סמלי המהפכה: סרט כחול וצעיפים אדומים

מאז עלתה רשת "אל-ג'זירה" לאוויר בשנת 1996 נגרמו לא מעט משברים דיפלומטים בין קטאר, המחזיקה ברשת, לבין משטרים ערביים שהאשימו אותה בהסתת הציבור. אולם "אל-ג'זירה" כבר מזמן לא לבד במערכה. עם הזמן הצטרפו אליה רשתות "אבו דאבי", "אל-ערביה" ואחרות ומשברים דיפלומטיים אחרים לא איחרו לבוא.

ממש בימים אלה, סביב האירועים בלבנון פרץ משבר בין רשת "אל-ערביה" לסוריה. זאת לאחר ראיון ששידרה הרשת ביום שישי עם מזכ"ל האו"ם, קופי אנאן, בו הוא קרא לסוריה לסגת מלבנון עד אפריל, ולא – יישקלו נגדה סנקציות. דוברו של אנאן, פרד אקהארד, מיהר להכחיש את הדברים, ואילו סוריה האשימה את "אל-ערביה" בהסתה נגדה, דבר שהגיע על לידי איומים על העורך הראשי של הרשת.

ובאשר ללבנון, לא פעם אמרו בימים האחרונים בארץ הארזים שראש הממשלה לשעבר, רפיק אל-חרירי, תרם במותו ללבנון הרבה יותר מאשר תרם בחייו (והוא אכן תרם לא מעט, בעיקר בשיקומה של ביירות אחרי מלחמת האזרחים).

נראה כי תרומתו העיקרית של אל-חרירי היא החלטה עיסקית שקיבל לפני כמה וכמה שנים: חרירי, מי שידוע כקבלן ענק וכאיל הון, היה ידוע גם כטייקון תקשורת מצליח. הוא החזיק ברשותו תחנת טלוויזיה ועיתון מצליח בשם "אל-מוסתקבל" (העתיד) ואף תחנת רדיו. המוניטין של תחנת הטלוויזיה שמשודרת בלוויין למדינות ערב ולקהילות הערביות בחו"ל רק הרקיע שחקים בשנתיים האחרונות עם העלאת הגרסה הערבית של "כוכב נולד", שאף גרמה למתיחות בין לוב לרשות הפלסטינית בתוכנית הגמר, בו התמודדו נציגים משתי המדינות.

אותו ערוץ טלוויזיה ועיתון הם אלה שמנצחים היום על המהפכה הבלתי מזויינת שמובלת בלבנון. מאז הירצחו של חרירי, צירפו השניים פס שחור על הלוגו הכחול שלהם לאות אבל, וקראו לציבור לענוד על דש הבגד סרט כחול, לפי הצבע המזוהה איתם, לאות תמיכה בקריאה "לחשוף את האמת" מאחורי ההתנקשות.

הפס השחור כסימן לאבל על מות אל חרירי

השניים אף הוסיפו סמוך ללוגו שלהם את הסיסמא הממלכתית המלווה את הקמפיין – "למען לבנון". הערוץ, שמוביל משדרים מיוחדים מאז ההתנקשות בבוס אל-חרירי, לא חושש מהאח הגדול בסוריה. המגישים עונדים על דש הבגד את הסרט הכחול כאקט של התרסה מול סוריה, ואתמול, מייד עם הודעת ההתפטרות של ראש הממשלה, עומר כראמי, שידרו שירים על רקע תמונות השמחה מביירות. כל העת משדר הערוץ קליפים על רפיק אל-חרירי, האיש והחזון, שנקטל בדמי ימיו ומלווים עם זאת שידורים מיוחדים.

אולם הסרט הכחול "למען חשיפת האמת", איננו הסממן היחידי של המהפכה בלבנון. מאז ההתנקשות רואים יותר ויותר את דגלי לבנון, פרחים אדומים, ואף

 צעיפי אדום לבן שנשאו אתמול בגאון חברי האופוזיציה בישיבה ההיסטורית בפרלמנט הלבנוני. על מחאה זו מנצחים אישים שהפכו לסמלים זמניים – המנהיג הדרוזי וליד ג'ונבלאט, שאביו נרצח אף הוא על ידי הסורים לפני כעשרים שנה, ואשר לא הגיע אתמול לישיבה בפרלמנט מחשש לחייו, וכן אישי אופוזיציה אחרים.

ג'ונבלאט אף הסביר אמש היטב את השימוש בסמלים הממלכתיים: "אני לא רוצה לראות הנפת של דגלים מפלגתיים", הוא אמר לאחר הודעת ההתפטרות של כראמי. "מעתה, יש להניף רק את דגל לבנון".