אקסטזי כמו המבורגר
לוּ הייתה האנושות מפנה לחינוך ולפיתוח תרופות גמילה עשירית ממה שהיא משקיעה באכיפת חוקים מיותרים, היה מצבה טוב בהרבה
לוּ נלכד בן לאדן, לא היו אמצעי התקשורת מייחדים לתפיסתו תשומת-לב רבה יותר מכפי שהם מייחדים לפרשת הסגרתו של זאב רוזנשטיין.
האיש נתפס כאיום על החברה ומכאן נובעת אנחת הרווחה ההולכת מקצה הארץ ועד מיאמי. הוא לא ניצוד ברשת בגלל החשדות שבהם נכרך שמו במשך שנים רבות, אלא בגלל הברחת סם המכונה אקסטזי, חומר אורגני המרומם את מצב רוחם של בולעיו ומזיק למוחם. מידת נזקו של הסם הזה תלויה בכמות הנצרכת ובנסיבות צריכתו, אך מספר מקרי המוות המוסברים בשימוש בו קטן מאוד ומספר הצרכנים שדעתם השתבשה בגללו אינו בר-הערכה.
ודאי שדברים אחרים שאנו דוחסים לגופנו, כגון אוכל עתיר קלוריות בכמות מופרזת, ממיטים על האנושות צרות גדולות לאין שיעור, אבל לשום מדינה אין כוונה לפשוט על מחסניהם של יצרני המזון ועל המקררים בבתי האזרחים. ההשוואה הזאת תיתקל בטענה שמשמנים מזיקים רק לשמנים ואילו סמים פוגעים לא רק במסתמם אלא גם באחרים. זו טענה רופפת, מפני שההוצאה הציבורית על בריאות נלקחת מכיסי כולנו. שמנים גם נוטים לנמנום ולתאונות, כושרם הגופני ירוד והם מייצרים פחות מאחרים. חוץ מזה הם נוחרים בשנתם, משביתים את שנת בני זוגם ומעמיסים משקל עודף על קברניהם. אלה אינן הלצות אלא מבוא לטענה ש"רוזנשטיין" נוצר כתוצאה מטעות חמורה של החברה.
כל מה שרציתם לדעת
אקסטזי: על מה כל הרעש?
משה רונן
השם המדעי של אקסטזי הוא MDMA - קיצור השם הכימי מתילן די-אוקסי-מתאפטאמין • הוא גורם לתחושות של רוגע ואופוריה, אך עלול להיות ממכר בשימוש לטווח ארוך • השפעות הלוואי עשויות להיות עצבות, בילבול, נדודי שינה ופגיעה בזיכרון
הדרך הבדוקה לטפח ענף פשיעה חדש היא לאסור אספקת מוצר שצרכנים משתוקקים אליו. מיד יפול הענף הזה לידיהם של תאבי-בצע, שקיום החוק אינו מטריד אותם. למעגלם יסתפחו חלושי אופי רבים, שיתפתו "להרביץ מכה אחת" שתחלץ אותם מקשייהם.
הטענה הזאת הייתה נשללת לו היה אפשר לצנן את התשוקה, אבל רק במקרים נדירים החוק מועיל בכך. מדגים זאת האיסור שהטילה ארה"ב על ייצור אלכוהול ומכירתו ב-13 שנות "תקופת היובש" (1920-1933). אז התגבשו משפחות הפשע באמריקה, הופיע המונח "גנגסטריזם", אלפי אנשים נרצחו, המשטרה והפוליטיקה הושחתו ומיליוני אמריקנים הפכו לעבריינים. "זו הכלכלה, טיפש" אמר הנשיא קלינטון, ומה שאמר תקף גם לעניין כלכלת הסמים.
מחיר ייצורה של טבלית אקסטזי הוא כ-2.5 שקלים, אבל סכנת ההפללה הכרוכה בשיווקה מעמידה את מחירה הסיטונאי על 17-30 שקלים ואת המחיר הקמעונאי על 50-100 שקל. מחירה עולה ככל שאמצעי האכיפה משתכללים וכך גם הפיתוי לעסוק בענף הזה, הרווחי מאין כמותו. מרווח המחירים הוא הגורם להופעתם של "רוזנשטיינים" וביצירת המרווח הזה אשם רעיון משיחי לגמול את בני-האדם מהרגליהם הרעים, ולוּ גם בכוח.
אין מעבדה שבכוחה לומר לנו מה יקרה אם יותר שימוש חופשי לחלוטין בסמים, אבל החברה האנושית כולה מגלה מה קרה מאז שנאסר השימוש בהם: הון עתק מושקע בהדברתם, צריכתם נסקה לשיעורים מבעיתים והפשיעה הבינלאומית משגשגת. הדעת נותנת שלוּ הייתה האנושות מפנה לחינוך ולפיתוח של תרופות גמילה אפילו עשירית ממה שהיא משקיעה באכיפת חוקים מיותרים, היה מצבה טוב בהרבה.
ההנחה הזאת מבוססת על תפיסה אופטימית לגבי טיבו של האדם ועל תפיסה מצמצמת לגבי אחריותה של החברה כלפי מי שמתעקש לחבל בעצמו: רק מעטים מזיקים לעצמם בכוונה תחילה, ואין לפזר בקלות ראש משאבים הנועדים להציל את האחרים מידי עצמם. לכן צריכים החוקים וארגוני האכיפה להסתפק בתפקיד אחר: עליהם לדאוג לכך שיצרני סמים יעמדו בתקנים המגדירים את הרכבה של מנת הסם, כפי שהם מקפידים על הרכבה וניקיונה של קציצת ההמבורגר. כל השאר, על אחריותם של הצרכנים. אם רצונך לדפוק לעצמך את השכל, או לקרב את מותך בסיועו של מזון שמן, זה העסק שלך.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
