ניצחון הפשטנות
אמריקה בחרה בפשטנות ואולי צדקה בכך: אנחנו חיים בעידן שאתגריו אינם מרשים לנו לערוך הבחנות דקות
די להביט במפות הצבעוניות שאיירו את מוקדי התמיכה במועמדים לנשיאות כדי להבין שיש שתי "אמריקות" וכי המאבק הצמוד התחולל בטריטוריה שבין זו לזו. אמריקה האחת היא זו של רצועות החופים, והאחרת – של פנים הארץ. אמריקה האחת היא זו של ערי המטרופולין הסואנות, של האוכלוסיות מרובות הגוונים, של מרכזי הדעת והאמנות ושל העיתונים המתוחכמים, ואילו אמריקה שכנגד היא זו של ריבואות הערים הקטנות, של האוכלוסייה החשה בנוח רק כאשר לא מתרגשות עליה טלטלות, וכאשר אין בוחנים את רוחב דעתה כלפי תופעות תרבות זרות. זו אמריקה של היחידים הלוחמים, של כובש המערב ושל האמיתות הפשוטות והמוצקות.
בין הבחירות הקודמות לבין אלה שתמו אמש השתנה מעט היחס הדמוגרפי בין שתי "האמריקות", אבל השינוי צריך היה לגרום לניצחונו של ג'ון קרי, ומדוע ההיפך מזה הוא שהתרחש? מדוע כישלונותיו של ג'ורג' בוש בניהול משק הבית הלאומי – הגידול באבטלה, הגרעון העצום במאזן המסחרי ובתקציב, הגידול בפער שבין עשירים ועניים – לא הנחילו לו תבוסה?
הסיבה לכך שכשני מיליון מצביעים נגרפו מצד לצד היא התחושה שמאז 11 בספטמבר 2001 עומדת אמריקה על נפשה. בתקופה שכזו זקוקים רוב האנשים לפשטות ולא לתחכום: הם רוצים לדעת מיהו הרשע ומבקשים סימנים בדוקים שלפיהם ניתן להבדיל בין בני אור לבני חושך. בתקופה שכזו אין דעתם של הבריות פנויה לדקדוקי עניות. מי שמבטיח – בדבריו, באישיותו, במעשיו – כי יש בכוחו לרוצץ את בני הבליעל, הוא זה שזוכה ברוב התמיכה. ג'ון קרי הוא אדם משכיל ומורכב ואילו ג'ורג' בוש הוא בור פשטני. עולמו הוא עולם שבו הרשעים הם רשעים גמורים ובצודקים אין רבב. אמריקה בחרה בפשטנות ואולי צדקה בכך: אנחנו חיים בעידן שאתגריו אינם מרשים לנו לערוך הבחנות דקות.
אמריקה. העולם. האתגר הבא
ב-22 בנובמר תדון מועצת הביטחון בחתירתה של איראן להתחמש בנשק גרעיני. בזמן קצר להחריד, אם לא תפורק מדינת האייתולות מן הציוד העתיד להופכה למעצמה גרעינית, יעמוד העולם בפני איום חמור מזה שבפניו עמד בשנות המלחמה הקרה. לפי שעה מניחה אמריקה לאירופים לשחק עם איראן בדיפלומטיה של לחצים, אבל קרב היום שבו ייאלץ הנשיא בוש להחליט על שימוש בעוצמתה הצבאית של ארצו. זה האתגר הגדול בעוצמתה הצבאית של ארצו. זה האתגר הגדול העומד בפני בוש בתקופת נשיאותו השנייה. כל הקושיות על יחסו העתידי של בוש למדיניותה של ישראל כלפי הפלסטינים, יתגמדו נוכח השאלה הזאת: מה יעשה בוש? מה יעשה העולם החופשי? ומה תעשה ישראל נוכח "ברירת שמשון" שלה אם יתייצבו המשוגעים מטהרן ובידם נשק יום הדין?