נחל מערה: כשצוחקת מכשפת היער

מיכל ודוד שני אחים לא זהים. הוא אוהב לטייל והיא מספרת סיפורים, הוא חכם ותם, והיא לא מפסיקה לשאול. לכבוד חג הפסח הם נזכרים באגדות ומסלולים שליוו את ילדותם  בשבילי ישראל ובמחוזות הדמיון. ותודה למדריך בצופים, למורה לשל"ח, לאמא ולכל שאר מספרי הסיפורים

___________________________________________________

שנים רבות ניסו ש' ול' (השמות המלאים של גיבורי האגדה שמורים במערכת) להביא ילדים לעולם אך ללא הצלחה. על סף ייאוש פנתה ל' לשמוע את עצתה של מכשפת היער. אחרי בדיקה מדוקדקת והתייעצות עם הקלפים, סיפרה המכשפה לעלמה הצעירה על מעיין החבוי בסוף מערה, שעל פי האמונה כל אישה עקרה שתלגום ממנו לגימה אחת בלבד, תזכה ללדת בן זכר. "לגימה אחת בלבד", צחקה המכשפה ונעלמה.

ל' החליטה לצאת עוד באותו הערב למסע, בלי כל הכנה או ציוד. ימים ארוכים הלכה בין גבעות וגאיות עד שהגיעה

 מותשת למערה. היא זיהתה את המעיין ולקחה לגימה אחת ממימיו המבורכים ואחר כך עוד לגימה כדי להרבות את צמאונה הרב. 9 חודשים מאוחר יותר נולדו לש' ול' תאומים זהים.

אבל האידיליה המשפחתית הזאת לא נמשכה זמן רב. יום אחד פשטו על הכפר נציגי הצבא ודרשו מכל בן זכר להתייצב לקרב עקוב מדם שהתנהל בצפון הממלכה. האם, שחששה על בניה הרכים, החליטה לברוח עימם למערה הסודית. כל הדרך דלקו אחריהם נציגי הצבא שצעדו בעקבות העקבות שהותירו בדרך למקום מחבואם. האם והתאומים גיששו את דרכם במערה עד שהגיעו למבוי סתום וקפאו שם מפחד או מקור. מי שנכנס לעומק המערה, קצת אחרי המעיין, יוכל להבחין בצד ימין בקבוצת זקיפים שהם לא אחרים מאשר האם והתאומים האהובים.

עם השנים דבק במערה השם "אום א-תאומין" (בערבית: אם התאומים) זכר לסיפור הגבורה האימהי שהתחיל ונגמר במערה, והיה או לא היה.

אופי המסלול: הליכה קלה. מסלול המשכי (לא מעגלי).

אורך המסלול: כ-7.5 ק"מ.

עונה מומלצת: כל השנה, למעט ימי גשם.

לא לשכוח: פנסים (אין להשתמש בנרות בתוך המערות).

נחל המערה נמצא במורדות המערביים של הרי ירושלים, בתפר שבין השפלה להר. תחילת המסלול בחניון בר גיורא, בין המושבים נס-הרים לבר-גיורא (כביש מס' 386 לבאים מעין כרם, או כביש 3866 מבית שמש). מהחניון יוצא שביל מסומן בצבע אדום לחירבת בית-עיתאב ולנחל המערה.

במעלה הדרך נבחין בשרידי מבנה גדול, זהו "בית עיתב". בעבר היה כאן כפר ערבי, שנכבש במלחמת השחרור,

 ועוד קודם היתה כאן מצודה צלבנית. המעיין הנובע לרגלי הגבעה, הוא הגורם העיקרי להתיישבות בסביבה.

אחרי תצפית על שפלת יהודה (ממערב) והר חברון (ממזרח) נמשיך עם הסימון האדום עד לעין סופלה. כאן, בין עצי אלון וחרוב זקנים ומתחת לסלעים, נובע מעיין שהכניסה אליו אפשרית רק בזחילה ולאור פנסים.

נמשיך מערבה באפיק הנחל עד שנגיע למערת התאומים. זוהי מערה קארסטית ובה זקיפים ונטיפים, וגם נביעה של המעיין לו מיחסות האגדות סגולות שחרור מעקרות (הכניסה למערה עם פנסים בלבד ויש להיזהר מבורות ופירים).

מערת התאומים נחשבת למערת העטלפים הגדולה ביותר בהרי יהודה וזאת כבר מציאות ולא אגדה. בחודשים נובמבר עד מרץ אסורה הכניסה למערה כדי לא להעיר את העטלפים, שנמצאים בעיצומה של שנת חורף עמוקה. יקיצה לא טבעית של העטלפים עלולה לגרום להם לשריפת מאגרי אנרגיה, חשיפה לקור ואפילו למוות.

נצא מהמערה ונמשיך עם הסימון האדום מערבה, עד למפגש הוואדי עם הכביש שמוביל למושב זנוח, שהוא גם נקודת הסיום של המסלול והאזור בו מומלץ להשאיר את רכב האיסוף.