מדענים הצליחו למצות DNA של דב מערות שנכחד

מדענים הצליחו למצות ולקודד את ה-DNA של דב מערות שמת לפני 40 אלף שנים. הם מתכננים למפות את ה-DNA של יצורים נכחדים נוספים, לרבות הקרובים ביותר אלינו – הניאנדרטלים. ואולם, לדברי החוקרים הרעיון של השגת DNA מדינוזאורים, כפי שהוצג בסדרת סרטי פארק היורה, נשארת עדיין בגדר מדע בדיוני.

הסיכויים להשגת חומר גנטי שעדיין לא התפרק ממאובנים בני מאות מיליוני שנים הם קלושים. ואולם המדענים מקווים כי הם יוכלו לפחות לפענח את רצפי ה-DNA של בני אדם קדמונים, שחיו באותו זמן שבו חי דוב המערות, ואולי יום אחד נוכל אולי "לבנות" ניאנדרטל מרצף ה-DNA שלו במובן של השוואת רצף זה לזה של אנשים החיים היום.

פארק היורה? לא כל כך מהר

בעוד מאות אלפי שנים, יתכן שתהיה לנו הטכנולוגיה המתקדמת כך שנוכל ליצור יצורים מתוך המידע האגור ברצף ה-DNA", אמר ד"ר אדי רובין, מנהל מכון הגנום המשותף של משרד האנרגיה האמריקני בוולאנאט קריק, קליפורניה.

"אינני סבור שנוכל למצות DNA מדינוזאורים, אני סבור שהם ותיקים מדי. באשר ליצירת פארק היורה, אני סבור שזה נשאר בגדר מדע בדיוני", אמר.

המדענים מיצו DNA מהשיניים המאובנות של דובי מערות, שנמצאו בשני אתרים באוסטריה. דוב זה היה נפוץ מאוד באירופה, אך נכחד לפני כעשרת אלפים שנים, כאשר שטחי היערות הצטמצמו בתום תקופת הקרח.

הצוות של ד"ר רובין ניתח את ה-DNA של הדובים תוך שימוש בטכנולוגיות מיחשוב חזקות שפותחו במהלך פרויקט הגנום האנושי. גישה זו היתה בלתי אפשרית בעבר בשל העובדה שה-DNA העתיק "מזוהם" בחומרים גנטיים של חיידקים ואף של האנשים שטיפלו במאובנים. לדבריו מציאת ה-DNA העתיק מתוך המרק הגנטי הזה נראה כמו למצוא מחט בערמת שחת.

ואולם, מכיוון שאנחנו יודעים כעת את הרצף הגנטי של יצורים רבים, לרבות אינסוף חיידקים, בני האדם ובעלי חיים כמו כלבים, החוקרים יכולים "לדוג" את הרצפים שהם מתעניינים בהם. במקרה של דוב המערות, הם השתמשו ברצף של כלב הקיים בבסיסי נתונים ציבוריים וברצף של הדובים המודרניים כ"מגנט".

לדברי ד"ר רובין, הדבר שימש כ"הוכחת יכולת" לכך שהשיטה עובדת. כעת הם מפנים את תשומת הלב שלהם לאדם הניאנדרטלי, קרוב המשפחה העתיק הקרוב ביותר של האדם המודרני, שחי בערך באותו הזמן כמו הדובים. "אני חושב שהדבר עשוי לעבוד", אמר. "זו רק שאלה של זמן."

DNA מיטוכונדרי

עד עכשיו, לא היה ניתן למצות יותר מאשר שיעור זניח של DNA מבעלי חיים שמתו לפני עשרות אלפי שנים. מרבית הדוגמאות של DNA עתיק ששוחזר היו של מיטוכונדריה, המבנה התאי המייצר אנרגיה ואשר יש לו חומר גנטי עצמאי. בעוד הדבר מספק מידע חיוני אודות ההסטוריה האבולוציונית של המין, ה-DNA הגרעיני, או הגנומי, הוא המכיל את עיקר המידע הגנטי, לרבות הסודות של כיצד בעלי החיים המודרניים נבדלים מקרוביהם.

ד"ר דן ברדלי, מומחה ל-DNA עתיק בטריניטי קולג', דאבלין, אמר כי החוקרים "מעודדים". עד כה היה קשה מאוד לקבל משהו שאיננו DNA מיטוכונדריאלי מבעלי חיים עתיקים, אמר. "זהו חלק זעום מה-DNA שלנו ובעל עניין מועט. " המחקר מדווח בכתב העת סיינס.

הכותב הוא עורך אתר "הידען ".