בג"ץ השאיר את העמימות
"לבג"ץ אין כל סמכות או אפשרות מעשית לדון בשאלה אם חומר הראיות הקיים יוצר סיכוי סביר להרשעת חשודים אלה ואחרים, גם אם מדובר בראש הממשלה. הסמכות היא רק של היועץ המשפטי. אבל אסור היה לבג"ץ להותיר את העמימות ביחס למבחן העמדה לדין של ראש ממשלה"
החלטת בג"ץ לדחות את העתירות לחייב את היועץ המשפטי לממשלה להעמיד לדין את ראש הממשלה אריאל שרון ואת בנו גלעד הייתה צפויה.
בג"ץ אינו דן - ואין לו גם כל סמכות או אפשרות מעשית לדון - בשאלה אם חומר הראיות הקיים יוצר סיכוי סביר להרשעת חשודים אלה ואחרים, ואפילו אם מדובר בראש הממשלה ובנו בכבודם ובעצמם. הסמכות בעניין זה היא של היועץ המשפטי לממשלה בלבד. בית המשפט מוסמך ומסוגל לבדוק רק אם ההחלטה הייתה חוקית.
לפי המשפט הישראלי, החלטה שלטונית נחשבת כבלתי-חוקית לא רק אם היא סותרת לשון מפורשת של חוק מסוים כלשהו אלא גם אם היא מבוססת על שיקולים זרים או אם היא בלתי-סבירה במידה קיצונית (כלומר, מופרכת או אבסורדית, כך ששום איש-מקצוע סביר לא היה יכול להגיע אליה).
הטענות שהופנו על-ידי העותרים נגד החלטת היועץ המשפטי מני מזוז רחוקות מלהצביע על אי-חוקיות. הציפייה שבג"ץ יבדוק בעצמו כל ראיה וראיה, ישווה באופן מפורט בין החלטת מזוז לבין חוות-הדעת של ארבל, ויחליט בעצמו אם להעמיד את שרון לדין, הייתה חסרת בסיס.
גם כך פסק-הדין שכתב השופט אליהו מצא מפורט מאוד, ובג"ץ בדק את הטענות השונות, ברובן טענות עובדתיות, במידה המרבית האפשרית, אם לא מעבר לכך.
גם דעת המיעוט של השופט מישאל חשין לא הייתה כי יש מקום לחייב את העמדתם לדין של ראש הממשלה ובנו. אלא שלדעת השופט חשין, בג"ץ לא מיצה את הדיון, וכי לצורך מיצויו יש להוציא צו על-תנאי, למסור לעותרים את סיכום הראיות שנערך על-ידי פרקליטות מחוז המרכז ולקבל נתונים לגבי מהות השירותים שנתן גלעד שרון לקבלן דוד אפל במסגרת פרויקט "האי היווני".
בג"ץ תמך לכאורה בגישה שלפיה דינו של ראש הממשלה לעניין המבחן להעמדה לדין שווה לדינו של כל אדם אחר, כלומר, שגם לצורך העמדה לדין של ראש הממשלה די בראיות היוצרות אפשרות סבירה להרשעה. עם זאת, הוא פסק כי בגיבוש הערכתו של היועץ המשפטי אם אפשרות סבירה כזאת אכן קיימת, נדרשת "מידת זהירות מיוחדת ומוגברת". ובניסוחו של השופט חשין: "רק שוטה שבעולם לא יבין ולא יידע כי בעניינו של ראש הממשלה חייב הוא בעל הסמכות - ובדין חייב הוא - להיזהר ביתר. השלכות-הרוחב הנדרשות מאליהן עם העמדתו של ראש הממשלה לדין, עלולות להיות כה מרחיקות לכת, כה מסעירות, כה גורפות, שידו של בעל הסמכות תרעד עד שיחליט לחתום על כתב אישום נגד ראש ממשלה".
לדעתי, אי אפשר ליישב בין שתי הקביעות. המשמעות האמיתית של אותה זהירות מיוחדת ומוגברת, ורעידת ידו של היועץ המשפטי לממשלה לפני הגשת כתב-אישום נגד ראש הממשלה היא שיכולים להיות מקרים שבהם לא יוגש כתב-אישום נגד ראש הממשלה למרות שבנסיבות דומות היה מוגש כתב-אישום נגד כל אדם אחר.
מפסק-הדין גם עולה שבפועל הקל מזוז עם שרון בעניינים מסוימים מעבר לנהוג לגבי חשודים אחרים, ובג"ץ לא ראה בכך עילה לפסול את החלטתו. לדעתי, אין מקום לדרישה הלא מציאותית, כי העמדה לדין של ראש הממשלה תיעשה לפי המבחנים הרגילים.
המשמעות הפוליטית - ואפילו ההיסטורית - של העמדה לדין של ראש הממשלה (וראש הממשלה בלבד) היא רצינית במידה כזאת שאין אפשרות שלא להתחשב בה. הניסוחים המפותלים בעניין זה אינם תורמים לתדמית של שלטון החוק אלא פוגעים בה כאשר נוצר פער בין ההצהרה למציאות.
"לא לחשוף סיכום ראיות פנימי"
חשיבות מיוחדת יש לפסיקת רוב שופטי בג"ץ - נגד דעת המיעוט של השופט חשין - שבה נקבע שאין מקום לחשיפת סיכום הראיות הפנימי. למעשה, נראה כי בית-המשפט שולל, כעיקרון, חשיפה של דיונים וחוות-דעת פנימיים של הפרקליטות, וגם הפרסום שנעשה על-ידי היועץ המשפטי מזוז מרצונו של חוות-דעתה של פרקליטת המדינה לשעבר, עדנה ארבל, הוא בגדר חריג.
גם לדעתי, למרות החשיבות העצומה של חופש המידע צריך להיזהר ממצב שבו עמדות שיובעו בדיונים פנימיים, כולל חוות-דעת כתובות, יותאמו מראש לצורך פרסום פומבי. גם אם במקרה מיוחד זה לא היה מנוס מפרסום רחב יחסית של חומר פנימי, אסור לראות בכך תקדים שישבש את העבודה המקצועית התקינה של הפרקליטות.
לפנייה לכתב/ת 
