הגמוניה יהודית
מעמדם הריבוני וההגמוני של היהודים בישראל מאפשר עתה לנוכרים ל"התלאם" מבלי לשנות מניה וביה את זיקתם הדתית, או להמיר אתאיזם באורתודוכסיה יהודית
חוק השבות נחקק תחת רושם השואה, התקופה שבה יהדותו של אדם נקבעה על-ידי זולתו. ישראל נחשבה אז לספינת הצלה נקובה ומייסדיה לא שיערו כי יבוא יום שיהודי התפוצות לא יזדקקו לה, אך נוכרים ירצו לטפס על סיפונה. מאז הוטב מצבנו לאין שיעור, אבל גם הורע מאוד.
מצד אחד ממאנים יהודי הגולה להקשיב לקול פעמי המבשר ומתמעטים בקצב מסחרר, ומצד אחר חזוי שבעוד עשורים מעטים ישתוו המספרים של אזרחי המדינה הערבים והיהודים. אם לא יהיו תפניות חדות, ייתכן מאוד שבעוד מאה שנה ייכחדו רוב קהילות היהודים בעולם וישראל לא תהיה "יהודית" במשמעות המקובלת על רוב היהודים. רק לעיתים רחוקות מובעת במפורש חרדת היהודים מפני עתיד כזה, אבל היא מקננת מתחת לסף המודע, מניעה דיונים תכופים על גיור ואזרוח, והיתה הטקסט הסמוי בדיון שהתנהל השבוע בביהמ"ש העליון.
רוב הנוכרים המבקשים להתגייר אינם רוצים בכך מטעמים דתיים, אלא מפני שיהודיות היא אשרת כניסה אל הישראליות. הממסד האורתודוכסי חוסם אותם ורבים מאיתנו, לאו דווקא דתיים, תומכים בו, בהנחה שאין אמת מידה ליהודיותיו של אדם לבד מההלכתית. לא תמיד היה כך ויעידו למשל דברי רות המואבייה לחמותה נעמי: "עמך עמי ואלוהיך אלוהיי". ללמד שאולי היה אפשר להסתפח לשבט יהודה מבלי לסגוד לאלוהיו של השבט הזה, או להיפך.
מובן שזהויות מורכבות שכאלה לא התאפשרו בתנאי הגולה: יהודים אתניים שהתנצרו, התאסלמו, או יצרו כיתות סוטות, התמוססו בקרב בני העמים שבתוכם ישבו. הסתפחות לעם ישראל היתה נדירה למדי ורוב הפוסקים חשבו כי מי שמבקש להצטרף אלינו חייב לעמוד במבחני ההלכה. עם זאת היו פוסקים חשובים שסברו כי ההוויה יוצרת את ההכרה והצטרפות בפועל לעמנו סופה התייהדות מלאה.
מעמדם הריבוני וההגמוני של היהודים בישראל מאפשר עתה לנוכרים ל"התלאם" מבלי לשנות מניה וביה את זיקתם הדתית, או להמיר אתאיזם באורתודוכסיה יהודית. ואכן, אל האומה הצטרפו מאות אלפי "עולים" שאינם יהודים על-פי ההלכה, אבל הם יהודים כהלכה מבחינת זיקתם הנפשית. ילדיהם – על אחת כמה וכמה. אבל הכרתם הקולקטיבית של רוב היהודים האתניים מסרבת להשלים עם המציאות הזאת. מאות שנים של הסתגרות נתנו בנו את אותותיהן.
אך הנימוק האולטימטיבי נגד הרחבת שער הכניסה אל האומה היהודית נובע מפרנויה: "מה יקרה אם מיליון פלסטינים יתגיירו, 'יעלו' לישראל בכוח חוק השבות ויחריבו אותה?" זו שאלה היפותטית, אבל היא מסייעת לחידוד המחשבה. התשובה היא המרת חוק השבות במערכת חוקי הגירה כמקובל ברוב המדינות. ביסודם יעמוד עיקרון פשוט: טובת האזרחים עדיפה על כל אמת מידה אחרת.
ובהקשר זה, שליטי התרבות ההגמונית קובעים כמה מהגרים מסוגלת מדינתם לקלוט, מבלי שייקרע המרקם התרבותי ומבלי שתיפגע כלכלת ארצם. אם "מיליון ערבים", או "10 מיליון הינדואיסטים" יתגיירו וירצו להגר לכאן בחסות יהדותם, נסגור את השער שמפתחותיו בידינו.
כוח הספיגה שלנו הוא עצום, מפני שהרכיב ההגמוני באוכלוסייה שולט בכלכלה, בחינוך ובתקשורת. מהגרים חותרים להסתפח אל הרכיב ההגמוני, לדבר בשפתו, לאמץ את ערכיו ולהתבולל בו, ולכן הגירתם של נוכרים מחזקת את עמוד השדרה הלאומי ולא מחלישה אותו. אם נסכים לכך שלא כל בני האומה היהודית הם יהודים על-פי דתם, יהיו בני הפיליפינים והקולומביאנים והטורקים והמולדבים השואפים להצטרף אלינו יהודים ממש כמו ילדי, שאיש מהם אינו מקפיד על "שולחן ערוך".
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
