מעצבי אופנה מתלוננים: גנבו לי את הדגם
מעצבים צעירים מגלים שהעתקי דגמים שלהם נמכרים בחצי המחיר בחנויות ברחבי הארץ. המעצבת אלה גונן הגישה תביעה נגד רשתות אופנה שהעתיקו דגמים שלה. וגם: מה הקשר של ורסצ'ה ישראל לחברה האיטלקית
העתקת דגמים או במלים אחרות חיקויי וזיופי מותגים, הפכה כבר מזמן לתופעה מוכרת. החל מהעתקת תוכנות, משחקי מחשב, תקליטורי מוסיקה וסרטים, דרך זיופי משקאות חריפים, תכשירי קוסמטיקה ושעונים ועד זיופי תרופות כמו ויאגרה - כולם מזייפים ומעתיקים, בשיטות שרק הולכות ומשתכללות.
עכשיו הגיעה התופעה גם לעולם האופנה הישראלי הקטן שלנו. מעצבים ויבואנים ותיקים, לצד מעצבים צעירים, שיצאו זה עתה לשוק - מגלים שהדגמים שלהם נמכרים במחירים מוזלים הרבה יותר בחנויות וברשתות אופנה, לעתים במרחק כמה מטרים מחנות המעצבים שלהם עצמם.
רובם מרימים בדרך כלל ידיים. הגשת תביעה נגד המעתיקים היא עניין יקר ומסובך, מה עוד שקשה להוכיח משפטית טענה נוסח גנבו לי את הדגם.
אבל המעצבת הצעירה אלה גונן (27) החליטה שלא לוותר וללכת (כמעט) עד הסוף. היא הגישה תביעה לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב בטענה ש-8 מדגמיה הועתקו כביכול על-ידי שלושה יצרני אופנה: רשת גולברי, רשת פשוט ויצרן בדרום תל אביב בשם סנטייה.
באמצעות עורכי הדין סער פלינר וקרין סמל פלינר, המתמחים בנושאי קניין רוחני במשרד זיסמן, אהרוני, גייר ושות', הגישה גונן תביעה נגד יצרניות אלה, בדרישה להוריד מהמדפים ולאסוף מהחנויות את הדגמים המועתקים כביכול, וכן בדרישה לפיצוי כספי כולל על סך 500,000 שקל.
"עניינה של בקשה זו הינו נסיונה של מעצבת צעירה ומבטיחה, אשר רכשה בתוך זמן קצר מוניטין ומעמד מכובד בין המעצבים המצליחים בארץ, להגן על יצירותיה כנגד מעשי חיקוי, העתקה, זיוף וגזל מוניטין של פרטי לבוש, שהינם פרי עיצוב ייחודי ובלעדי שלה", נאמר בכתב התביעה.
שמונת הפריטים החשודים נרכשו בחנויות השונות והובאו אחר כבוד ללשכתו של השופט יהודה זפט. השופט בדק, מישש, הישווה ובשלב הראשון של הדיון הוציא צו מניעה להפצת כל שמונת הדגמים. בית-המשפט הוציא צו מניעה זמני כנגד אופנת סנטייה ואופנת פשוט, האוסר עליהן לייצר ולמכור ארבעה מדגמיה של אלה גונן, וכן הורה להם לאסוף את הדגמים המועתקים מחנויותיהם ומחנויות של צדדים שלישיים, להם מכרו את הסחורה.
וזה עוד לא הכל. בין רשת גולברי והמעצבת נחתם הסכם, שקיבל תוקף של פסק דין, לפיו הרשת ומנהליה התחייבו שלא לייצר ולשווק שלושה דגמים מקולקציית אלה גונן, שבגינם הוגשה התביעה, ואילו אופנת סנטייה חוייבה לשלם למעצבת פיצוי כספי בסך 18,000 שקל.
רשת פשוט, שהסכימה אף היא למתן צווי מניעה נגדה לשני דגמים, עדיין נתבעת לפיצוי כספי. לחברת פשוט טענות נגדיות על העתקות מצד אלה גונן ונראה שהפרשה רק בתחילתה.
"הדרך ארוכה, קשה ויקרה", מסכמת אלה גונן את ההרפתקה, "ובכל זאת החלטתי לבחור בה, או לפחות בחלקה. הרשתות הגדולות מנצלות את העובדה שהמעצבים הצעירים לא מעוניינים לממן משפטים גדולים ולא יתברברו בבתי-המשפט במשך שנים. גם אני הסכמתי בסופו של דבר לפשרה כי משפט כזה גוזל אנרגיות נפשיות רבות, שלא לדבר על הנזק הכספי הגדול שנגרם לי".
גונן מספרת, כי הכל התחיל מתלונתה של צרכנית, שרכשה בחנות רזילי בקניון שבעת הכוכבים בהרצליה שמלת סטרפלס שמצאה חן בעיניה בסכום של 649 שקל. דקות אחר כך היא מצאה שמלה זהה, לטענתה, בחנות פשוט, הנמצאת בקומה אחרת בקניון, במחיר של 459 שקל. "בעקבות תלונה זו ותלונות נוספות התחלתי לאסוף את כל 'הדגמים' שלי מהחנויות והחלטתי לקחת את הזייפנים לבית-המשפט", מספרת גונן.
לא אותה האיכות
המעצבת פרידה החליטה גם היא לעשות מעשה. היא אספה פריטים רבים, שהועתקו לטענתה ונמכרו במחירים מוזלים בחנויות שונות ברחבי הארץ.
בשלב זה היא פנתה למעתיקים בדרישה לאסוף את כל הדגמים שהועתקו, לטענתה, מכל החנויות שבהן הם הופצו. "בשלב זה מדובר באזהרה, אך לא מן הנמנע שאחליט להגיש תביעה נגד המעתיקים", אומרת פרידה חמליס.
בענף כולו מסכימים, כי מדובר בתופעה בלתי-נסבלת. היא גורמת נזקים כספיים עצומים ולמעצבים הצעירים היא מוציאה את החשק להמשיך ליצור ולייצר.
"לפני 5 שנים ראיתי באחת החנויות שתי שמלות הנראות 1:1 כמו שלי מבחינת הבדים והגזרות, שנמכרו יותר בזול", מספר המעצב רונן חן, יצואן ובעל 4 חנויות אופנה. "כשבדקתי את הנושא התברר שהיצרנית היא חברה מצרפת, שקיבלה שתי שמלות שלי שנקנו בארץ והועברו אליה לצורך העתקה".
לדבריו, "בגלל שמעורבת חברה מחו"ל ויתרתי על התביעה שנראתה לי מורכבת מדי. עם זאת, חשוב לתבוע גם אם התהליך ארוך ומפרך כי זה יכול להועיל לטווח ארוך".
"הכי נפוץ זה להעתיק לוגו, שהוא סימן מסחרי של חברה. את הלוגו שלנו מעתיקים בבגדים, באביזרי אופנה, מדבקות, נעליים ואפילו קעקועים", אומר דוד גבריאלי, מעצב ומבעלי חברת כאוס לבגדי גברים. "אשר להעתקת בגדים, מדובר בעיקר ביצרנים המוניים, שאינם משלמים עבור שירותי עיצוב ואינם מעסיקים מעצבים, אלא מתחרים בשוק מיהם הכוכבים התורניים ומהם הדגמים החמים, ואז מייצרים אותם בכמויות ענק ומציפים את השוק".
לדבריו, "רמת המחיר כמובן נמוכה הרבה יותר בהעתקות, אך גם איכות התפירה וחומרי הגלם נמוכים יותר מהמקור. בדרך זו נגרמת פגיעה חמורה למוניטין של היצרן".
קשה להוכיח העתקות
"קשה מאוד להגן על דגמים בתחום האופנה", מסבירה עו"ד קרין פלינר. "הגנה על פי החוק כמעט בלתי אפשרית כי אין דרך מעשית לרשום כל דגם כמדגם בלעדי. גם בבית המשפט קשה להוכיח העתקות, שכן המעתיק יכול תמיד לטעון שהבגד שונה בכפתור או בתפר כזה או אחר, וצריך לגבות הכול בראיות רבות".
תביעות נגד העתקת או זיוף פריטי אופנה יכולות להסתכם בעשרות אלפי שקלים, ובדרך כלל רק חברות גדולות יכולות להרשות לעצמן את ההרפתקה הזו.
כך, לדוגמה, פעלה חברת ורסצ'ה האיטלקית, המיוצגת בישראל על-ידי אופנת סגל. היא הכריזה מלחמה על ורסצ'ה ישראל, שמתהדרת לדבריה בשם לא לה ובמוניטין של החברה העולמית, בעוד לדגמים שלה אין כל נגיעה וקשר לחברה העולמית, לטענתה.
בשלב זה קיבלה החברה בישראל צו מניעה זמני האוסר לעשות שימוש בשם ורסצ'ה והיא חוייבה לפרסם בגדול בחנויותיה שאין לה כל קשר לחברה האיטלקית.
"מדובר בהעתקות וגניבת שם מסחרי כמעט מכל החברות שאנחנו מייבאים", מסביר יעקב הדס, הבעלים של אופנת סגל, המייבאת מותגי על איטלקיים כמו דולצ'ה וגבנה, ארמני ואחרים.
גם רשת ונדום מייבאות מותגים רבים מאיטליה, וכך מוצאים עצמם הייבואנים הרשמיים מטיילים בין החנויות ורואים בעינים כלות את העתקי הדגמים היוקרתיים, שנמכרים במחירים מוזלים הרבה יותר תחת שמם. זאת בנוסף למלחמתה האבודה למדי שהם עושים בייבוא מקביל, כלומר ביבואנים שקונים את המקור מסוכנים שונים באיטליה, ללא הרשאת החברה האם.
"יחד עם המכס ועם היחידה לקניין רוחני של המשטרה, בסיוע עורכי דין, אנחנו עורכים פשיטות ומנסים לעצור מפיצים, שמייצרים את החיקויים בטורקיה או בסין ומייבאים אותם לארץ", אומר הדס. "לצרכן אין כל אפשרות לדעת אם מדובר במקור או בחיקוי, אלא אם ישאל את הייבואן הרשמי היכן בדיוק הוא מוכר את הדגמים המקוריים".
תגובת החברות
עו"ד אודליה לוי-אטינגר, המייצגת את רשת פשוט: "רשת פשוט מעולם לא העתיקה מהגב' גונן דבר או חצי דבר. הצלחתה הגדולה של הרשת, המתמחה במכירת בגדי מעצבים, מדברת בעד עצמה. הגב' גונן הינה מעצבת אנונימית שמנסה לקנות לה פרסום על-ידי הגשת תביעות סרק, בין השאר בשל כעסה על רשת פשוט אשר החליטה להפסיק לשווק את בגדיה של גונן.
"בשלב זה הגיעו הצדדים להסדר ביוני מוסכם שיחול באופן זמני על שיתבררו טענותיהם על צו מניעה זמני בגין חלק קטן בלבד מתוך הפריטים הרבים לגביהם טענה גונן כי הועתקו ממנה, וזאת עד שיכריע בית המשפט בין טענות הצדדים ויקבע מי העתיק ממי".
ורסצ'ה ישראל טוענת כי "החברה פועלת תחת השם ורסצ'ה 38 בע"מ והיא מצהירה כי אינה קשורה בדרך כלשהי לבית האופנה האיטלקי ג'יאני ורסצ'ה. כתב תביעה מטעם חברת ג'יאני ורסצ'ה האיטלקית בשנת 1999 נגד חברת ורסצ'ה ישראל נדחה בבית המשפט העליון ועיקרו כי אין זהות בין סימניה של התובעת לבין סימניה שלה, שנרשמו כחוק בשנת 85'", נמסר מדוברת החברה.
תגובת חברת גולברי: "אלה גונן, מעצבת טרייה וחסרת נסיון, הציגה לבית המשפט תמונה מטעה. היא ניסתה לקבל מונופול על שימוש בגזרות סטנדרטיות המקובלות שנים בענף. החברה הציגה בפני בית-המשפט רשימת הבדלים המוכיחים בבירור כי לא מדובר בהעתקה. לאור העובדה שלחברת גולברי כמעט ולא היה מלאי מהפריטים המדוברים וכדי לחסוך בעלויות החליטה החברה להגיע להסכם פשרה, לפיו הוחלט להפסיק למכור ברשת את הדגמים המדוברים".
חברת סנטייה סירבה להגיב.
לפנייה לכתב/ת 
יש תצוגות אופנה מושקעות
צילום: צביקה טישלר
בגדים של אלה גונן
צילום: עידו איזק
ובסוף מעתיקים בשוק
צילום: אביגיל עוזי
מומלצים
