קליפורניה של זהב

• ראו את כל הפרקים בסדרה 'חוצה אמריקה' בסוף הכתבה
  

האירוע שהפך כנראה את צפון קליפורניה למה שהיא היום, התרחש בינואר 1848. מתוך מימי הנהר, סמוך לקולומה, נשמעה הקריאה "זהב", שהידהדה עד לחוף המערבי ויצרה את גל ההגירה למערב הפרוע, שכונה 'הבהלה לזהב'.

במהלכה של הבהלה לזהב נטשו עשרות אלפי אנשים את בתיהם ברחבי ארצות הברית, ואפילו באירופה, ונהרו אל ארץ הזהב בקליפורניה. מלחים ערקו מאוניותיהם, גברים נטשו את משפחותיהם, נערים נעלמו באישון לילה מבתיהם - כולם נהרו אל המקום שבו, כך שמעו, זורמים גרגירי הזהב בנחלים.

מצבורי הזהב נמצאו בהרי סיירה נבאדה, החל בערוץ העמוק של נהר יובה (YUBA) ועד הגבעות התוחמות כיום את פארק יוסמיטי - כ-300 קילומטרים אורכו וכמה עשרות קילומטרים רוחבו. עשרות ערי כורים צצו באזור, אבל ורובן הגדול ננטשו והפכו לעיירות רפאים כאשר התברר שעורק הזהב הסמוך להן התרוקן.

רק עיירות כורים בודדות נותרו בחיים עד היום, בהן סקרמנטו, בירת קליפורניה. עיירות אחרות ששרדו משחזרות היום בפני תיירים את הימים המסעירים ההם. בדרך לפארק יוסמיטי אפשר לבקר בשלוש עיירות כאלה, ג'יימסטאון, סונורה וקולומביה. זו, האחרונה, השתמרה כמעט ללא שינוי והפכה לאתר היסטורי רשמי.

תקופת הבהלה לזהב הפכה את צפון קליפורניה לאזור מאוכלס בצפיפות, כיוון שגם מי שלא זכה לראות מטילי זהב מצא לעצמו עיסוק במלאכות אחרות. בין המרוויחים הגדולים היו הסוחרים. החנויות לאספקת ציוד ומצרכים לכורים זכו להצלחה מסחררת.

בין העושים חיל במסחר היתה נציגות יהודית מכובדת. סוחר טקסטיל בשם לוי שטראוס, שחשב למכור לאנשי המכרות אוהלים מבד מיוחד, לא ממש ראה כסף מהעניין והחליט לתפור מאותו אריג מכנסיים. הכורים היו מרוצים מאוד מהבד החזק, וכך נבט אחד ממוצרי הצריכה הפופולריים בעולם גם היום - הג'ינס. מר שטראוס הנכבד חגג את השיחוק שלו עוד שנים רבות, והחברה שלו, LEVI'S, ממשיכה לגרוף הון הרבה אחריו.

ביולי 1848 התגלו סימני זהב גם בערוץ הנחל ליד העיירה ג'יימסטאון, שטרם נבראה אז. הגילוי סחף אחריו אלפי מחפשי זהב וכך נוסדה עוד עיירה במערב, ואחריה סונורה וקולומביה הסמוכות. כמה חודשים לאחר מכן כבר בוצע הרצח הראשון בשטח, בעקבות ויכוח בין שני כורים. חבר המושבעים, חציו פועלים שיכורים וחציו מהמרים מושבעים, גזר על הרוצח עונש נלעג - קנס של 500 דולר וגירוש למקום אחר. מקרי הרצח הבאים כבר טופלו בדרך כלל על-ידי התליין.

ג''ימסטאון: אחים לצרה

העיירה ג'יימסטאון, 5 ק"מ מדרום לסונורה, הפכה אגב לאתר הצילומים של המערבון האלמותי 'בצהרי היום'. שריפה שפקדה אותה בשנת 1966 כילתה את בתי העץ המקוריים של החלוצים ומה שנותר זה הבתים המשוחזרים, המרשימים כשלעצמם.

מוזיאון הרכבות העתיקות ליד ג'יימסטאון (Railtown 1897) מומלץ מאוד כאתר ביקור. לא פחות מ-200 סרטי קולנוע עשו שימוש ברכבות שבמוזיאון כדי להנציח את שנות הבהלה לזהב ואת תקופת המערב הפרוע. בסופי שבוע תוכלו לשחזר כאן נסיעה במסלול קצר באחת הרכבות (9 דולר).

העיירה הגדולה יחסית סונורה לא שימרה את עברה המוזהב והיום היא נראית כהכלאה בין עיירת נופש לעיירת חוטבי עצים מתוקה, בינות לגבעות ירוקות. בתיה, חלקם בסגנון ויקטוריאני, יפים ומרשימים.

בהמשך הרחוב נמצא מוזיאון קטן של ותיקי המלחמות, גברים לא צעירים היום שנטלו חלק בהתנגשויות הצבאיות בקוריאה ובווייטנאם. החבר'ה האלה, שמנהלים את המוזיאון, תמיד שמחים לארח ישראלים, שנראים להם אחים לצרה.

כדאי להצטייד בחוברות ובמפות במרכז המבקרים של המחוז (רחוב סטוקטון 55).

קולומביה: טעם של פעם

ההפתעה המרנינה ממתינה למטיילים בעיירת הרפאים קולומביה, שהפכה בחסות המדינה לפארק היסטורי חי לזכר התקופה המרתקת. לא ייאמן שקולומביה, כ-5 ק"מ מצפון לסונורה, היתה בשנת 1854 העיר השניה בגודלה בקליפורניה והתחרתה מול סקרמנטו על תואר בירת קליפורניה.

קולומביה, שבשלב מסוים ננטשה לחלוטין, הפכה בינתיים לעיירה שמדמה יותר מכל מקום אחר את תקופת הבהלה לזהב. בחנויות המקומיות יושבים פועלים בבגדים של פעם ומדגימים את חיי היומיום באותה תקופה. בסיורכם כאן תראו את הנפח, יצרן הנרות והסבון, בית ספר של חדר אחד, הפאב שבו השתכרו טובי העיר, כרכרות ועגלות, ואפילו חנות ממתקים בסגנון של פעם.

בדרום העיירה נמצא מתקן שטיפה לעפרות והמבקרים מוזמנים לנסות את כוחם במציאת גרגרי זהב מהמכרה הסמוך, שעורקיו התרוקנו כבר מזמן. כדאי לצפות בתצוגת השקופיות המוקרנת באחד המבנים ומספרת את תולדות הבהלה לזהב בכלל ובקולומביה בפרט.

מי שירצה לחקור יותר לעומק את תולדות התקופה הראשונית הזו בקליפורניה, מוזמן לבקר בין מאי לספטמבר במוזיאון הכרייה NORTH STAR, ברחוב מיל בעיירה גראס וואלי. במוזיאון-מכרה 20 אלף ממצאים וסוגי עפרה שהתגלו במהלך הכרייה במחוזות הזהב. במקום מודגמת חשיבות כרייתם של מינרלים בעבר ובעתיד. כדאי גם להתבונן בתחנת הכוח של של המכרות הסמוכים למוזיאון, בדגש על גלגל פלטון העצום, שבעזרת 100 הדליים שלו הונעו המקדחות והמנופים של המכרה.

המכרה האחרון באזור, שנסגר ב-1956, היה אמפייר מיין (Empire Mine), שממנו הוציאו לא פחות מ-6 מיליון אונקיות זהב. מומלץ לבקר במוזיאון הקטן בכניסה למכרה.

אחד האתרים המוצגים כאן בגאווה הוא ביתה של לולה מונטז, פילגשו האירית של מלך בוואריה לודוויג, שהשתקעה באזור אחרי שראתה את הפוטנציאל הכלכלי לנערת קברט מסוגה. לולה, שהתפרסמה בזכות 'ריקוד העכביש' שלה, נהגה להחזיק בחצר ביתה דוב גריזלי. פאב מומלץ בעיירה: Gold Exchange Saloon.

אסטה לה ויסטה, סקרמנטו

אם יש לכם עוד קצת זמן, אל תוותרו על ביקור בבירה סקרמנטו, הלא היא מקום מושבו של המושל החדש ארנולד שוורצנגר, במישורים של העמק המרכזי מצפון מזרח לסן-פרנסיסקו. סקרמנטו היא בעצם העיר הגדולה ביותר שנוסדה ב'ארץ הזהב', כיוון ששימשה מקור אספקה ראשי לכורים בעשרות העיירות.

העיר נוסדה על ידי המהגר השוויצרי ג'ון סאטר, שהקים במקום בשנת 1839 תחנת מסחר. אחרי גילוי הזהב הראשון ב-1848, ליד המנסרה שהקים, החלה הבהלה למתכת היוקרתית. היום צומחים גורדי השחקים של העיר סקרמנטו סביב אותו אתר ראשוני.

העיר אינה יפה במיוחד אך כדאי לבקר ב- Old Sacramento, האזור העתיק לאורך גדת הנהר, ששופץ ומשמר את אורח החיים והמבנים של תקופת הבהלה.

מוזיאון הרכבת של קליפורניה גם הוא שווה ביקור. מרוכזים בו בין היתר קטרים עתיקים ותחנת נוסעים ישנה. בקיץ ניתן לצאת מכאן לטיול לאורך הנהר ברכבת עתיקה ומשוחזרת (45 דקות).

מזרחה, לא הרחק מהדאונטאון של העיר, מתנוסס בתוך פארק גדול ויפה בניין הקפיטול של קליפורניה, שחובה לבקר בו. אחת לשעה יוצא כאן סיור ללא תשלום.

גם מוזיאון האינדיאנים של מדינת קליפורניה הוא יעד ראוי. הוא נמצא ליד Sutter's Fort ויש בו לא מעט ממצאים ופרטים על אופי חייהם ותרבותם של למעלה מרבע מיליון האינדיאנים שהתגוררו בקליפורניה בשלווה יחסית לפני שהשתלט עליה (ועליהם) האדם הלבן.

אחרי הביקור בארץ הזהב וההתרשמות על הטוב והרע שהביאה תאוות הבצע לקליפורניה, אפשר להמשיך בנינוחות אל הטבע הבלתי מופרע כמעט של פארק יוסמיטי.

הכתבה הבאה בסידרה: עמק המוות