"זעקות הילדים ילוו אותי כל חיי"
אחרי כהונה סוערת במחוז ירושלים ומועמדות כמעט בטוחה למפכ"לות, ניצב מיקי לוי מחזיר את המפתחות ונוסע לתפקיד אחרון בוושינגטון: "החלטתי לנהוג בממלכתיות ולא להיות אבן רחיים על צווארו של קראדי". המראות הקשים של פיגועי התופת ואסון ורסאי, שפעם אף עלו לו בהתקף לב, ימשיכו ללוות אותו: "זה קרע אותי לרסיסים, רק בבית יכולתי להתכנס בתוך עצמי עם המחשבות". לא, הוא לא מתחרט על כלום. כן, הוא מאוכזב. וכן, עוד נראה אותו בפוליטיקה. ראיון פרידה
שבועיים לפני הפרידה ממחוז ירושלים, ניצב מיקי לוי כבר מתגעגע. לעשייה, לאדרנלין, לאנשים, לשטח ובעיקר לנופי הבירה, שאת כל אחת מאבניה הספיק להכיר במשך כמעט ארבע שנים בתפקיד. "שלוש שנים, שמונה חודשים ועשרה ימים", הוא מדייק, "אבל מי סופר".
לצד הגעגועים, הוא חש גם הקלה לא מועטה. "שנה בירושלים", אומר לוי בראיון פרידה מיוחד ל-ynet, "זה כמו שלוש שנים במקום אחר". אבל אל תטעו בו: במבט לאחור, למרות ההקרבה האישית, אובדן זמן יקר במחיצת המשפחה ואפילו התקף לב שעבר בזירת פיגוע, הוא לא מתחרט על דבר: "בגלגול אחר, הייתי עושה את הכל פעם נוספת".
לא מעט גבות הורמו לפני חודשיים, כאשר השר צחי הנגבי בישר על זהותו של המפכ"ל הבא. "יש תחושת פספוס ואכזבה", מודה לוי, שנמנה אז על ארבעת "המועמדים הבטוחים". אבל לא תשמעו ממנו ביקורת. "המנדט של השר הוא לקבוע מי יהיה המפכ"ל הבא. קיבלתי את הדין ואיחלתי למשה קראדי המון הצלחה".
מי שציפה למרד בצמרת המשטרה בעקבות המינוי המפתיע, התבדה. לוי, שהתמודד על תפקיד השוטר מספר אחת, קיבל את הצעתו של קראדי לשמש נציג המשטרה בוושינגטון. "לאחר מחשבה החלטתי לנהוג בממלכתיות", הוא מסביר, "לאפשר למפכ"ל הנבחר לבחור את הניצבים שאיתם הוא רוצה לעבוד, ולא להיות אבן רחיים על צווארו".
את הפיקוד על ירושלים העביר יאיר יצחקי לידיו בדצמבר 2000. האינתיפאדה אז הייתה בראשיתה. "איש לא שיער אז איזה טירוף מערכות עומד להיות כאן", נזכר לוי, שהתקופה בה כיהן כשריף הייתה מהסוערות שידעה הבירה: שרשרת פיגועים רצחניים; שורת התרעות חמות, פעולות סיכול ותפיסת חוליות; אסון ורסאי; מהומות בהר הבית; ביקורי אח"מים; מעצר בכירים ב"עולם התחתון"; אלימות בספורט; סגירת האוריינט האוס; הפרות סדר; ביקור האפיפיור. סלט של אירועים ביטחוניים ופליליים, שכל אחד ואחד מהם הצריך "הערכות חסרת תקדים" של המשטרה. "לא הייתה עוד תקופה כזאת", מסכם המפקד הפורש. "כל הזמן קורה פה משהו. תל-אביב היא עיר ללא הפסקה? מחוז ירושלים הוא מחוז ללא הפסקה".
ומה קורה היום?
"יש ירידה מסוימת במספר ההתרעות, אבל לא בעוצמתן. רק לפני שבוע נלכד מחבל בדרכו לירושלים, גם תיק של תלמיד בית-ספר נתפס עם חומר הנפץ. ירושלים מוסיפה להיות יעד לפיגועים, מעצם היותה בירה ומהסיבה שגדר הביטחון טרם הושלמה. היא הושלמה בצפון, מול השומרון, אבל זה כמו בלון – לוחצים בצד אחד וזה מתנפח בצד השני. הפיגועים משכם וג'נין עברו לרמאללה, שם עוד אין גדר, והנתיב לירושלים פרוץ דרך א-רם. קל להתערות באוכלוסייה שם, והם יוצאים לכאן. לכן מאוד קשה לנו לבלום את הטרור מהחלק הצפוני, ויש שם השקעה עצומה של כוחות ואמצעים".
יש לך ביקורת על העיכוב?
"הגדר הצפונית מתעכבת בין השאר בגלל עתירות התושבים. רוב העותרים דורשים פשוט להיכלל בתוך הגדר, ולא מחוץ לה. אחרים קובלים על כך שהיא עוברת בקרקע חקלאית. כדי לעמוד בכל זאת בלוח הזמנים מזיזים את הקבלנים לחלקים אחרים של הגדר, והעבודה לא נעצרת. אני לא מסתיר, זה פוגע בלוח הזמנים. אבל אנחנו מעריכים שבעוד שנה תושלם הגדר, ואז ביטחון התושבים יהיה ללא ספק טוב יותר. גם יהיה קל יותר להתמודד עם הפשיעה".
נראה עוד מהומות סביב הקמת הגדר?
"בוודאי, זה לא נושא לא פשוט. זה ישבש את מרקם החיים של הצד השני. המסחר יהיה יותר קשה, השבטיות והחמולתיות ייפגעו, פתאום המוקטעה רואה שירושלים מתרחקת מאחיזתה. תפיסתית, רואים שם שקמה גדר אשר מרחיקה את ירושלים מחלומות הפז שלהם. זה לא יעבור בשקט. אבל המשטרה תדע לטפל במפרי הסדר".
באירועים כמו בהר הבית, זכית לגיבוי מהדרג המדיני?
"כל המהלכים שלי בהר הבית דווחו לדרג המדיני. ההחלטה לפתוח שוב את ההר למבקרים התקבלה לאחר עבודה של שנה וחצי על תוכנית שלי, שיצאה לפועל עם תחכום, מלווה במעצרים שקטים ששינו את המצב. מאז אוגוסט ועד היום ביקרו בהר כ-50 אלף איש. זה מהלך אדיר, אחרי שגררו אותי לבג"ץ מעל עשר פעמים בדרישה לחייב אותי לפתוח את ההר. אני אמרתי אז שאי אפשר עדיין לפתוח, הר הבית זה לא מגרש משחקים. אין בו מקום לטעויות. ראוי שיעבדו בו בפינצטה ובסכין חדה של מנתח, בלי לפגוע בכלי דם".
יש חשש לחידוש המהומות שם? אולי על רקע ההתנתקות והרצון שלהם להראות שישראל בורחת.
"עד לפני ארבע שנים, טראומת הר הבית הייתה טראומה משטרתית. כל פעם שניתנה ההוראה לפרוץ להר זה נגמר בשלושה עד 19 הרוגים. אבל עשינו שינוי תפיסה מבצעי, ומאז ועד היום נתתי הוראה 13 פעמים לפרוץ להר. אני לא יכול להרשות שאבנים ייזרקו על הכותל, ומאז לא הגיעה אבן אחת לרחבה. אבל הר הבית, כמו הר הבית, הוא בלתי צפוי, ולכן ראוי שננהג בו בזהירות. אני יכול לומר באחריות כי במהלך ארבע השנים האחרונות אין פגיעה בעתיקות ואין בנייה בלתי-חוקית בהר".
במבט לאחור, מהו האירוע שהכי השפיע עליך במהלך הכהונה במחוז?
"אם לבחור אירוע אחד שהותיר עליי רושם בל יימחה, זה אסון ורסאי. מודיעים לי שהתמוטטה תקרה. אני מגיע לשם ורואה את הזוועה, שומע את הצרחות, משפחות זועקות שנציל את יקיריהן. ואני, מפקד משטרה, אף אחד לא אימן אותי לעשות את הדברים האלה. יש לי ניסיון בחילוץ מהתופת, מאוטובוסים ומסעדות, בהשתלטות על הפרות סדר. פה אין לי ניסיון. מה בדיוק עושים? אז לוקחים רמקול ביד, וקודם כל מדווחים שזה לא פיגוע, אלא כשל הנדסי. אחר כך שולחים שוטרים לחצאי קומות, צועקים 'לא לקפוץ', שלא יהיו נפגעים נוספים, עובדים עם כיבוי ירושלים ומד"א, אומרים לשוטרים להודיע לכל היישובים באזור לשלוח אמבולנסים, לעצור את כל המוניות בעיר ולהגיע כדי להוביל פצועים לבתי חולים. אתה צריך להיות יצירתי, עם מה אתה מוביל את הפצועים. כמה אמבולנסים יש בירושלים, עשרה? מדובר בחתונה עם מאות נפגעים. צריך לפנות צירים, להזעיק מצה"ל את יחידת החילוץ, בית חולים שדה. אני, קצין משטרה, לא אומנתי לעשות את הדבר הזה. בכל זאת הצלחנו להתגבר על האירוע הזה.
"כמובן, זה לא האירוע היחיד. כל אותם פיגועים שבהם נהרגו ילדים, עוללים. קו 2, 14, האוטובוס שיצא מגילה ובתוכו תלמידים – זה קרע אותי לרסיסים. אני בדרך כלל ראשון בזירת האירוע, שומע אותם צועקים, ואנחנו עוסקים בחילוץ שלהם. זה משפיע. אך בזמן הפיגוע אני לא נותן לעצמי שום הנחות. כל כולי בפיקוד על האירוע, פינוי, חילוץ, בדיקה שאין מטענים נוספים. רק אחרי הטיפול והתחקור, בערב, כשאני הולך הביתה, אני יכול להתכנס בתוך עצמי, והמראות והמחשבות רצים בראש. אני בסך הכל בן-אדם. הפיגוע המשולש במדרחוב, שבו נפגעו בני 13 שיצאו ממסיבת יום הולדת, זה אירוע טראומטי. המראות האלה, זעקות הילדים, ילוו אותי כל חיי".
ובתוך כל ההמולה הזאת, הגיע ההתקף. אולי לקחת את הדברים יותר מדי ללב?
"אני אחד כזה שאולי לוקח כל דבר ללב. אני לוקח את הדברים באופן אישי, ואז גם הפתרונות, הביצוע, ההשקעה והמוטיבציה הם בהתאם. יכול להיות שבמאסת הפיגועים בירושלים, הזעזוע והמראות ... זה לא דבר של מה בכך, כל פעם לבוא ולפקד על זירת אירוע, לחלץ, לנהל, כל אלה פגעו בנפשו של אדם. אגב, אני הרגשתי שזה בא, וקודם כל טיפלתי בזירת הפיגוע. נתתי הוראות של חילוץ פצועים, פינוי לבתי החולים, פינוי ההרוגים, הלכתי להתראיין לתקשורת כדי להרגיע את הציבור ולהגיד שהכל בשליטה. רק אחר-כך ביקשתי שיפנו אותי, בשקט. אבל כנראה שזה לא עזר, וזה יצא בבום כזה".
עשית טעויות במהלך הפיקוד על המחוז?
"לא. ככל שאני בודק את ההצלחות של המחוז - חיסול התשתית של הרשות הפלסטינית במזרח העיר, סגירת האוריינט האוס, הטיפול בטרור, חיסול חלק מהמפגעים, טיפול במשפחות הפשע, ההפגנות הקשות, ביקור האפיפיור, הר הבית ועוד – כל אלו מצריכים תכנון מדויק. אני מסתכל בראי, ולא מוצא שום טעות שלי".
ועכשיו אתה יוצא לוושינגטון. איך האנגלית שלך?
"אני עם תואר שני במנהל ציבורי, רמה של אנגלית אוניברסיטאית. אחרי ארבעה חודשים שם יהיה שיפור עצום לאנגלית האוניברסיטאית שלי".
לכמה זמן אתה נוסע?
"אני לוקח פסק זמן של כשנתיים כדי להתנסות במחוזות אחרים, בנושאים חדשים לי, נושאים בהם לא טיפלתי מעולם".
ואז מה? עוד נראה אותך במדים, מתמודד שוב על המפכ"לות?
"לא, ודאי שלא. אני חושב שהתפקיד בוושינגטון הוא באמת האחרון שלי במשטרה. אבל אתם בטוח תראו אותי. אני חוזר בשלב כזה או אחר לעשייה הציבורית-חברתית. אני לא מצהיר הצהרות שאני הולך ל... איך אחרים אומרים? לעיסוק בעסקים כלכליים-פרטיים. אני לא משתלב בעסקים, זה לא הכיוון שלי".
מיקי לוי בדרך לפוליטיקה?
"בוא נאמר שאני רואה עצמי משתלב בחיים הציבוריים, תורם לחברה בישראל בתפקיד ציבורי כזה או אחר. אין לי בכלל ספק. כיוון שאני במדים, אני לא יכול כרגע לפרט, זה לא ראוי. אני רק יכול להגיד שאני אחזור לחיים הציבוריים".
מה אתה חושב על היורש שלך, ניצב אילן פרנקו?
"הוא קצין משכמו ומעלה, שמכיר את העיר, את הנפשות הפועלות, את המשימות והלחצים, אדם שחושב צעד אחד קדימה, ואין לי ספק שיספק את הסחורה".
מה מצפה לו עכשיו?
"לולא הנפגעים בנפש, שזה פוגע לך בנפש, התפקיד הזה הוא אפילו מהנה, מרתק מאין כמוהו. הוא מקנה לך כלים פיקודיים, ניהוליים, שטח וקבלת החלטות שאין כמותם בשום מקום אחר, ודאי לא במשטרה. אין עוד שום מחוז שההחלטה בו יכולה לסבך מדינה שלמה, כמו למשל החלטה בהר הבית או בהפגנות מול משרד ראש הממשלה, בית הנשיא או הכנסת. זה מחייב קבלת החלטות, כושר פיקוד, ניהול ואומץ לב אישי. מי נתן הוראה ישירה להרוג מחבל כבול? אני מאחורי ההוראה הזאת. למרות שנתתי לירות במחבל עם חגורת נפץ, זה ייסר אותי שלושה ימים. זה לא דבר פשוט".
מה אתה אומר לשוטרים שלך, רגע לפני הפרידה?
"מפקד לבד הוא רק בורג, הוא חלק מהפאזל. במחוז ירושלים יש כ-5,000 שוטרים, קצינים, לוחמי מג"ב ומתנדבי משמר אזרחי. לפקד על מכונה כזאת זה לא דבר של מה בכך. כל העשייה, המוטיבציה, ההצלחות – כל אלה שייכים לקצינים ולשוטרים. זה מחוז שעובד כמו שעון שוויצרי. כנראה, השוטרים הירושלמים הם עם אופי מיוחד. אני יכול רק להודות על הזכות שניתנה לי לשרת על המחוז הנפלא הזה, בו אני רואה פסגה של שאיפות מקצועיות ואישיות. ראיתי את תפקידי כשליחות, ולכן היה לי יחסית קל להתחבר לתפקיד ולבצע אותו".
יש לך איזו בשורה לתושבי העיר, שחיבקו אותך בכזאת אהבה?
"לצערי, הימים הקשים עוד לא הסתיימו. עדיין צפויים לנו ולירושלים ימים קשים. אני לא שומע את פעמי השלום, למרות שצריך לשאוף לזה. אבל ירושלים היא עיר חזקה, עם תושבים בעלי אופי חזק מאוד. העיר הזאת תמשיך להתקיים, לשאוף לחיים ולנורמליות".
לפנייה לכתב/ת 
רק בן-אדם. מיקי לוי
צילום: גיל יוחנן
המנדט שלו. הנגבי
צילום: דני סלומון
הכי טראומתי. אסון ורסאי
צילום ערוץ 2
נקרעתי לרסיסים. הפיגוע בשכונת רחביה
צילום: איי אף פי
מומלצים
