הצד המקומם במיוחד
"הבולדוזר" שדרס תחילה בהילוך קדמי עושה זאת עכשיו גם בהילוך אחורי
שני שעונים מתנגשים: השעון הפוליטי והשעון הפסיכולוגי. השעון הפוליטי דוהר, מפני ששרון מאיץ בו. הוא איש זקן שהתפכח במאוחר, תקופת כהונתו קצובה, הלחץ הבינלאומי גובר והוא שואף להטביע חותם על ההיסטוריה בטרם יפרוש מהזירה. השעון הפסיכולוגי מדשדש, מפני שאנשים הורגלו במחשבת "ארץ ישראל השלמה" זקוקים לתקופת זמן ממושכת כדי לעכל את השינוי. ההסתגלות קשה להם והיא קשה במיוחד מפני שגוזר הגזירה הוא מי שבמשך יותר מ-30 שנה היה בעל בריתם הנחוש ואפילו המליץ להיאחז באדמה ולסרב להוראת פינוי מיישובים בארץ-ישראל.
יש רק שמן אחד שבו אפשר לסוך את מנגנונו של השעון האיטי: האמת. לו היה שרון אדם הגון ואמיץ, היה מתייצב בפני המוני המרוּמים, מסביר ושב ומסביר את התמורה שחלה בו, פורש בגילוי לב את מסכת שיקוליו, מתנצל על שהוליך המונים שולל וסופג גערות קשות בהרכנת ראש. הזדמנות לעשות זאת נקרתה לו בערב יום הכיפורים. כל מראייניו שאלו אותו אם הוא מתחרט על דבר מה ואם רצונו לבקש מחילה ממישהו, אבל חרטה אינה ממידותיהם של פוליטיקאים, ועל אחת כמה וכמה אין היא ממידותיו של "הבולדוזר".
"הבולדוזר", גם כאשר הוא נסוג ממתרסיו, נסוג בדרך יהירה וכוחנית. תחילה דרס בהילוך קדמי, ועתה הוא דורס בהילוך אחורי. הוא אינו מסביר ואינו מתייצב לוויכוח, אלא גוזר "תהיה התנתקות" וחותם במילה הפסקנית "נקודה". אפשר היה לנבא זאת: מי שבז לסבלם של היריבים הפלסטינים, מקל ראש גם בכאבם של יהודים. מי שהערים על ממשלות ישראל, כדי להקים התנחלויות, אינו מסוגל לומר אמת כאשר הוא בא היום להסיר אותן.
יש צד מקומם במיוחד בהתנהגותו של שרון והוא שיגורם של אנשי הצבא לספוג את מטחי הכעס המיועדים לו. אלוף פיקוד דרום, דן הראל נשלח לעשות זאת בתחילת השבוע ועמד נכלם ומבוזה במקום שבו צריך היה שרון לעמוד. מה יכול היה הקצין המסכן לומר למתנחלי גוש קטיף, זולת זאת שעליו למלא פקודות וכי יעשה כמיטב יכולתו כדי להגן עליהם? גם המילים האלה טבעו בים של זעקות. מנהיגות פוליטית החוששת להתייצב בפני משימה לא נוחה ושולחת תחתיה קציני צבא, אל תעז לנזוף בקצינים העושים פוליטיקה.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
