פיז'ו 407 - טוב מראה עיניים

מכוניות משפחתיות גדולות מאבדות גובה באירופה. זה כבר מזמן לא סוד. כי בניגוד לקורה בארץ, היכן שהקטגוריה הזו זוכה לעידוד מסחרי-מלאכותי בעזרת שם התואר "מנהלים", עיון בטבלאות באירופה יגלה כי הן מפסידות בעקביות מכירות ליוקרתיות קטנות יותר, נצר לנבחרת גרמניה. ככה זה. האירופים בפירוש מעדיפים אודי A4 או ב.מ.וו סדרה 3 צנועות מידות, על-פני מכוניות גדולות ומרווחות יותר כמו פורד מונדיאו או אופל ווקטרה.

למה זה קורה? כי אחרי שנים של פופולריות רבה בקרב ציי רכב, נתפסות אותן משפחתיות גדולות כחסרות זוהר, אפרוריות מדי, ללא קשר ליכולתן. ובניגוד לאחרים שהניפו דגל לבן, לפיז'ו היה אומץ להודות בכך, לנסות להילחם. והם בחרו בנשק שהוכיח עצמו מאז השקת ה-206 - עיצוב. כי לגישתם, אם הבעיה היא הדימוי, מה יותר טוב מלאמץ מראה יוצא דופן? אמרו, עשו, ונתנו לנו את ה-407 המיוחדת כל-כך למראה.

איך את נראית

אפשר לאהוב או לסלוד מהעיצוב הזה, ששואל פרטים מדגמים של פיז'ו (206 במיוחד) ואפילו של פרארי, אבל בטח לא להתעלם. חוץ מזה, היא לבטח הבולטת בקבוצתה. צללית נמוכה, חרטום ארוך, אחוריים קצרים עם חיטובים וקימורים אה-לה אקזוטיקה איטלקית. יש אומרים שפיז'ו יצרה קופה מרהיבה עם ארבע דלתות, מעט לפני מרצדס.

חוץ מזה, יש ל-407 גם סרח עודף קדמי בולט, המאפשר יצירת שיפוע תלול לפנים מבלי לעבור על תקנות הבטיחות להולכי רגל, ועדיין להשיג ציון מחמיא במבחני הריסוק. ותגידו אתם - אפשר להתעלם מהלוע הענק, המתפקד ככונס אוויר עצום ממדים? אגב, מעשית הוא כמעט ריק מתוכן. זאת כי המנוע ניצב הרחק מאחור, לטובת חלוקת משקל...

תא הנוסעים פחות קיצוני אמנם, אך עדיין מקורי. קודם כל, וחשוב מכל, המכונית הזו נראית גדולה מאוד ממושב הנהג, פועל יוצא של יריעת פלסטיק אדירת ממדים בין האוחז בהגה לשמשה. איכות הפלסטיק מרשימה אמנם, אך הוא מעט אפרורי וקודר לטעמנו. ככה זה שגרסאות בעלות שני גוונים פשוט לא מגיעות לישראל. מצד שני, גם הגרסה הבסיסית מעניקה תחושת יוקרה ואבזור עשיר ממרבית המתחרות.

שש כריות אוויר, בקרות יציבות ואקלים, מערכת שמע מקורית עם תפעול מההגה, בקרת שיוט ומחשב דרך. החיסרון הבולט ברשימה הוא חישוקים קלים. מצד שני, כנראה כדי לתת תחושת תחכום ועושר, החליטו גם בפיז'ו לסבך את העניינים. סביבת הנהג מוצפת מתגים שחלקם לא ממוקם היטב. ולכן, אזור בקרת האקלים ומערכת השמע והמידע, על הקונסולה המרכזית, פשוט מבלבל ולא נוח לתפעול.

וכדי להוסיף עוד יותר, מישהו בפיז'ו החליט לאחד את צג מערכת השמע-מחשב עם זה של בקרת האקלים. התוצאה לא פחות מבעייתית. זה לא רק תצוגה מתחכמת מדי ורבת איורים לא תמיד קריאים, זה גם שפע מתגים מבלבל עם כיתוב שלא תמיד נראה. אז נכון שבפקקי שעות השיא יש שפע משחקים, אבל לנו נראה מוזר שפעולה פשוטה כמו ניתוק מיזוג האוויר דורשת כניסה לתפריט הראשי...

לוקח זמן להתרגל לתנוחת הנהיגה, והדוושות "הצפופות" אומרות שלרוב יתמקם הנהג בעמדה אחורית מהרגיל, ויגזול חלל מהיושבים מאחור. החרטום המשופע, יחד עם תנוחה נמוכה בדרך כלל, מבהירים כי הראות אינה טובה במיוחד. לסיום, מכונית המבחן שלנו, על 12,500 הקילומטרים שעברו עליה בחברת לקוחות בכוח, הפגינה שלל קרקושים. לא מתאים, ולא מקובל בקטגוריה.

והמרחב לנוסעים? כאמור, פיז'ו העדיפה לעצב, ופחות לייצר סביבה מרווחת כמה שיותר. לכן, למרות ממדים מרשימים, מרחב המחייה לנוסעים מאחור סביר, לא יותר. צריך רק לזכור כי תודות לרצפה שטוחה, גם נוסע במרכז הספסל יהנה מנוחות טובה יחסית. לתא המטען נפח סביר (432 ליטר), ומשטח הטענה מרשים. אולם הפתח צר ולא נוח, תשלום נוסף לאלוהי העיצוב.

ה-407 התייצבה אצלנו בגרסת 2.0 ליטר - החלשה במבחר המקומי - עם 136 כ"ס ולא 143 אותם פגשנו בסיטרואן C5, האחות לפלטפורמה. השילוב בין מנוע זה למרכב מגודל ותיבה אוטומטית לא זריזה במיוחד, עורר ספקות. אבל יחסי העברה קצרים יחסית, מנטרלים בעיית עצלות אפשרית. הנתונים הרשמיים אמנם אינם יוצאי דופן - 12.2 שניות מ-0 ל-100 קמ"ש ו-206 קמ"ש מרביים - אבל התחושה טובה. תגובת המצערת נעימה למדי, וחטיבת הכוח הופכת רועשת רק בסל"ד גבוה.

מוזר, אבל אפילו תיבת ההילוכים המוכרת (ארבעה הילוכים, אפשרות לתפעול ידני), עשתה בתחילה רושם משופר. עם פעולה זורמת יותר והסכמה למשוך לסל"ד גבוה בתפעול ידני. כמעט וסלחנו על סרבנות מיותרת להורדה לראשון, אך רק עד מספר החלפות לא מתוכננות וזמני השהיה ארוכים מדי. והמסקנה היא שלא, זו עדין אינה תיבה אוטומטית טובה מספיק.

בינינו, חבל שפיז'ו לא אימצו פשוט את תיבת ששת ההילוכים של הגרסה הבכירה. ואולי, רק אולי, הקשר עם טויוטה ישכנע אותם כי אפשר לקבל מהיפנים מספר שיעורים בנושא. למכונית הזו מגיעה תיבה טובה יותר. אגב, צריכת הדלק הפתיעה לטובה, עם 9.5 ק"מ לליטר בתנאי המבחן. מרשים מאד.

זוכרים את ה-406, זו שהוחלפה על-ידי ה-407 והפתיעה אותנו כל פעם מחדש עם יכולת דינמית למופת? לא רק היא נעלמה. עמה הלכו גם מרבית התכונות שאפיינו אותה ואת תקופתה כנראה. קחו למשל את הגה הכוח האלקטרו-הידרואלי. הוא טוב אמנם יחסית לבני מינו, אבל אינו מתקרב אפילו למצוינות של קודמו.

זה חבל, אבל לא נורא. כי לפיז'ו הגדולה יש בכל זאת מנהגי כביש מרשימים. תת-ההיגוי אינו מוגזם, העברות משקל אינן מערערות את היציבות כמעט בשום מקרה וכולם למעשה נהנים. אפילו הנהג חובב ההגה, שעשוי למצוא עצמו משחק עם יכולת המכונית, ונכנע רק לאיסורים המטילה עליו בקרת יציבות נוקשה, שלצערנו אינה ניתנת לניתוק.

גם בסעיף הנוחות, בו תמיד הצטיינה פיז'ו, המבחן אינו מעלה תוצאה חד-משמעית. במהירויות עירוניות התחושה קשוחה מדי, כאילו בולמי הזעזועים פשוט לא החלו לעבוד. מאידך, רעש המתלים הנוכח מדי מעיד כי הם לפחות מרגישים את המכה, גם אם לא סופגים אותה כהלכה. מחוץ לעיר היא נעימה למדי, שקטה ומעוררת הערכה. חוץ מנטייה מיותרת לנוע על ציר האורך. לא רק בבלימה עזה, אלא גם על-פני כביש מספר 4.

אפשרות מושכת

מה שמחזיר אותנו לפתיחה. אצלנו, בניגוד לאירופה, משפחתיות גדולות עדיין מהוות סמל סטטוס. וה-407 צוברת כאן נקודות מול מתחרות, שחלקן נראה לצדה אנמי ורחוק מלהבריק. אז נכון, ב-170,000 שקלים היא לא מהזולות בקבוצה, אבל החבילה שהיא מציעה ממקמת אותה גבוה מאד, לצד האחות מבית סיטרואן, אם שאלתם. ולכן היא תצליח, ללא ספק.