית, יאסר ערפאת, עושה יחד עם אמה באירופה כבר תקופה ארוכה. הרוב המוחלט של ילדי המנהיגות הפלסטינית נמצאים בחו"ל ועושים חיל עסקי או אקדמאי. מאידך, ילדי מחנות הפליטים וערי התלאובות בגדה חשופים ברחובות לפציעות, לסכנת נכות לכל ימי חייהם וגם למוות. זאת חלוקת עבודה צינית, מושחתת, בלתי מוסרית ובלתי נסבלת. העשירים לקולג', העניים לאש. ילדים כחומר בידי אבות המהפכה. לפידים חיים לצורך הרואיקה לאומית.

המתנחלים חוטאים כלפי ילדיהם לפחות באותה מידה, ועוקדים אותם על מזבח אמונתם. הם יכולים להוסיף ולטעון את טענתם הדמגוגית והשדופה, לפיה דין התנחלויותיהם כדינם של היישובים בתחומי מדינת ישראל, אבל עובדה סטטיסטית יבשה היא (גם אחרי הפיגוע בחדרה), שהחיים בתחומי הקו הירוק בטוחים לאין שיעור מאשר מעבר לו.

מי שהחליט ללכת לארץ מריבה ולהקים את ביתו על נחלה לא לו, ומי שכל דרכו מסמלת גזל וארגונטיות, אז שלכל הפחות יעשה זאת ללא ילדים. גידול ילדים בגוש קטיף משול להקמת שמרטפייה בתחנת דלק שורצת פירומאנים.

ככלל יש למנוע מילדים אורחות חיים רצופות הקרבה וסיכונים מתמידים נמנעים. תהיה מטרתם של ההורים צודקת ונשגבת ככל שתהייה, משעה שזו כרוכה בסיכונים של ממש ראוי שיוותרו עליה מעצם החלטתם להביא צאצאים. גם בפעולות של המחתרות ותנועות הקוממיות השונות לא נטלו חלק ילדים. הצעירים ביותר כבר היו נערים, וגם הם הסתפקו בתליית כרוזים.

מי שהחליט להביא ילדים לעולם מצווה לנהל אורחות חיים של שמרנות וזהירות, במובן זה שאין לו עוד את האופציה לצעוד בדרכים מהפכניות ויוקדות, המסכנות באופן וולנטרי לחלוטין את חייו כהורה. קל וחומר שאין לגרור ילדים לנתיב שכלל לא בחרו בו, שנכפה עליהם בשל שיגיונות הוריהם, ושמסכן אותם.

הילדות בכלל ובעולם המודרני בפרט קצרה וחולפת ביעף. אין צורך לקצר ולכווץ אותה מעבר לתוחלתה המוגבלת ממילא.

אין שום סימבוליקה והרואיקה בילדים ירויים וקטועי גפיים. אין גם שום מטרה ושום יעד שמקנים לזוועה הזו נסיבות מקילות. זה בסך הכל סיפור עקדה אכזרי ומיותר בשתי שפות.

דרור ניסן, פרסומאי, דובר חד"ש לשעבר