נחל השופט: פינת יופי אמיתית

דורות שהגבעות האלו, החומות עכשיו וירוקות בחורף, נקראו בשם בלאד א-רוחה, כלומר אדמת הרווחה. כשהגיעו אנשי השומר הצעיר והקימו את משלטיהם וקיבוציהם בלב הגבעות, קראו להן בשם הרי אפרים - אולי משום שלא הכירו נכונה את המפה ההיסטורית של המקום ואולי מסיבות אחרות, שאיני יורד לשורשיהן.

שנים שישבו שם אנשי השמאל ונלחמו על חייהם מול גל הלאומנות הערבי שגאה אז בארץ, ונגד האנגלים. בדרכם הארוכה איבדו הקיבוצניקים את חבריהם, הקימו אנדרטאות, סללו דרך אבנים מהזורע לעין-השופט ונלחמו במיליציות של המורדים הפלסטיניים, מבלי לנטוש את משמרות העבודה. לבד מכל אלה עסקו כאן גם בהכשרת מפקדי המיליציות היהודיות, שעם בוא היום הפכו לצה"ל ושינו את פני הארץ ואוכלוסייתה מן הקצה אל הקצה.

כל הנפלאות האלה לא עצרו, אפילו לא ליום אחד, את מה שלשמו הגיעו לכאן החולמים הראשונים כבר לפני כ-80 שנה: סיקול, חריש, זריעה ותקווה לקציר. גם זמן היה בידיהם אז לטעת את היערות, שהתמלאו בינתיים בנופשים ובמטיילים, מהם שהולכים אנה ואנה ומהם שמעבירים באש חיות מתות ונועצים בהן שיניים.

משפרצה המלחמה בשנת 1948 ועל מפתנה של בלאד א-רוחה התדפקו גייסותיו של קאוקג'י, בדרכם לחיפה, הגיחו מן הגבעות בוגרי הצבא שבדרך, שאז כבר היה צבא של ממש, והפכו את התמונה ההיסטורית. קיבוצי השומר הצעיר נותרו ללא שכניהם, שהלכו אל ואדי-ערה ואל ג'נין והפכו לגולים בארצם.

על המפות מעולם לא הופיע עוד השם בלאד א-רוחה. גם השגיאה הגיאוגרפית - הרי אפרים - הועתקה אל המוסד החינוכי האזורי ונשארה רק שם. על המפה הישראלית כתוב באותיות דקות, גדולות ובאלכסון - רמת מנשה.

נוף מינורי נטול דרמה

בימים המתלהטים של החורב ייטיב עם עצמו הבא אצל הרמה הזו אם ילך אל פינותיה החבויות והקטנות. אין בהן אומנם את הדרמה של מדבריותינו וגם לא את זו של הגליל, אבל דווקא העדינות והמינוריות בנוף, והמרחבים הגדולים הנחשפים מכל עבר, הם העושים את רמת מנשה למה שהיא.  

בלב הגבעות מזדחל נחל השופט, שהוא, אגב, השופט היהודי הציוני ג'וליאן וויליאם מק, מאמריקה. עוד בטרם נכנס ערוצו העמוק והמיוער אל פיתוליו האחרונים לפני צאתו אל עמק יזרעאל, אפיקו מתרחב ובעמק השטוח והרחב שנוצר שם, בצד דרך האבנים המנדטורית, מתנשאים שני ברושים גדולים ובודדים, שהקנו לסביבתם את השם 'רמת השניים'. הם ניטעו לזכר שני שומרים צעירים שנרצחו כאן - יואש זולר ויצחק קליצ'בסקי. לידם דבוקה אל דופן הגבעות חווה חקלאית שחזותה יפהפיה. היום זו חווה שעוסקת בייצור ובממכר טובין שציבור האנינים מטריח בגללם את גלגילי ג'יפיו עד לכאן.

אחרי הרצח, באוגוסט 1936, ניסו ללא הצלחה להקים כאן יישוב בשם 'רמת השניים'. דור חלף מאז שהמקום ננטש ולפני יותר מ-40 שנה הוקמה החווה הזו, 'חוות עמק השלום', על ידי הרמן בצנר וגרמנים נוספים מכת חוקרי התנ"ך, שלדבריה עליונותו המוסרית וההיסטורית של העם היהודי היא שמקנה לו את הזכות המשיחית על הארץ. ברוח זו נדחפו להקים כאן את חוותם, שהפכה לימים לחווה היצרנית מהפיסקה הקודמת.

לא רחוק ניצבת אנדרטה בצד הדרך, ועליה כתובים שמות שומרים אחרים, אפרים טוקטין ואליעזר קרונגולד, שנרצחו כאן בימי מאורעות המרד. ואני תוהה עד עתה, מאז עסקתי בניווטים בסביבה כחייל - מי באמת השניים?

הבורחים מפינת היופי

בלב התרחבות האפיק מתרוממת תלולית עלובה של עפר, מכוסה בקוצים מאפירים וממאירים. שמה הוא תל פרור, שהוא שם עברי למהדרין. אלא ששמו המקורי של התל היה אלפוריר, ומשמעותו היא "הבורחים", או בקריאה אחרת "המכובד ביותר". מי חי שם ומדוע נפסקו שם החיים כבר לפני כ-3,000 שנה הן שאלות היאות לארכיאולוגים, אלא שמקום שלא תואר לו ולא הדר, כמובן שיחכה לתקציבי חשיפתו עד קץ כל הימים.

פינת היופי האמיתית של לב הגבעות היא המעיין, שגם עליו נקרא שם הפרור המוזר. נביעתו עזה ובשולי זרימתו אל אפיק הנחל מוריקים צמחי המים - הנענע, הפלגית, גרגר הנחלים, הכרפס, הערברבה והבירוניקה.

על הנביעה נבנה בית משאבה, שבזמנו היה מקור המים לעין השופט והיום מן הסתם נהנית ממנו 'חוות עמק השלום'. חורשה סבוכה של עצי אולמוס, תאנים, דקלים יפהפיים ואזדרכות מקיפה את בית המשאבה המט ליפול ואת המעיין שמגיר את מימיו ברעש גדול, דרך מפל קטן המדלג על קיר בטון ומתקני איסוף.  

זהו המקום שבו הצל יהיה הנחת האמיתית של מי שטרח ובא עד כאן, כדי להבין מהי המשמעות האמיתית של השם בלאד א-רוחה.

איפה זה