התהום בדרך לעולם החילוני

הנערים האלה לא יפתחו את שנת הלימודים. לא כי הם לא רוצים - פשוט כי הם לא יכולים. הם צללו צלילה חדה לתוך התהום הפעורה בין החינוך החרדי - לחינוך החילוני. תהום שבינתיים - אף אחד לא מנסה למתוח מעליה גשר.

אף אחד לא מדבר על מספרים, אבל התופעה של נערים בני עשרה שמעזים לעזוב את משפחותיהם החרדיות ולתת למעשה גט כריתות לעולם שממנו באו - התופעה הזו נמשכת, ואולי גם מתרחבת בשנים האחרונות. אלא שהנערים האלה מגלים שההצטרפות לעולם החילוני קשה הרבה יותר מכפי שתיארו לעצמם. וזה מתחיל בבית הספר.

הנערים שלמדו לפני בואם למסגרת החילונית בחדר ("חיידר") ובישיבה, חווים על בשרם את השוני העצום בין העולמות. מלבד קשיי ההסתגלות המובנים, ישנם פערים עצומים במקצועות הלימוד, שחלקם כלל אינם קיימים בחינוך החרדי. כאשר חלק נכבד מהם נכשלים - הם לא מצליחים לעמוד בדרישות למבחני הבגרות ונפלטים מהמערכת, במרבית המקרים לרחוב.

מוטי (השם האמיתי שמור במערכת) בן ה-17 חזר בשאלה בינואר השנה. הוא התקבל ללימודים בתיכון במרכז הארץ, אך לא הצליח להתמיד. כיום הוא מתגורר בסוכת מציל בחוף הים ומדי פעם חוזר ללון בבית הוריו. "נולדתי למשפחה חוזרת בתשובה", הוא מספר ל-ynet. "בגיל 7 נשלחתי ל'חיידר' של ליטאים, ומשם לישיבה חסידית. בשום מקום לא נקלטתי והמשכתי לעבור מישיבה לישיבה מסגנון אחד לסגנון אחר. לא יכולתי לסבול את הצביעות של העולם החרדי".

מוטי טוען כי השינוי הגדול התחולל אצלו בעקבות טראומה קשה שעבר. "בגיל 15 נכנסתי לישיבה פנימיתית ועברתי תקיפה מינית מכמה בחורים, שהותירה בי צלקות עד היום. בגיל 16 החלטתי לעזוב סופית את הדת, אחרי שגיליתי שכל הנושא מפוקפק. התחלתי לישון אצל משפחות חילוניות. במקביל, מלצרתי והשלמתי איכשהו 10 שנות לימוד. היו לי הרבה חברים חילוניים, אז התחלתי ללמוד בתיכון חילוני, אבל לא נקלטתי בבית הספר. זה קשה לבוא מהעולם החרדי לעולם החילוני וזה היה בזבוז זמן, לא הבנתי שום דבר".

גיאוגרפיה? אלגברה? לא ידעתי מה זה

יש חוזרים בשאלה ותיקים שמכירים היטב את הסיפור הזה ואחרים כמותו. איציק יופטרו בן ה-18 חזר בשאלה לפני שלוש וחצי שנים. הוא למד כילד בבני ברק בחדר וכנער עבר ללמוד בישיבה. שנתיים אחר כך החל להרגיש כי הוא אינו שייך עוד לעולם החרדי והסתקרן מה מסתתר בצד השני. מהר מאד טפחה המציאות על פניו וארבעה חודשים בלבד לאחר שהתקבל לתיכון חילוני, הפסיק ללמוד.

"הרבה חוזרים בשאלה מתחת לגיל 18 מפסיקים ללמוד בבית הספר, כי יש אי התאמה בין דרישות המערכת לבין רמת ההשכלה איתה אנו מגיעים לחברה החילונית" הוא מספר. "כשהגעתי לתיכון חדש נעמ"ת, לא הייתי ברמה מספקת בשביל ללמוד. למשל, אנגלית בחיים לא למדתי לפני כן. בישיבה מי שידע אנגלית זה רק ברמה בסיסית של 'A,B,C' וגם זה בקושי. גם מקצוע גיאוגרפיה - לא היה כזה מושג אצלי בכלל. לגבי מתמטיקה, לומדים את המקצוע בישיבה רק עד גיל 13, עד הבר מצווה. לכן ידעתי רק חיבור חיסור, כפל, חילוק וקצת שברים. אלגברה בכלל לא התחלנו ורק בתיכון לראשונה נתקלתי בזה".

יופטרו מסביר: "צריך להבין שהחברה החרדית מאמינה שלא צריך ללמוד יותר מתורה. אין לאן להתקדם מלבד לשבת בכולל כל היום. לעומת זאת, מערכת החינוך החילונית רוצה שיתקדמו בחיים. למדתי תקופה של ארבעה חודשים ונפלטתי משם. זו אחת הבעיות הרציניות, שהגעתי עם הרמה של הלימודים שלי. התיכון ניסה לעזור לי כמה שיכול, אבל זה לא הלך. הצמידו מורים פרטיים, אבל לא קלטו שאני לא מסוגל ללמוד כי אני לא רגיל לרמה הזו. 10 שנות לימוד אין לי, אין לי כלום. אז להתחיל ללמוד לבגרות? זה היה לגמרי מופרך".

צריך לזכור כי מלבד הפער בין רמות הלימוד, נאלצים החוזרים בשאלה להתמודד עם לחצים פסיכולוגים קשים לאחר המעבר. רבים מהם מתנתקים מבני משפחותיהם, שמסרבים להכיר במעבר שעשו לחייהם החדשים. אחרים מספרים כי הוריהם ישבו עליהם שבעה. יופטרו אומר כי בין הבעיות הקשות ניתן למנות גם את כללי ההתנהגות החדשים. "כשחרדי נפגש לראשונה עם החברה החילונית יש לו המון בעיות. יש את הבעיה של הלבוש, הצורה החיצונית, הפאות. דבר ראשון רציתי להיפטר מהלבוש. ההתנהגות של החילונים היא עולם אחר. בהתחלה לא ידעתי איך לאכול את זה והרגשתי בושה. בחברה החרדית הייתי מוכר כבן אדם מאושר ובכלל לא ביישן. ההתנהגות נשארה אותו דבר - אבל כאילו אתה נמצא בתוך בועה. אתה רוצה לצאת ולהשתחרר - ולא יודע איך".

להכיר בחוזרים בשאלה כ"עולים חדשים"?

את ההתמודדות הנפשית והחינוכית נאלצים הנערים לעשות בעצמם - ובעזרתן של עמותות כמו "עמותת דרור" ו"עמותת הלל", המנסות לסייע במגורים ובטיפול נפשי לאותם נערים. תמר דרור מעמותת דרור, נלחמת כבר מספר שנים על מנת להקנות לאותם נערים זכויות שיעזרו להם להסתגל בחברה החילונית. את האפשרות להתגורר בבית של העמותה היא מתנה בקליטה מלאה של הנערים במסגרת לימודית מוכרת על ידי משרד החינוך. לאחרונה גם פנתה דרור לשר החינוך לשעבר, ח"כ יוסי שריד, בבקשה להקנות לנערים מעמד של עולים חדשים ולהעלות את הנושא לדיון בפני ועדת החינוך של הכנסת.

עולים חדשים? דרור מסבירה. "הקרויים 'חוזרים בשאלה' הם מי שהיגרו מהחברה החרדית אל החברה החילונית.

כמהגרים בתוך ארצם יש להם סוג של דיסלקציה. במכוון ובניגוד לחוק, החברה החרדית לא הנחילה להם מושגי יסוד שיאפשרו להם לשרוד בחברה מערבית מתקדמת, שלא לדבר על אפשרות לרכוש מקצוע ולימודים אקדמאיים. אמנם אחדים מהם מקבלים שיעורי עזר, אבל רק ההכרה בהם כאוכלוסייה ייחודית, יאפשרו להם לממש את רוב הפוטנציאל הגלום בהם. אנחנו מציעים חקיקה לפיה יינתן ליוצאים בשאלה מעמד כשל עולה חדש בעיקר בבחינות הבגרות וגם בשיעור העזר".

איציק יופטרו אומר כי חוסר פעולתה של המדינה זועק לשמיים. "מהמדינה לא קיבלתי אף פעם עזרה. לולא העמותות הייתי נופל מזמן. הרבה בני נוער חרדים שחזרו בשאלה נופלים לסמים ולזנות כי אין להם כסף והם פוחדים להתקשר לעמותה - וגם כי המדינה לא מטפלת בהם".

ומוטי בן ה-17 אומר כי אחרי כל מה שעבר במערכת החינוך החילונית, "אני מעדיף להיות ברחוב מאשר לחזור לבית הספר".

תגובה

ממשרד החינוך נמסרה התגובה הבאה לכתבה: "לכל תלמיד חוזר בשאלה בונים תכנית אישית במסגרת בית הספר בו לומד. על פי תכנית זו משלים התלמיד את השכלתו ונבחן בבחינות הבגרות, כאשר במקרה הצורך נעשות התאמות בדרכי ההיבחנות".

במשרד החינוך מדגישים, כי אין כל התניה לקליטת תלמיד חוזר בשאלה לבית ספר רגיל.