"די כבר עם סטיגמת הדוגמנית והכדורגלן"

בדרכה לעבר התהילה צריכה הילה נחשון לנפץ המון סטיגמות: הדוגמנית הבלונדינית, הדוגמגישה, הדוגמנית שנשואה לכדורגלן (אסי דומב מהפועל תל-אביב). "עד מתי ישאלו אותי על זה? זה כל-כך לעוס ושחוק. תניחו לי. זה נורא. הטייטל משתלט על המהות שלך. די כבר עם סטיגמת הדוגמנית והכדורגלן", היא מזדעקת ומקטרת. "אני לא מרגישה צורך להתנצל על כך. אני גם לא יודעת למה נוצר החיבור בין כדורגלנים ודוגמניות וזה לא מעניין אותי. אני לא רואה את עצמי בתור דוגמנית, זה לא היישות שלי, זה לא המיין אישיו בכלל, וכך גם אצל אסי, הכדורגלן הוא לא מיין אישיו. הוא בן-אדם נהדר, שהמקצוע שלו הוא כדורגל, מקצוע שאנשים סתם נוטים לזלזל בו ולהדביק לו סטיגמות. אבל זה מקצוע מדהים שדורש התמדה, כוח רצון, כישרון, משמעת עצמית מטורפת".

ב" Y בעשר", מגזין התרבות-פנאי היומי של ערוץ yesY שנחשון מנחה עם מיכאל הנגבי, היא מנסה להוכיח שיש בה יותר מסתם פנים יפות וחייכניות. "להגיש תוכנית זה משהו אחר לגמרי מדוגמנות, פתאום אני יכולה להתבטא, להראות מי אני באמת. אני מאוד מעורבת בתכנים ויש לי מילה בהם. מיכאל ואני כותבים יחד, וזה כיף שסומכים עלי".

זאת הפעם הראשונה שנחשון בת ה-24 עושה טלוויזיה. "ולזה התכווננתי מהתחלה. ידעתי תמיד שאני מאוד רוצה לעשות טלוויזיה. באודישן אמרתי לעצמי: 'יאללה, נראה להם מה אני מסוגלת', והוצאתי את כל האנרגיות וסיימתי את המבחן על השולחן, זה היה משהו מטורף. אני מרגישה הכי טבעי בטלוויזיה. כשהתחלנו לצלם בפעם הראשונה, הרגשתי שמצאתי את הדבר שאני אוהבת לעשות. קלטתי את המאג'יק".

נחשון, בחורה מרהיבה, מתוקה ורהוטה, לא מתרגשת מהביקורות הלא מחמיאות שהורעפו על התוכנית עם עלייתה, וגם על הגשתה ואישיותה, שאינה חפה ממניירות. "אנשים לא יודעים איך לאכול אותי", היא מסבירה, "אני מבהילה אנשים עם האנרגיות שלי, אני פשוט ילדה היפר, אני לא חושבת שזה רע שיש לי הרבה אנרגיות".

נחשון גדלה בישוב קריית חרושת, שסמוך לטבעון. "השם של המקום נשמע קינקי, כאילו מקום של מפעלים ותעשייה, אבל זה ממש לא כך. הוא פשוט נקרא על שם חרושת הגויים מהתנ"ך. זהו מקום מדהים וכפרי והאנשים בו מאוד מחוברים לטבע. גדלתי בסביבה של סוסים, ברווזים ועיזים. היינו כל היום בחוץ והיתה הרגשה מאוד מגוננת. כולם הכירו את כולם. היתה לי ילדות מאוד מאושרת".

נחשון מעידה שהיתה ילדה רוחנית, "זה נשמע קצת פלצני, אבל המשפחה שלי היא משפחה מאוד רוחנית. לדוד ולדודה שלי היה מלון של מדיטציה, ונתנו לנו המון חופש: היינו עושים הצגות, מתחפשים ויוצרים דברים בפלסטלינה. בגיל צעיר למדתי שהחיים הם לא חומר, וזה שאין כסף, לא אומר שאין אושר, ואני מאוד שמחה שגדלתי ככה". אחרי השירות הצבאי היא נסעה לטיול באוסטרליה, ניו-זילנד ותאילנד עם האקס, "בחור נחמד שנניח לו להישאר בעבר. כשסיימנו את הטיול הגדול, חזרנו לארץ ונפרדנו בהמשך". חבר של אביה צילם אותה ושלח את התמונות לסוכנות דוגמנות, והיא הוחתמה על חוזה. מאחר והיא לא מיתמרת לגבהים (1.68 מ') נחשון לא הירבתה לטופף בתצוגות, והעדיפה להתמקד בקטלוגים, הפקות אופנה, קמפיינים ("לי קופר") ופרסומות לטלוויזיה ("קוקה קוקה", "בורגר ראנץ'").

כשהגיעה מהפרובינציה לתל-אביב, נחשון התקשתה להתאקלם: "לא התחברתי לכל הדברים שילדים בני 14 בעיר מכירים. לא ידעתי מה זה 'פראדה' ואנשים הסתכלו עלי כמו על עוף מוזר. הייתי הולכת לאיבוד ולפעמים עצרתי מוניות ואמרתי לנהג 'תיקח אותי לככה וככה', והוא היה אומר 'את צוחקת עלי? זה פה'. הרגשתי הכי אאוטסיידר. היום בדיעבד, שאני מסתכלת על זה לאחור, זה מקסים בעיניי. היה בזה משהו תמים".

חודשיים אחרי בואה לתל-אביב, נחשון הכירה את אסי דומב, שמבוגר ממנה בשבע שנים. "הכרנו דרך חבר משותף, ובפעם הראשונה שראיתי אותו לא ידעתי בדיוק מיהו, כי מה לי ולכדורגל – המשפחה שלי אף פעם לא היתה מחוברת לנושא ואצלנו בבית לפתוח טלוויזיה לראות משחק היה רק תירוץ לפצח גרעינים. אסי לא נעלב שלא ידעתי מיהו, זה הקסים אותו באיזושהי דרך. כשראיתי את הגבר המדהים, היפה, החתיך והמושך הזה, אמרתי לעצמי: 'אני צריכה שהוא יהיה שלי'. יומיים אחרי הפגישה הוא התקשר אלי, והוא נהיה בעלי אחרי שנתיים".

הדייט הראשון שלהם נפל על הפיגוע במסעדת "סי-פוד מרקט". אחרי שרקדו על השולחנות ועלצו, הם מצאו את עצמם מתחת לשולחנות, מסתתרים מכדורים שורקים. דומב קפץ וגונן בגופו על נחשון והיא מאמינה שהוא הציל את חייה. הטראומה לא הירפתה ממנה חודשים רבים אחרי הפיגוע, והיא סבלה מהלם ומסיוטים.

אחת הסיבות להחלטתה להתחתן בגילה הפעוט היתה גירושי הוריה. "הוריי התגרשו לפני שנתיים וזה ממש טרי. גירושין זה לא נעים אף פעם ולא משנה באיזה גיל אתה. אמנם זה לא היה מפתיע, אבל זה תמיד קשה. המזל שלי שהיה לי את אסי, שהוא המשפחה שלי. הוא היה שם בשבילי, וזאת היתה תקופה מאוד קשה. זה השפיע עלי מאוד בכל התחומים. פתאום הביטחון שלך מתערער, ואתה מרגיש שאין לך כל-כך לאן ללכת, ואתה מרגיש שהאדמה קצת נשמטת מתחת לרגליים, ולכן רציתי להתחתן. אגב, כל הרחוב שבו גרתי בילדותי התגרש. אין לי שום הסבר דמוגרפי סוציולוגי לעניין".

הזוג נחשון-דומב גרים במתחם בזל ("זה השינקין של 2005") בתל-אביב. הם לא קלאברים ומעדיפים לשבת בבית. "אנחנו מאוד אוהבים לראות סרטים. לאחרונה התחלתי להנות ממותחנים. אני נורא פחדנית, אבל לאט לאט התחלתי להתחבר לסרטי מתח ולא לפחד מהם. אני אוהבת לשמוע מוזיקה והיא עושה לי טוב. אני לא מאזינה לקלאסית, בגלל שאין לי סבלנות, מאחר ואני נורא היפרית. אני גם אוהבת לקרוא ספרים. הוי, זה נשמע נורא קלישאה כשאני אומרת את זה, ונורא פלצני". לפעמים היא גם הולכת למשחקי כדורגל, "ואני נהנית כל-כך לראות את אסי על המגרש. אני מאמינה באסי. לא משנה מה הוא יעשה בעתיד, אחרי שיפרוש מהכדורגל הוא יצליח. יש לו את הכריזמה והוא מוכשר בכל-כך הרבה דברים, ואני לא דואגת לגבי עתידו".

מרגישים בבית את מצבה העגום של הפועל, שמנסה להיחלץ מהתחתית?

"זה לא לא קשור ולא משפיע על היחסים בינינו. בכל מקרה, אני תמיד שם בשבילו והוא שם בשבילי".

עכשיו, כשאת מתפרסמת, זה משנה את האיזון ביניכם?

"ממש לא. זה לא משחק אצלנו תפקיד, מפורסם או לא מפורסם, זאת פשוט העבודה שלנו ואנחנו נהנים ממה שאנחנו עושים. מובן שכשטוב לנו בקריירה, זה משפיע לטובה על הקשר".

נחשון רוצה ילדים, אבל לא בוער לה, ובינתיים היא נהנית משני החתולים שאימצה. "האחד הוא חתול בשם זיזו, שמצאתי ברחוב אומלל וחולה וטיפלתי בו, והיום הוא גבר שבגברים. הוא מופיע בשומר מסך שלי בסלולרי. היום קיבלתי עוד חתול במתנה, ועוד אין לו שם. הוא יותר אצילי. החתול החדש עוד ברוגז איתנו. אני קוראת: צאו ותאמצו חתולים שממתינים לכם במכלאות".

מה את רוצה לעשות שתהיי גדולה?

"אני שואפת ללכת קדימה. אני בולדוזר ונעה עם העיניים קדימה. אני מתחילה ללמוד משחק מול מצלמה בסטודיו של ניסן נתיב ואני לומדת גם תקשורת. עשיתי לאחרונה את ההצגה 'הנסיך הקטן', שם גילמתי את הנסיך וטעמתי מהקסם של הבמה, וזאת היתה חוויה מופלאה. קיבלתי גם ביקורות טובות. מאז אני רוצה לעשות תיאטרון וקולנוע. אני רוצה לגעת בהכל".