אחרינו המבול

• משך המסלול: כ-4 שעות
• ציוד: כובע, מים
• דרגת קושי: קל

"זוגות זוגות  יורדים מן התיבה, זוגות זוגות" ('הפרידה מתיבת נוח'. נורית זרחי/מתי כספי)

בדרככם לאילת או ממנה - אל תחמיצו ביקור בשמורת-טבע חי בר יוטבתה, סמוך לקיבוץ יטבתה (שילוט מפנה מכביש הערבה) - ספארי זוטא בערבה.

כאן, בערבה, נערך ניסיון שהצליח להחזיר לארץ ישראל ולנופיה את בעלי החיים שהתקיימו בהם עד אשר הוכחדו בידי האדם, כמו למשל הפרא, הראם והיען - מעין תיבת נח מודרנית. עולם החי שאותו הכירו אבות אבותינו היה שונה מזה המוכר לנו היום. דמיינו לעצמכם את משה רבנו צופה אל ארץ כנען כשמולו עדר ראמים, פרא טועה וכמה יענים.

מאז חלפו הרבה שנים ורק נציגים מעטים של בעלי החיים שאיכלסו בימי קדם את מישורי הארץ והרריה הצליחו להתגבר על המכשולים ולהגיע עד ימינו. אחד המכשולים הקשים היה עוד בתקופת התנ"כ, כאשר העולם עמד בפני ההצפה גדולה בדמותו של המבול, שמטרתו הייתה לטהר את העולם מכל הרשעים ורודפי הבצע וליצור עולם טוב יותר.

איש צדיק אחד היה בסדום ושמו נח, ועליו הוטלה אחריות כבדה ביותר להציל את החיות מהקטסטרופה כי הרי "אין חיות רעות". לשם כך בנה נח תיבת עץ גדולה שתכיל זוגות זוגות של בעלי-חיים שיצופו על פני המים ויינצלו מטביעה. בסופו של המבול, ולאחר שהגיעה היונה לתיבה עם עלה של זית - ירדו ממנה בעלי החיים, זוגות זוגות, ויצרו אוכלוסיות חדשות ומבטיחות.

ברם, גם בני האדם התרבו, ולימים יצרו מכשול נוסף לבעלי החיים - הנשק החם, שהפך את הציד ל"ספורט" עממי ונוח. מכאן הדרך להכחדתם של בעלי החיים היתה קצרה.

כך למשל, הראם, שהיה נפוץ בעבר באזור חצי האי ערב, ישראל, סוריה וירדן, נעלם מהאזור בשנות ה-30 של המאה הקודמת. לורנס איש ערב מספר בזכרונותיו שהראמים הלבנים היוו את עיקר תפריטם של שבטים בדואים שפעלו תחת פיקודו בימי מלחמת העולם הראשונה.

ללא התערבות האירגון לשמירת הטבע הבינלאומי IUCN שחזה מראש את הכחדתו של מין זה בטבע, ספק אם היינו רואים היום ראמים לבנים. 11 הפרטים האחרונים נאספו מערב הסעודית בתחילת שנות ה-70 והובאו כגרעין רבייה לגני חיות בארצות הברית.

במקביל, בשנות ה-60 הוקמה בארץ אגודת ה'חי בר' שמטרתה להשיב לטבע את חיות הבר שנעלמו מנופי הארץ. עם השנים התגבשה תוכנית להקמת מרכז רבייה לבעלי חיים בסכנת הכחדה, דוגמת תיבת נח, שממנה ישחררו את בעלי החיים חזרה לטבע. ואכן, שמורת-טבע חי בר יטבתה שבערבה מקיימת זה שנים את פרויקט ההשבה לטבע שבמסגרתו שוחררו ראמים לבנים ופראים אל מרחבי הנגב.

במסגרת הפרויקט הובאו לחי בר שלושה זוגות פראים, שני זוגות דישונים, שני זוגות ראמי סהרה, תריסר ערודים ו-18 יענים. אותם זוגות נקלטו בנוף סוואנת השיטים, והחלו במצוות פרו ורבו. האחרונים שהצטרפו לתיבת נח שבערבה היו הראמים הלבנים, שמוצאם הסעודי הקשה עליהם את העלייה לארץ הקודש. לבסוף נפרצה חומת הסירוב ו-4 זוגות ראמים לבנים הגיעו לחי בר, והשמחה היתה גדולה.

ריח של חופש

בעלי החיים האקזוטיים והנדירים התרבו, וריח החופש החל לעלות באוויר. ראשוני המשוחררים היו הפראים - עדר שמנה 14 פרטים שוחרר במכתש רמון. אחריהם הגיע תורם של הראמים הלבנים ששוחררו באזור חצבה ובאזור הנחלים הגדולים (פארן, ציחור וצניפים). במקביל שוחרר עדר של ראמי סהרה, בליווי ישראלי צמוד, במולדתם בסנגל שבאפריקה.

תהליך השיחרור מתבצע בכמה שלבים: בשלב הראשון נבחרים הפרטים ומורכב העדר. בשלב הבא מעבירים את הנבחרים למכלאה בשטח השיחרור. לאחר כ-3 חודשי איקלום בשטח החדש, מסירים את הגדר והחיות בוחרות את הכיוון שאליו ירוצו אל החופש. חלק מהפרטים נושאים משדר, וכך ניתן לעקוב אחרי העדר.

פרויקט ההשבה הוגדר כמוצלח, והמדד לכך הם הצאצאים שנולדים בטבע (בעקבות ההנחה שבעל חיים המצליח להוליד צאצאים נמצא בתנאים טובים וקיים סיכוי להמשך המין). על-פי מדד זה בחי בר יטבתה בעלי החיים ממש עושים חיים. באביב השנה נולדו בשמורת החי בר 12 דישונים ו-10 ראמים לבנים, שיהיה במזל טוב. בנוסף, בקעו בהצלחה יותר מ-40 אפרוחי יען וגם פרא קטן נולד בשעה טובה.

אפשר למצוא בחי בר יטבתה גם תצוגה של טורפי המדבר (שבהם ניתן לצפות בבטחון מאחורי קירות זכוכית), חלקם נמצאים גם הם בסכנת הכחדה. בין טורפי המדבר ניתן לראות את הנמר, הקרקל, הצבוע והזאב. אווירת ההמלטות השפיעה גם על מרכז הטורפים, והשנה ניתן לראות בו זוג גורי קרקל וזוג גורי שועל צוקים. השנה בקעו גם זוג גוזלי אוח מדברי, וההתרגשות גדולה.

תיבת נח שבערבה רוחשת ומתרגשת, וכולם מוזמנים לצפות בבעלי החיים וצאצאיהם בשנה שלא היתה כמוה מאז הקמת החי בר.

האכלת טורפים

כל יום שלישי, משעה 17:30 פעילות אחר צהרים מיוחדת בחי בר יטבתה - הדרכות נחשים, סיורי שקיעה בספארי והאכלת טורפים. טל': 6373057 - 08.

 הכותבת היא מנהלת מרכז ההדרכה במחוז אילת, רשות הטבע והגנים