מודיעין: הזמן ממשיך לרוץ

כביש חדש נפרץ מכביש מודיעין-לטרון בערוץ המוביל אל מתחת לרעות, ובינתיים יש כאן רק תשתית

לכביש: דרך לבנה סלולה המחכה לאספלט השחור שיקטע את מונוטוניות הגוונים הבהירים של נוף הקיץ. מאותן דרכים שצריך מאוד להיזהר בהן ולשים לב היטב לעמודי הסימון. עם שחור הכביש יבואו גם ירק השוליים ואי התנועה במרכזו, ועצים אוסטרליים (או שמא זיתים) ופרחי עונה, על מנת להפגין 'איכות חיים'. בינתיים הכל אפרפר של טרם יורה, והנה גם חום כהה: כמו כדי להזכיר שדברים לא נעשים אף פעם באמצע הכלום, חולף לו תן בשולי הגבעה החצובה. ממש טשרניחובסקי. "...תל חורבה נחרשת, תכול לילות וילל תנים". זה ממש הנוף ששרנו בילדות, הר טרשים קירח, הוי ארצי מולדתי.

הוא לא ממש קירח ההר, לפחות לא זה שהחבורה הקטנה מטפסת עליו, ולמען האמת הוא גם לא ממש הר. בראש הגבעה נחים הכלים הכבדים את מנוחת אחר הצהריים. על הכיפה מימין עציה של רעות כבר עברו את גובה הבתים. מלבד הקוצים היבשים ועמודי החצבים, פורחים בינות לטרשים בן חצב יבשושי ושאר פרחים קטנים מכפי מידתם המשוועים למים, וגם זוטה לבנה מאובקת (לחובבי החליטות). גם חסרי חוליות לא חסרים כאן, אך עיקר העניין הוא מה שהותיר פה האדם.

זיתים בני אלפי שנים

במדרון שלמרגלות הכלים הכבדים איזור מגודר היטב ומשולט: "חפירה ארכיאולוגית. סכנה מפולת, הכניסה אסורה". אך גם מחוץ לגדר, במקום

בו יהיו עוד מעט בתים צמודי קרקע, מאות על מאות של חציבות עתיקות בסלע. ספלולים. קערות קערות חצובות, הקטנות שבהן בגודל של קערית מרק, הגדולות שבהן מזכירות בגודלן אמבט יפני, כזה שהמים בו מגיעים עד המתניים, אך אין בו מקום לשבת. מערכות שלמות של קערות המובילות נוזלים מזו לזו. "אנחנו לא יודעים למה שימשו הדברים האלה", אומרת אורבך לקבוצת התושבים הקטנה שמתלווה אליה. כך גם אומר "מדריך ישראל": "ספלול. גומה מעוגלת או סגלגלה שנחצבה בסלע ביד אדם מן התקופה הפרה היסטורית. ייעודם של הספלולים אינו ברור; יש חוקרים הסבורים ששימשו למטרות פולחניות".

אורבך מכנה את מדרון הספלולים 'איזור תעשייה'. יכול להיות, כך היא מאמינה, כי מה שנמצא כאן הוא עדות לראשית ביות הזית. הציניקנים יאמרו שזו שארית של ארוחת רועה שעבר כאן באחד החורפים האחרונים, אבל עם כל הציניות, עוד יכול לקרות שבדיקת הפחמן 14 לגילוי גילם של גרעיני הזיתים הקטנים שנמצאו פה תלמד אחרת. גם מבלי להיכנס אל תוך השטח המגודר, אפשר לראות את שרידי הישוב שנחשפים כאן. שכבתו העליונה, כך מספר המידע הדל באתר האינטרנט של רשות העתיקות, "היא מהשלב הקדום של תקופת הברונזה הקדומה 1א"' כלומר חמשת אלפים שנה יש על המבנה הזה, "מבנה סגלגל גדול ומרשים", שמתחתיו מבנה מלבני מאותה תקופה. שני מטרים מתחתיהם נחשפו שכבות מן התקופה הכלקוליתית, שזה ככה בערך עוד אלפייה. איך הזמן רץ.

כלקוליתית. מילה שמתגלגלת יופי על הלשון. מקורה ביוונית (כלקוס- נחושת; ליתוס-אבן), והתקופה, 3,000-4,500 לפני הספירה, כשמה

כן היא: זו התקופה בה החל האדם לייצר כלי מתכת מנחושת וכלי חרס באבניים. על פי רשות העתיקות, ראויים לציון מיוחד מספר גרזני נחושת מהתקופה שנמצאו במקום.

האתר הכלקוליתי עדיין בחפירות. בעמותה לשימור טוענים כי האתר החשמונאי כבר שוחרר לבנייה, אבל ברשות העתיקות טוענים בתוקף כי הרשות נמצאת במגעים מול הגורמים המתכננים וישנן שתי אפשרויות: האחת היא שהעתיקות ישמרו בתוך שטח ירוק, והשנייה היא שהאתרים יכוסו כמשמורת לדורות הבאים, ושהבנייה תעשה מעליהם על כלונסאות, תוך צמצום הפגיעה למינימום האפשרי. כך או אחרת, משך הזמן בו ניתן לראות את המקום, מוגבל.

מכיוון שבשבוע שעבר, זומנה אורבך למשטרת מודיעין לחקירה, עקב תלונה שהגישה נגדה רשות העתיקות על השגת גבול פלילית, אין לנו אלא לחזור במשנה תוקף על אזהרת הרשות: 'סכנה מפולת'. אפשר לראות גם מעבר לסרטי הסימון הכתומים. התלונה, אגב, הוגשה לאחר שד"ר אורבך ליוותה צוות טלוויזיה שביקר במקום.

ממודיעים למודיעין

מדרון אחד מזרחה, זה שבראשו בתי רעות, והזמן רץ קדימה לתקופה ההלניסטית והרומית הקדומה. בית שני. גם

כאן, נא להביט מעבר לגדר. האמירה שאולי זה המקום בו ייצרו את השמן למנורת בית המקדש היא דמגוגית מיסודה, אבל לך תדע. שמן ייצרו פה ללא ספק, ומודיעין היא אולי עיר העתיד אבל ישנן שמועות שיש לה גם עבר. אחת הנוכחות מזכירה כי במשנה, נזכר האיזור כמקום לקנות בו כלי חרס. אולי היא מתכוונת לנאמר במסכת חגיגה: "מן המודיעים ולפנים נאמנין על כלי חרס מן המודיעים ולחוץ אין נאמנין". 

בית הבד שנחשף כאן מרשים במיוחד, הוא גדול מאוד, ובסמוך לו בור מים ענקי ומקווה טהרה. אתר חשמונאי לעילא לכבוד החנוכה. למבנה הריבוע הסמוך לאבן הים הענקית, מקפידה אורבך לקרוא מיצדית. ובאתר רשות העתיקות? משפט ורבע :"בשטח הצפוני נחפר מבנה גדול ומסיבי מהתקופה ההלניסטית והרומית הקדומה (החפירה בשטח זה הסתיימה)". זהו.

והזמן רץ, והשקיעה צובעת את הכל כתום, ושבועיים הם הרבה זמן לעתים, אפילו ליד ששת אלפים שנה. בינתיים הכל נשטף מאבק, ואדמת הטרשים מעלה ריח של גשם ראשון וגם את כל מה שנחבא בה כל הקיץ. סתווניות, רקפות ובני חצב כבר מנקדים את אפור הגבעות בוורוד בסגול. העמקים כבר מוריקים ולפני שמישהו יספיק לומר קלקולציה יהיה זה גם צבען של הגבעות. אחר כך ינוקד הירוק באדום ובצהוב, בסגול ובלבן של פרחי חורף. אחריהם יבואו הווילות.

איך מגיעים: מכביש ירושלים תל אביב פונים צפונה במחלף לטרון (על פי השילוט למודיעין). אחרי הפנייה למודיעין, בתחילת העלייה, רואים את הקרוונים של בוני הכביש מימין הדרך. כשני ק"מ בהמשך דרך העפר רואים את בתי רעות על הגבעה. האתרים נמצאים מתחתיהם ומסומנים בסרטים כתומים.