אני האיש שהציל את חאלד משעל
בעיצומה של פעולת חיסול שהסתבכה בירדן, מקבל סוכן המוסד מישקה בן דוד שיחת טלפון בהולה: תן לירדנים את סם האנטי-דוט שיציל את חייו של מנהיג החמאס חאלד משעל. בן דוד מספר לראשונה "7 ימים" על היממה הקשה ההיא בעמאן, ועל המשבר הקשה ביותר שידעו יחסי ישראל וירדן בעקבות ניסיון החיסול באמצעות זריקת רעל של בכיר החמאס
חשיפה: סוכן המוסד שהציל את חייו של מנהיג החמאס חאלד משעל מדבר לראשונה. בראיון למוסף "7 ימים" של ידיעות אחרונות המתפרסם היום (ו'), מספר בכיר המוסד לשעבר מישקה בן דוד על היממה המתוחה ההיא בעמאן, בעקבות ניסיון החיסול הכושל באמצעות הזרקת רעל - שהוביל למשבר דיפלומטי קשה בין ישראל לירדן.
ערב נסיון החיסול של משעל, ראש החמאס שישב בירדן, סיים בן-דוד את תפקידו כראש מחלקת המודיעין של אגף המבצעים במוסד, שבמסגרתו היה אחראי על איסוף המודיעין למבצע, ועמד לצאת לתקופת לימודים בהיעדרות חלקית. לקראת יציאת החוליה המבצעית לירדן, הוא נתבקש ליטול על עצמו תפקיד מסויים במבצע. בן דוד היה בקבוצה המצומצמת של יודעי סוד, שליוותה את ראש המוסד דני יתום לשורת הדיונים אצל ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל, דיונים בעקבותיהם הורה בסופו של דבר בנימין נתניהו על חיסולו של משעל.
בן דוד מספר: "הייתי חלק מצוות רפואי שנועד לתת טיפול ללוחמי החוליה במקרה שהם ייפגעו מהחומר. נשאתי עלי את החומר הייתי נוכח בשטח, אך בניתוק מהחוליה". תפקידו של מישקה, כפי שהיה במציאות, היה לבסוף רחב יותר מהמידע שהוא מוסר, תחת הגבלות הסודיות.
אתה מדבר על הכנות חפוזות בגלל לחץ הזמן, אבל היו לא מעט עוברי אורח בתל אביב עליהם השפריצו סוכני המוסד מפחיות של קוקה קולה אגב אימונים חוזרים ונישנים לקראת הביצוע...
"אני לא רוצה להתייחס לכך, אבל ברור שמתאמנים".
לא הפריע לך עניין הרעל? בכל זאת דרך כל כך מגעילה למות, אפילו עבור מישהו כמו משעל...
"וכדור בראש או טיל באוטו זה יותר הומאני? לא נראה לי. אני שם בצד את העובדה שהמשימה שלי היתה הצלת חיים ולא הריגה, זה לא העניין. אני גם לא יודע אם זו דרך מגעילה למות, או לא. היה כמובן עדיף שלא היה צורך להרוג, אבל במציאות של מלחמת טרור זה בלתי נמנע, והשיקול של ראש הממשלה, לעשות ביצוע שקט כדי לא לפגוע ביחסים עם ירדן, הוא שיקול לגיטימי".
הגעת לעמאן, התמקמת, ואז?
"הייתה נקודה מוסכמת בה נקבע שאני אמתין להודעה של הלוחמים שהמבצע הושלם, או, באם אחד הלוחמים נפגע מהרעל, שיגיע אלי, ויקבל את האנטי-דוט (סם הנגד - ר.ב.)".
הימים שבהם החוליה היתה אמורה לבצע את החיסול עברו בזה אחר זה מבלי שנוצרה הזדמנות מתאימה, וכשהתרחש הביצוע, לבסוף, אירעה התקלה החמורה שהביאה למעצר שני לוחמים.
"באותו בוקר הייתי בבריכת המלון, ולפתע נכנסה דמות שלא היתה אמורה להגיע אלי כלל, לו הדברים היו מתנהלים כשורה. לא אחד המבצעים אלא מהמעטפת שסביבם. מהבעת פניה של הדמות יכולתי לקלוט שמשהו מאוד לא בסדר. החלפנו כמה מילים, והבנתי שאירעה תקלה חמורה. יצרתי קשר עם הארץ, והורו לי לאסוף את הלוחמים מהמקומות בהם שהו בעמאן ולהביאם לשגרירות. עשיתי את התיאום הזה, ויצאתי לאסוף אותם".
הלוחמים נקלטו בחשאי בשגרירות, בן-דוד חזר למלונו, אך הדרמה רק עמדה להתחיל. "כל הזמן הזה אני מסתובב עם האנטי-דוט, כשברור שאין לו שום שימוש כבר כי אף אחד מהלוחמים לא נפגע מהרעל, רק היעד. והוא כבר היה במצב קשה מאוד. החלטתי להשמיד את החומר כי חששתי להיתפס איתו. אלא שאז, פתאום, קיבלתי שיחת טלפון ממפקד היחידה, מהארץ. הוא שאל אותי האם האנטי-דוט עדיין אצלי, וכשהשבתי בחיוב הוא ביקש ממני לרדת ללובי, שם ממתין לי סרן מהמודיעין הירדני, ולמסור לו את האנטי-דוט כשהוא אמור לחבור לגורמים נוספים ולנסוע יחד איתם לבית החולים. הבנתי ממנו שזה נעשה בעקבות עיסקה מהירה שנרקמה בין נתניהו, יתום והמלך חוסיין, לפיה המוסד יציל את משעל - שהיה כבר מחוסר הכרה ומונשם, בדרכו לעולם האמת – ובתמורה, ישוחררו הלוחמים העצורים".
זה נשמע כמו תסריט בלהות, למעשה נתבקשת להסגיר את עצמך לידי המודיעין הירדני, כשאתה נמצא בזהות בדויה, במהלך מבצע שנכשל, ומבלי שברור איך הירדנים ינהגו בך.
"אז לא ראיתי את הדברים באופן הדרמטי הזה, למרות שזו כנראה דרך לראות את הדברים. הבנתי שנעשתה עיסקה, והנחתי שאלה שמורים לי לעשות את הדבר, יודעים מה שהם עושים".
בן דוד ירד ללובי המלון ושם אכן חיכו לו עיניו רושפות הברקים של סרן המודיעין הירדני: "זכור לי עדיין המבט העוין שלו. אבל גם לו היו ההוראות שלו, והוא ביצע אותן".
את הזריקה עצמה נתנה, לפי פרסומים שונים, רופאה שהיתה איתך או שהגיעה במיוחד.
"אני מנוע מלהתייחס לאנשים נוספים".
בינתיים הגיע ראש המוסד דני יתום לעמאן במטוס פרטי, בניסיון לפשר את רוחו של המלך חוסיין וכדי לסגור את העיסקה סופית. בן-דוד חבר אליו בארמון המלך: "דני נפגש עם פקיד בכיר שזהותו לא זכורה לי, אולי ראש המודיעין, וסוכם מה שסוכם. אחר-כך נסענו לשגרירות וביקרנו את הלוחמים. הם היו במצב רוח קשה – אם כי אז עוד לא היה ידוע שחוסיין יחזור בו ויסרב לשחרר אותם מיידית, כפי שנקבע איתו. היה חשש מסויים שהשלטונות המקומיים, שכבר הכירו אותי ואת זהותי היטב, יחליטו לעצור גם אותי ולכן הוחלט שלא אצא בטיסה מסחרית רגילה כפי שתוכנן מראש. המשכנו מהשגרירות ישירות לשדה התעופה והמראנו חזרה ארצה במטוס הפרטי".
בארץ, למרות שהיה מדובר באמצע הלילה חיכו כולם במתח רב במטה המוסד: "הכניסה למטה היתה מרגשת – זה היה בסביבות ארבע בבוקר, אבל כל היחידה היתה שם, וכולם רצו לשמוע. נכנסנו לתחקירים, שנמשכו עד שעות הצהרים. אחר כך מיהרתי הביתה והגעתי באיחור לבת-מצווה של חברים שהיתה אצלנו במושב. זה היה פסיכודלי לגמרי לחשוב איפה הייתי ומה עשיתי יום קודם, ולהתערבב עם האורחים והחברים, שלא היה להם מושג".
