סוד הגן הנעלם: שש פינות חמד ברחבי העיר
אין כמו יום שמש בחורף כדי לנוח על ספסל באיזו פינה ירוקה, לקחת פסק זמן, אפילו קצר, מהשגרה האפרפרה, לנשום עמוק ולהרגיש קצת יותר רחוק או דווקא קצת יותר קרוב. רגע לפני ששוב יורד גשם, יעל גרטי טיילה בין גינות העיר הגדולה
הכי פריז
כשגרתי בפריז, הכיכר האהובה עליי היתה כיכר פירסטנברג, בואך כנסיית סן ג'רמן דה פרה. בכיכר הזו מצאתי ערב אחד ארבע עלמות צרפתיות לבושות בגדי צוללנים, ישובות לשולחן פיקניק מאולתר וחוגגות מסיבת רווקות. בכיכר הזו, קצת לפני שעזבתי את פריז, נשקתי לעמוד מנורת רחוב משל היה הכותל המערבי, ונדרתי נדר לקנות יום אחד דירה ממש שם.
עד שיחול שיפור במצבי הנדל"ני אני מנשקת עמודי חשמל בכיכר המלך אלברט בתל אביב. הדבר הכי קרוב לכיכר פירסטנברג במזרח התיכון נמצא ברחוב נחמני, בואך בניין הפגודה, מימין לרחוב בצלאל יפה.
כיכר המלך אלברט מציגה קסם עירוני נדיר: עץ וחצי, ספסל ושליש, בית קפה אחד, מעוצב למשעי ("דניאלה"), והרבה אוירה. אם זה היה תלוי בי, הייתי תולה פנסים אדומים על העצים ועורכת בכיכר מסיבות תה מטורפות מדי יום חמישי אחר הצהריים.
הכי אסקפיזם
ברחוב דובנוב, בקטע המשתרע בין שני המלכים, דוד ושאול, נמצאת גינת דובנוב. נושקת לטוסיק של משכן אמנויות הבמה הגדול וקר, זו גינה חמה ומלבבת, ענקית, נקיה, מטופחת ומקסימה, ומארחת גם מסיבות ימי הולדת של כלבים. אני מוצאת בה בחור בשם גיא, רקדן מלהקת מיומנה, שמלמד בדיוק עכשיו שיעור בקפוארה וחיילת מהקריה בהפסקת הצהרים שלה.
הירוק של המדים מתמזג בירוק של הגינה, ושניה לפני שאני דורכת עליה בטעות, אני מבחינה בה ומנסה לדובב
אותה: "מה תרצי לומר לעם על הגינה הזו?", אני שואלת בחן של מנחת תחרויות יופי. החיילת המסתורית מסרבת לגלות את שמה, אבל מוכנה להודות ש"הגינה שבקריה מכוערת ומוזנחת אז אני מגיעה הנה בהפסקה שלי".
יש פה המוני אנשים יפים ושמחים, ואפשר לשכוח לרגע מהסכסוך במזרח התיכון, מהמינוס בבנק ומשאר מריעין בישין. אם בא לכם לצעוד במסלול הליכה נחמד, צאו מכיכר מסריק לרחוב מאנה, חצו את אבן גבירול, המשיכו במאנה עד הסוף - והגעתם לגינת דובנוב. עם ספר, דיסקמן ושמיכת פיקניק יש לכם בילוי מושלם.
הכי סודי
אחד מספרי הילדים האהובים עליי הוא "סוד הגן הנעלם". קראתי אותו שוב ושוב, גם לאחרונה, מתכחשת לגילי הביולוגי, ואני שמחה לבשר שיש לי גן סודי משלי. בדקתי את רמת המידור שלו עם כמה וכמה מכרים שהתגוררו ברחובות סמוכים - ואף לא אחד מהם הכיר את הגן עד שהצגתי אותו בפניהם.
הגן הסודי נמצא בין רחוב קליי לרחוב פייבל. מרחוב הלסינקי, פונים לרחוב לסין, ממנו לרחוב קליי, ועוצרים בבית הכנסת. עדיין לא רואים גן. מקיפים את בית הכנסת לצידו האחורי, והופס, הנה גן. שני עצים תוחמים את השער ובפנים דממה. אני לבד פה. אף חתול לא מצייץ, אף מרמיטה לא נובחת. יש פה קסם מיוחד. גזעי עצי הפיקוס חושניים במיוחד ואני מדמיינת בהם זוגות מתגפפים. אני מרגישה כמו זהבה שפלשה לבית של שלושת הדובים, אבל לא דובים ולא יער. גן.
הכי מוזיקלי
בגינת הקונסרבטוריון למוסיקה "שטריקר", בפינת הרחובות לואי מרשל ושטריקר, אפשר להאזין, בעיקר בשעות אחר הצהריים, חינם אין כסף, לקונצרטים חובבניים ביותר של תלמידי הקונסרבטוריון ע"ש אריסון, בו בזמן ששפע בולקאלעך נוחתים על הקהל ומטנפים את המכוניות החונות. כרגע הגינה הרוסה ברובה, בשל עבודות בבניין הקונסרבטוריון. מסתבר שהבניין נטה על צדו והיה צריך להקים שני עמודי תמיכה ענקיים כדי לעצור את שקיעתו. ממש כמו בפיזה. בעיריה מבטיחים שעם סיום העבודות בבניין ישופץ הגן ויחזור לקדמותו.
הכי שלווה
בין רחוב שבזי לרחוב לילינבלום בנווה צדק, בפנייה שמאלה מרחוב שבזי, נמצא רחוב הראשונים. יש בו גן שכונתי קטן וחמוד עם ספסלי עץ נעימים. מלמעלה ניבט כל-בו שלום, מכיוון דרום בניינים כתומים ואדומים, ובתווך: ספק חתול ספק נמר המביט אליי במבט שאיננו משתמע לשתי פנים ומדגמן עבורי שלווה סטואית.
הכי יער
בין נווה שרת וצהלה משתרע פארק אשר מאפשר לי, תושבת נווה שרת, להתחכך בתושבי צהלה. נכנסים לשכונת צהלה דרך רחוב צה"ל, נוסעים כ-2 ק"מ ופונים שמאלה ברחוב יונתן. חונים ליד המרכז המסחרי. הכניסה לפארק נמצאת מאחורי המרכז.
פארק מודעי, ששופץ וטופח בשנתיים האחרונות, הוא יער של ממש: עצי אורן גבוהים, אוויר נהדר, ספסלים נאים, משטח החלקה, מתקני משחקים לילדים, שולחנות פיקניק ועוד. גם אם אינכם מתגוררים באחת מהשכונות הסמוכות - הפארק הזה שווה ביקור.
לפנייה לכתב/ת 
