פולקסווגן גולף - משחק לעשירים

"אנחנו רוצים לגרום ללקוח לפתח קודם כל תשוקה להכנס למכונית", כך הסביר לי לאחרונה אחד מבכירי תעשיית הרכב העולמית בשיחה קלילה על עיצוב ומעצבים. "ומה אני מנסה לומר בכך?" שאל האיש רטורית, "שאם צריך לעבוד קשה כדי לשכנע אותו אפילו להיכנס, לראות ולחוש כמה היא טובה, נכשלנו טוטאלית עם הרעיון".

לא מפתה

והמשפט הזה מהדהד באוזני בחוזקה, כאשר אני פוגש לראשונה בגולף החדשה על כביש ישראלי. ניצבת בחניה, שקטה ורגועה. ומה שאני מגלה מייד הוא כי אלמנט משיכת תשומת הלב האגרסיבית שמוטבע טוב כל-כך ברנו מגאן למשל, או במאזדה 3, בפיז'ו 307 אפילו וכמובן באופל אסטרה, הכוח הזה שמושך אותך להביט לעברן ולפנטז על פתיחת דלת, אינו קיים כאן. הגולף נראית רגילה מדי. היא לא מחזרת אחרי, ואני גם לא נמשך. בעצם, נסו להיזכר מתי זיהיתם אחת על הכביש.

האמת, אין לי מושג מדויק למה זה קורה. משהו בפרופורציות גורם לה להציג מבנה צר, למרות שהיא למעשה רחבה מהדגם הקודם. משהו בה גורם לה להיות מעט מגושמת וגמלונית. אתם יודעים מה, אפילו סוליות הגומי הלא-צרות נראות לפתע קטנות מדי. אם היא לא שמרנית יותר מקודמתה, לבטח לא עברה את הגלגול האבולוציוני שעברו מתחרותיה.

כל המתגים והמנופים, מחוונים ונורות, ברורים, קלים ונעימים לתחושה. זה בולט במערכת השמע, בבקרת האקלים המפוצלת, אבל גם בבחירת גוונים קוטבית (בהיר למטה, כהה למעלה) ומוכרת מפולקסווגן. מעניין לציין שמחשב דרך אין לגולף, אבל את עיקר הביקורת אנו מפנים דווקא למיקום מאותתי הצד על המראות. הרעיון הלא-מקורי מוצלח, אך הביצוע כאן עלול להטריד את הנהג בחשכה.

מה עוד? חלל נוסעים שצמח לגובה מעניק מרחב נאה לראש, למרות הגג הנפתח. ובכלל, הגולף V מרווחת בפירוש מבעבר, ומקפידה עד כמה שניתן על רווחת הנוסעים, גם אלה שמאחור. ואפרופו, משיכת סמל הקונצרן על הדלת האחורית (בהשראת סיאט) חושפת חלל סביר למטען, שנראה אף הוא מהודר מאד.

האם זה בא לידי ביטוי בכביש? לא ממש. למרות נתוני ביצועים רשמיים של 9.5 שניות ל-100 קמ"ש ומהירות מרבית של 202 קמ"ש (היה 192 קמ"ש, 11.7 שניות ל-100), הגולף אינה מרגישה נמרצת במיוחד. הסיבה לכך היא פעולה חלקה במיוחד של תיבת ההילוכים, המכוילת כאן בעיקר לשיוט חסכוני. אם תחפצו בקצת יותר אקשן, עדיף לעבור למצב "ספורט" שמבטל את השישי, ולעיתים מציב את התיבה בהילוך נמוך יותר. כרגיל בפולקסווגן, התיבה נוטלת פיקוד בקצוות, ואינה מאפשרת "נעילת הילוך".

המנוע עצמו לא מזדרז להגיב במהירות לפקודות מצערת, אך מפצה על פלגמטיות קלה בפעולה שקטה למהדרין וללא כל רעידות בעמידה. מעניין לציין כי הוא שקט עד כדי כך, שרחשי רוח וצמיגים היו קולניים ממנו. מצד שני, זה גם אומר משהו על שני האחרונים. צריכת הדלק הממוצעת עמדה על 7.3 ק"מ לכל ליטר בנזין.

האם זה עוזר לקומפקטית הלא-נמרצת של הקונצרן? בהחלט כן. כבר בתחילה ניכר שהגרמנים לקחו ללב את הביקורת על התנהגות הגולף היוצאת. כמעט בכל מישור נרשם שיפור, ואפילו עמידה מכובדת ברמה של אמת המידה בתחום הדינמי בקטגוריה, הרי היא הפוקוס המדוברת. זאת - למעט ההגה החשמלי. הוא לא רע אמנם, אך הוא עדיין מנתק מדי את הנהג מהכביש.

כאמור, שאר מכללי השלדה הציגו יכולת מרשימה, למרות שהצמיגים במכונית המבחן ראו ימים יפים בהרבה. ואולי זה מה שגרם לאחיזת כביש בינונית למדי. עם זאת, התחושה הכללית בטוחה, עם הרגשה שגם הרבה יותר כוח לא יוציא את המרכב הגדול משלוותו. בעצם, היינו מוותרים על חלק ניכר מתנועת המתלים מעלה-מטה במרבית התנאים.

מלחמת מעמדות

וזה מביא אותנו כמובן למחיר. אתם מחזיקים חזק? הדור החמישי של גולף התייצב למבחן עם תג מחיר יומרני להחריד של לא פחות מ-191,000 שקלים. במחיר הזה תקבלו גם גג נפתח ותפעול מערכת שמע מההגה. רוצים לוותר על המותרות לכאורה? תדרשו לשלם 180,000 שקלים "בלבד". 180 אלף שקל, עבור פולקסווגן גולף עם מנוע 2.0 ליטר.

אבל רגע, אולי לא צריך כלל להיבהל. ראשית, יש בארץ מכוניות עם מנוע בנפח זהה ותג-מחיר אפילו גבוה יותר. שנית, אולי היא פשוט כה טובה ויוקרתית, עד כי המחיר הזה מוצדק לחלוטין? ובכן, התשובה כאן חד-משמעית.

למרות מראה אנמי, הגולף החדשה היא מכונית מצוינת, טובה משמעותית מקודמתה ולבטח מהטובות בקטגוריה, אם לא הטובה מכולן כרגע. אבל בשום פנים ואופן היא אינה יכולה להצדיק הפרש מחיר של 30,000 שקלים ומעלה מול יריבותיה. היא אמנם מעניקה תחושה איכותית ויוקרתית מהאחרות, אבל היא אינה מאובזרת במיוחד, ויקרה אפילו ממכוניות הקטגוריה הבאה - כמו פורד מונדיאו, מאזדה 6 והונדה אקורד.

זה מצד אחד. מאידך, עם תג-מחיר שכזה, ניצבות לפתע מול גולף 2.0 ליטר עממית לכאורה, מכוניות בעלות מקדם תדמית גבוה מאד, גבוה יותר. כמו למשל אודי A3, האחות לפלטפורמה ולמכללים. או ב.מ.וו סדרה 1, או מרצדס A קלאס אם וכאשר. בפירוש מותגים שממוצבים גבוה יותר, עם נתוני מכירות קטנים משמעותית, ובמקרה של אודי אפילו מהווים בעיה פנים-משפחתית.

ואיפה זה מציב את הגולף? כאמור, במקום מאד בעייתי. היא לא רק יקרה מדי, היא ממוצבת מול תחרות קשה בהרבה, ולבטח פחות ריווחית. היבואן המקומי יאלץ להחליט אם הוא מסתפק בכך. בעצם, לצערו, אין לו ברירה.