הודעה לפשיסטים בכתום
אני מודיע בזאת כי אם יחסמו את דרכי בכביש, אשתמש בכל האמצעים הסבירים כדי להסיט את המכשול
מתנגדי ההתנתקות - מבעירי הצמיגים, סותמי המנעולים, מטנפי המדרכות, משתקי האינטרנט - מצהירים כי ימשיכו למרר את חייהם של אזרחי המדינה, עד שהממשלה תחזור מדרכה הרעה. אין ניסוח מפורש מזה להכרעה על מרד. לא הפגנה, לא מרי, לא מחאה בלתי אלימה, כי אם מרד פשוטו כמשמעו.
הפשיסטים כתומי החולצות מנסים לאנוס את הממשלה הנבחרת ואת בית המחוקקים ולאכוף עליהם את רצונם. העיתונות יודעת כיצד למצוא את מנהיגיהם ואף משמיעה את קולותיהם ברדיו. יש להניח כי גם בידי אנשי רשויות אכיפת החוק יש מידע על אודותיהם. אם לא על כולם, כי אז על קצתם.
לו היו אלה פלסטינים תושבי השטחים הכבושים, רבים היו סיכוייהם להיירות. לו היו אלה ערבים אזרחי ישראל, הזוממים לחסום כבישים בגליל או במשולש במחאה על קיפוחם, הם היו נעצרים עוד בטרם פעולה. אם לא היו נמצאות נגדם עדויות שאפשר להעלותן בבית משפט, היו הרשויות נשענות על חוקי החירום כדי לסגור אותם מאחורי סורג ובריח. אבל מכיוון שביהודים מדובר, באחים יקרים, מורשים המורדים לומר ככל העולה על רוחם ולפעול כמעט בחופשיות.
כיוון שנואשתי מן הרשויות המפקירות את הדמוקרטיה, אני מודיע בזאת כי אם יחסמו את דרכי בכביש, אשתמש בכל האמצעים הסבירים כדי להסיט את המכשול, ואם לשם כך אצטרך להתקוטט עם חוליגן כתום, אעשה כל שבכוחותיי הדלים כדי למחוץ את אפו לפני שהוא ימחץ את אפי.
בבית המשפט אגן על עצמי באמצעות סעיף 446 לחוק העונשין, הקובע כי "לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שהיה דרוש באופן מיידי כדי להדוף תקיפה שלא בדין שנשקפה ממנה סכנה מוחשית של פגיעה בחייו, בחירותו, בגופו או ברכושו, שלו או של זולתו..."
חסימת כבישים היא אכן סכנה מוחשית לחולה, לאשה הכורעת ללדת ולקורבן אלימות שאין המשטרה מצליחה להגיע אליו במועד כדי להצילו. בוודאי שהיא פגיעה בחירותם של כל הנצורים במכוניותיהם. נוסף על האלימות המידתית שאפעיל נגד חוסמי דרכי, אתבע אותם לדין על הנזק הכלכלי שגרמו לי בעבודתי ועל עוגמת הנפש שהסבו לי, ואם לא אצליח לזהות את העבריינים, אתבע את מוריהם ורבניהם שהסיתו אותם לפגוע בי.
חדש בערוץ הדעות:
יומני סבר - בלוג חדשותי של העיתונאי סבר פלוצקר
מומלצים
