אפרים קישון הובא למנוחות
ארונו של קישון הוצב בשעה 11:00 בבית העיתונאים בתל-אביב. מאות חלקו לו כבוד אחרון וניחמו את בני המשפחה. חברו יוסף (טומי) לפיד ספד ואמר: "אפרים, כמה היית נהנה ממותך אילו היית חי לראות אותו"
בשעה 11 בבוקר הוצב ארונו של הסופר, הסאטיריקן, המחזאי והתסריטאי, אפרים קישון בבית סוקולוב שבתל-אביב. הארון, עטוף בדגל ישראל, הונח באכסדרת בית העיתונאים על פלטפורמה שחורה שסביבה זרי קאלות לבנים. על פני הארון עברו מוקירי זכרו, קולגות, חברים קרובים ומעריצים שבאו לחלוק לקישון כבוד אחרון ולנחם את בני המשפחה. את טקס האשכבה פתח חברו הקרוב של קישון, השחקן חיים טופול, שאמר: "כבמאי, אפרים היה מצייר את כל הסצינות שעמד לצלם לפרטי פרטיהן. כך זה היה ב'סאלח שבתי' וכך זה היה ב'ארבינקא', ואני מודיע לכם שגם את הפריים הזה, כעת, הוא צייר בעיני רוחו". טופול הוסיף וביקש: "זכרו את אפרים קישון כל עוד אתם מסוגלים לזכור".
את הקדיש לזכרו של קישון אמרו מיד לאחר מזמור תהילים בניו של קישון, עמיר ורפי, כשהם נתמכים באחותם, רננה, ובאלמנתו של קישון ליזה, שליוותה את הארון בדרכו משוויץ לישראל.
בנו של קישון, רפי, נפרד מאביו ואמר: "כשהמטוס נחת אתמול משוויץ היתה לי אשליה של רגע שדלתותיו ייפתחו ואבי יעמוד שם מחייך ויאמר 'חמדתי לצון, רק רציתי לראות איך תגיבו'. אני יודע שאבא היה מאושר לקבל את כל תשומת הלב, ההערכה וההערצה שכולכם מעניקים לו היום. גם אנחנו מודים על התגובות, המכתבים והבעת הכאב האישי העמוק. ריגש אותנו שראש הממשלה פתח את ישיבת הממשלה בדברים לזכר אבא ושתוכנית סאטירית ('ארץ נהדרת') הוקדשה לזכרו. אבא הרגיש הגשמה, אהבת העם בציון היתה חשובה לו, ואני מקווה שהוא רואה את היום הזה. הוא בטח אומר לעצמו עכשיו 'הרי ידעתי שכך יהיה ואני שמח שצדקתי'.
"הקשר שלו לישראל היה עמוק. ישראל הפכה אותו מאבק אדם שאירופה הקיאה אותו ממנה לגיבור ומנצח. בזכות השפה שלו, הוא חזר לאירופה מנצח, הוא כבש את אירופה כמו חניבעל של הספרות ואירופה סגדה לו. עד יומו האחרון הוא אמר שישראל היא הפלא הגדול של המאה ה-20. זכרו את זה ונצרו את זה בלבכם".
"המאפיה ההונגרית השאירה אותי לבד"
חברו הקרוב של קישון, יוסף (טומי) לפיד, אמר: "דוש הלך, זאב הלך וכעת אפרים. המאפיה ההונגרית השאירה אותי לבד. אחרי 50 שנות חברות לבי זועק, ואני מודה - אני מבכה גם את עצמי. חתיכת חיים שלי הולכת היום ממני. אפרים היה צריך לחיות רק יומיים נוספים בכדי לראות מה קורה אחרי מותו. מרגיז שהוא לא זכה לראות כמה אוהבים אותו ובזה ניסינו לשכנע אותו כל חייו. הוא נהג לומר שאחרי מותו יפרגנו לו, אבל הוא לא צדק, אהבו אותו. ראש הממשלה פתח את ישיבת הממשלה במילים לזכרו, יו"ר הכנסת פתח את ישיבת הכנסת בדברים על אפרים, שרת החינוך ניצבת כאן, הטלוויזיה שינתה את תכניותיה כדי לשדר סרט עליו. אפרים, כמה היית נהנה ממותך אילו היית חי לראות אותו. אפרים, נורא כואב לנו, ולנו זה לא רק לאלה שנמצאים פה אלא למיליוני יהודים. התרומה שלך תשאר הרבה אחרי כל משנאיך, מבקריך ומקנאיך. אהבנו אותך, ואם לא ידעת את זה - עכשיו אתה יודע".
שרת החינוך, התרבות והספורט, לימור לבנת, ספדה אף היא לקישון ואמרה: "קישון היה גאון של ניתוח ותיאור מצבים, הוא תינה אהבים עם השפה העברית והתייחס להומור שיצר ברצינות תהומית. הוא לא פירטץ' ובז לחובבנות, הקפיד על דקדקנות אינסופית ופיסל את האותיות והמילים, הוא ליהטט במילים כמו רב מג, הרה והוליד יצירות. הערצתי אותו מילדות, למדתי את ספריו בעל פה ובבית היינו עושים תחרויות של מי יותר מומחה בקישון. כשחוזרים וקוראים את ספריו מוצאים בהם בכל פעם משהו חדש, זווית נוספת. האירוניה שלו היתה חכמה, נעדרת גסות, בלי גידופים, לא אישית ואף פעם לא נמוכה. קישון הוא בעל שם עולמי, נצחי, גאוני, בינלאומי והכי הכי ישראלי שיש. נחזור לקרוא בו ולזכור אותו".
אפרים קישון כתב משנת 1952 ובמשך עשרות שנים בעיתון "מעריב", ובין הנפרדים ממנו היום היה גם עורך העיתון, אמנון דנקנר, שאמר: "יוצר גדול הוא מי שמעצב את התודעה של קוראיו, מפרש את המציאות וחורט תובנות וביטויים שאינם נמחים. את כל זה עשה קישון לדורות רבים שליוו אותו בהערצה ובהוקרת תודה. קישון עשה עמנו חסד בכך שהעניק לנו, לי ולבני דורי, פרשנות על כל הסביבה ועל החיים שלנו בבית וברחוב, על שגיונות הורינו ומנהיגנו. עולם המבוגרים היה קשה לפענוח והיה לנו מזל שקישון הופיע פתאום בעולמנו ופרש אותו בבת-צחוק, בחוכמה נוקבת וברגישות. הוא היה כמו דוד טוב ששמר על הילדותיות שבו, וניחן בתכונה נפלאה של ראיית העולם ממבט של ילד ומעבר להגנות שמבוגרים עוטים. על החסד הגדולה הזה באתי להודות לך".
"נזכור אותך בחיוך"
ראש עיריית תל-אביב, רון חולדאי, ספד לקישון ואמר: "קשה לומר מילים עצובות על אדם שבחייו גרם לכל כך הרבה אנשים
לצחוק... בין שוויץ לגרמניה, היתה גם תל-אביב-יפו. העיר נתנה לו השראה והוא החזיר לה רוב מילים. בתל-אביב קישון פשט מעליו את עברו ועטה על עצמו גלימת עברית. כמו שהוא עצמו אמר 'לא התנפלתי על העברית משמחה, אלא מתוך ייאוש של מי שרוצה להציל את עצמו מהגלות'. קישון תעד אותנו מבפנים אבל גם מבחוץ, והיום תל-אביב-יפו נפרדת מאחד היוצרים המוכשרים שהיו לנו. מר קישון, אנחנו נפרדים ממך ומביאים אותך למנוחות כחלק מהפנתיאון של העיר העברית הראשונה. היום אנחנו מוחים דמעה אבל מחר ומחרתיים נזכור אותך בחיוך".
המפיק והבמאי מנחם גולן, מי שהפיק את סרטו הראשון של קישון, "סאלח שבתי", נפרד מידידו ואמר: "קישון היה גאון, אחד בדורו וללא ספק הסאטיריקן הטוב בעולם. הוא הצליח בכל אחד מהתחומים בהם נגע: כולם מכירים את כתיבתו, אבל היו לו הרבה צדדים פחות מוכרים שעוד יתגלו, כמו זה שהיה צורף אדיר של תכשיטים וצייר מוכשר ושחקן ביליארד ופינג-פונג מצוין, הוא בנה והרכיב מכוניות, והמציא מחשב ששיחק נגדו שח. הוא היה איש דעתני ולא תמיד היה קל לשכנע אותו בצדקתך, אבל הוא היה אחד האנשים הכי פתוחים שהכרתי". גולן אף סיפר כי לפני כעשר שנים רכש מקישון את הזכויות על הפקת "הכתובה", ממחזותיו המצליחים של קישון. "הוא עזר לי לפתח את התסריט והעביר הערות במהלך העבודה. יכול להיות שהגיע הזמן לעשות את הסרט הזה".
אפרים קישון הובא לקבורות בשעה 14:00 בבית העלמין ברחוב טרומפלדור בתל-אביב לצדה של רעייתו המנוחה, שרה. על פי בקשת המשפחה, האירוע התקיים ללא נוכחות התקשורת.
לפנייה לכתב/ת 
