סופר-פאתוס
המשדר של "כוכב נולד" היה נטול אדרנלין בשלב הביצועים, אבל מוצף התרגשות בשלב התוצאות. רענן שקד על עדי כהן ("אפידורל עכשיו!"), על שירלי לילו (שמבקשת להיות דיווה אבל יוצאת חצי זיווה), על לירון לב (שלא היה לו סיכוי להביס את "נבראתי לך") ועל הדמעה של סשה
חצי גמר "כוכב נולד", ערוץ 2, 20:45
רגע, שניה אחת, בואו נתחיל את הקטע הזה, ועכשיו... הפסקה. הפסקה דרמטית. עוד שניה. עוד אחת. שקט מוחלט בקהל. נשימת אוויר עמוקה. הסרעפת עולה ויורדת. דמעה קטנה, קטנטנה, כמעט בלתי נראית, נקווית בזווית עין שמאל, ו... עכשיו! עליית אוקטבה! תזמורת! מודולציה! הפזמון החוזר בשיא הרגש, בשיא הכאב! הסוף. גמרנו.
זוהי נוסחת הסופר-פאתוס, האולטרה-רגש, הנינט-על-סטרואידים שאיתה התייצבו אמש עדי כהן, שירלי לילו וגם סשה והדימעה שלה. נו, טוב. לך תתווכח עם דמעה בשידור. של סשה. בטח סשה. מכל כיוון שלא תסתכלו על זה, מדובר בעליית מדרגה. בהסלמה. בעונה השלישית של "כוכב נולד", מי שלא יבכה לא יזכה.
אבל סשה הגיעה לחצי הגמר הזה כשהיא סובלת מצניחת סוכר משמעותית; חמידותה הטבעית בנסיגה מהירה יותר מקו השיער של צחי הנגבי, וקרירותה הטבעית פורצת ממנה, כנגד רצונה, בכל צילום פאפראצי מזדמן. במצב כזה, אין פלא שסשה ביצעה את "עוד יום" במבט אומלל של מי שאמורה להצטרף מיד בתום השידור לתור בלשכת התעסוקה ללא-אקדמאים. בשניה שגרישקוב סיימה את הביצוע הדכאוני הזה, ידעתם שיש לנו בעיה.
היתה דרמה (צילום: סמדר שילוני)
למרווח הצר שנפער שבין סשה לגמר השתחלה, לכל הרוחות, עדי כהן – או בשמה האינדיאני עד כה, את-החוליה-החלשה. למה? כי אנחנו זקוקים לסינדרלה, וזה, באופן סופי, החוק הקובע ב"כוכב נולד". עם נינט היה לנו מזל; קיבלנו אחת מוכנה, רק להפשיר ולחמם. הפעם זה היה מסובך יותר, אבל עדי כהן, אנדרדוג לאורך רוב הדרך, החליקה לבסוף לתפקיד בטבעיות. הביצוע ל"היי שקטה" העפיל, איך לא, לפסגות הפאתוס המושלגות, כולל השבירה ההכרחית באמצע הפזמון האחרון ושפת הגוף שכולה אומרת "אפידורל עכשיו! אני מתייסרת פה!". כהן לא לקחה סיכונים; היא הלכה עם זה עד הסוף המוגזם, התיאטרלי. מה שנקרא, לא משחקים עם לב של גבר האוחז בידו סלולרי. שוברים אותו בכוח. זה השתלם לה.
שירלי לילו, שהגיעה בשמלה אדומה וצמודה מספיק כדי להפוך אותה מועמדת ראויה לשלב ה"אחרי" בכל תוכנית "הברבור" סבירה, הלכה גם היא על שיא-הרגש, אבל ללא הועיל; כאשר לילו מנסה לשדר "אני דיווה" בשפת גוף שהיא איננה דוברת, יוצא לה יותר "אני חצי זיווה, בקושי רבע סשה". לא היה על מה לדבר.
ולירון לב? נו. בחולצה ע"ש שי גבסו, ביצע לב את "הצל שלי". הצרה הגדולה של לב היא שגם בפוזיציית הספרינגסטין הידועה שלו, עם הגיטרה והבלורית והג'ינס וכל זה, לא היה לו עוד סיכוי להביס את הביצוע שלו עצמו ל"נבראתי לך" – והפעם מדובר היה בבחירה בעייתית מלכתחילה, לא מעניינת מספיק, שזכתה לביצוע פושר.
כמישדר, היה חצי הגמר השני של "כוכב נולד" נטול אדרנלין בשלב הביצועים, ומוצף אדרנלין בשלב התוצאות. קליפ האקפלה בחוף קיסריה היה התוכנית האמנותית כולה, והביא לכם מימיקה שצדי צרפתי היה מחזיר למטבח בבוז ומחשוף אחד (לילו) שבוודאי גרם למוטי שקלאר לרשום לעצמו פתקית קטנה, "בס"ד. לטפל בזה דבר ראשון בבוקר". מעבר לזה, גורנישט. לא ממש משנה; בשלב
התוצאות היתה מספיק דרמה לעונה שלמה של "24", כולל התפנית ההיסטרית, הבלתי אפשרית, בסיום. עדי כהן. תאמינו.
אז מה יקרה בניצנים? תרשמו: לפחות דימעה אחת בשידור; מישהו כורע לריצפה במהלך ביצוע השיר; מצתים מונפים באוויר לאורך לפחות שלוש בלדות; שני הראלים; אחת כהן. שימו את הכסף על סקעת. הפעם זה יהיה סינדרל.
