טלטולי קברו של בנימין בן יעקב

לפני שכביש מספר 6 החל להישרט על מפת הארץ, לפני שמערכות מכובדות של מחלפים פוזרו בלב צוואר הבקבוק הישראלי ושינו לחלוטין את סדרי הבראשית, אפשר היה, במסע קליל ורצוף, להגיע ביום מיוזע אחד אל משכנותיהם של מתים מכובדים ועלומי-שם הטמונים בשרון. זכרם אומנם חשוב, אך שרידי בית עולמם והסיפורים הנלווים אליהם היו הטעם האמיתי לביקור שם.

היום, לדאבון הלב, הוטלו מגבלות שונות על חלק מבתי העולם האלה, ובעיקר משום שעכו"מ דוברי עברית השתלטו עליהם, כמעט בכוח הזרוע ובחוזק יד - אם כי אף פעם לא במורא גדול ולא באותות ובמופתים - וסילקו מד' אמות שלהם את רגליהם של מי שאינם מחבורתם.

הגדול והמרשים בסדרה הקומית הזו הוא קבר בנימין, השוכן בין נווה ימין וצומת כפר סבא מזרח.זה יותר מ-700 שנה שבית הכיפה הנאה הזה עומד כאן, כחלק ממתחם ממלוכי שנבנה בהוראת המושל הצבאי של ארץ ישראל באותה תקופה (המאה ה-14), האמיר תנכז אלחוסאמי. לא זו בלבד, אלא שכדי להאדיר את חשיבותו של הקבר הזה, אותו קבעו השלטונות המוסלמיים כקברו של בנימין, קטון בניו של יעקב לבית אבינו, הוסיפו לידו קבר של שייח' מקומי, פחות חשוב כמובן מבנימין, אבל בוודאי מוכר בימיו כבעל נס, מפזר מים קדושים, מחלק קמיעות ומברך ברכות למהדרין.

היות שצומת כפר סבא מזרח היה נקודה בעלת חשיבות היסטורית - אכן כך - באזור הצמתים הפנימיים של 'דרך הים' הבינלאומית הקדומה, אין פלא אפוא שהממלוכים התייחסו אליו כאל יעד חיוני לקבורת קדושים. את הממלוכים לא ממש עניינה העובדה שמקום ה"קבר" שלהם היה בעברו הרומי, בסך הכל קצת יותר מ-1,000 שנה קודם לכן, תחנת דרכים על אותה 'דרך הים', שאז - אללי - תסס המקום לא מחוגגי המוות אלא דווקא מאנשים תאבי חיים. כאן היה גם בית מרחץ שבו הערלים היו מציגים את מבושיהם לאור השמש ואחר כך היו זוללים להתפקע, סובאים לשוכרה וזונים לאור הנרות בחברת זונות.

העובדות הצבעוניות האלה לא מעניינות גם את העכו"מ בני זמננו, שכולם דוברים עברית מודרנית בעגה המקובלת בישראל 2004. נהפוך הוא, מי מהם אשר ישמע את הדברים, יאמר מיד כי דברי בלע הם, נאצה, גידוף וחילול שם שמיים. עוד פחות מעניינת אותם השתלשלות דברי ימיו של בנימין, אבי השבט הסימפטי שממעיו יצאו מלכים ונסיכים כבית שאול.

דווקא כאן, בחצר המזוהמת

שהרי בראשית העניין מצויים הספרים העתיקים הנלווים לתנ"ך, ובאחד מהם מצאנו שבנימין מת במצרים, ועם יציאת מצרים הביאוהו צאצאיו בארון וקברוהו סמוך לירושלים, שממילא נפלה בנחלת השבט הזה. בימי הביניים, ממש בתקופה שהממלוכים החליטו "לקבור" את המת הגדול הזה כאן, היה נוח יותר לעולי רגל יהודיים - שממילא נעו הלוך ושוב במשעולי הגליל ולא הרחיקו עד יהודה - להסיט את קבר הפטריארך הזה לרומי זעירתא, היא ח'רבת א-רומה, בשולי בקעת עמק בית נטופה בגליל התחתון. טוב, גם אז, במאה ה-15, לא נודע עוד על מת יהודי שיקום מקברו ויצווח "די לכם עם הטלטולים האלה, תנו לנוח על משכבי שלום".

ומכיוון שבעת שיהודים קידשו את בנימין שלהם בגליל כבר שכב בנימין הממלוכי, זה מנבי ימין, 131 שנים מתחת למצבתו העטופה בבד ירוק, הרי שברור כי זה שכאן לא היה בדיוק על דעתם של הרבנים. גם מעדויות אישיות לחלוטין מימי שירותי הצבאי, כשנאלצתי לכתת רגלי כמה וכמה פעמים אצל נבי ימין, אין בידי רישום של נוכחות העכו"מ העברי במקום בהקפים ובכמויות שהיו ראויים אפילו לאזכרת אגב.

אלא שמזמן בלתי ידוע לי החלו להופיע בחצר המזוהמת, המוזנחת ועמוסת שיחי הצבר, יהודים עם כיסוי ראש שבכוח חזון מוזר ויתרו על בנימין מאזור ירושלים, התעלמו מבנימין של הגליל, והחליטו שדווקא זה כאן, הממלוכי, על תחנת הדרכים ובית הבושת, ראוי שיבואו אצלו. ואם - מטעמים של אמונה טהורה כמובן - כבר יבואו ויישבו בחצרו, כי אז יזללו גם ללא גבול ובאותה הזדמנות ינדרו לתת צמיד לבית הכנסת או שטיחון לבית הרבי, שכך ישתפר מזלם. ואולי, בזכות הנדר, השכן הרע ישבור רגל, אולי הכלה תהרה, חשבון הבנק יתפח ומשרדי מס ההכנסה יתמוטטו ברעש אדמה.

דבר מן הדברים האלה לא מתרחש בקלות רבה כל כך, ואפילו ה"קדוש" הממלוכי שהתחפש לבנימין ודאי לא היה משתף פעולה בכגון דא, ממש כמו שדברי לא יועילו לחובשי המטפחת והמגבעת אשר אש המנגל מטלטלת אותם לזבוח זבחי מתים למען השם. אמן.

איפה זה