משל המפגינים
איך נהגה המשטרה במפגינים שחסמו את נתיבי איילון, ואיך נהגה בסטודנטים המוחים באוניבסיטה. משל ונמשל
שייך מונס הוא כפר ערבי שהוחרב ועל אדמתו נבנתה אוניברסיטת תל-אביב. אלמלא הרבו קנאי הימין להשתמש בו כדי להקניט את יריביהם מהשמאל, היה שמו נמחה מזיכרונם של היהודים, כשם שנמחקו שמותיהם של מאות כפרים אחרים. את טענת שייך מונס משמיעים מי שחושבים כי אפילו נסיגה מכברת אדמה קטנה כזרת מקעקעת את זכותנו על הארץ, והם מטיחים ביפי הנפש מהאוניברסיטה כי גם הקמפוס הנאה שלהם ניצב על אדמתם של פלסטינים מגורשים.
לגבי דידו של אדם המאמין אמונה עזה בטענה הזאת, אופן הגשמת הצו הנגזר ממנה אינו אלא עניין טכני. לנוכח עוצמת זכותנו ולנוכח הכורח לממשה בדחיפות, אין כל חשיבות לסטיות מן החוק.
לטעמם של המתנחלים, שום דבר עקרוני לא השתנה מימי ראשית ההתיישבות, שאז קנינו קרקעות מאפנדים לבנונים, שיחדנו פקידים עותמנים, הקמנו יישובים למרות "הספרים הלבנים" של הבריטים, צברנו נשק בחשאי והקמנו מחתרות שהפכו לצבא. הממשלה עכשיו היא אמנם ממשלתה הנבחרת של מדינה יהודית, אבל היא "שלנו" רק במידה שהיא רתומה למטרות העתיקות שלא השתנו. הרמאות, לא רק כלפי אומות העולם, אלא גם כלפי הישראלים האחרים, היא רמאות קדושה, והאש, אשר הובערה לפני שני לילות בנתיבי איילון, אינה אש זרה.
האיילון, בפי הערבים נחל מוסררה, משתפך אל הירקון בדיוק מול הגבעה שעליה מתנוססת האוניברסיטה. אתמול הפגינו שם הסטודנטים במחאה על צמצום תקציבי האוניברסיטאות, על סגירת חוגי לימוד, על פיטורי מרצים ועל המגמה להנהיג שכר לימוד דיפרנציאלי.
המשטרה מיהרה לשגר כוחות ניכרים נגד הסטודנטים שהסבו נזק זעיר לסדר הטוב. היא לא היכתה בהם מכות נמרצות, אבל גם לא התייחסה אליהם בכפפות של משי. צא והשווה: מבעירי חומת האש בצומת קיבוץ בגלויות חסמו במשך שעות את הציר העמוס ביותר במדינה. המשטרה בוששה לבוא וכאשר הופיעה, לכדה רק חלק מהמתפרעים והתייחסה אליהם כמו היו תינוקות של גן ילדים. גם זה משל: מרוד במדינה ושבש את חייהם של מאות אלפים ותהיה סמוך ובטוח שדבר לא יאונה לך. הפגן למען מטרה צודקת ותהיה סמוך ובטוח שתחטוף בראש.
מומלצים
