שאלת קיטבג: מזרח אסיה או דרום אמריקה?

היעדים הפופולריים של תרמילאי ארצנו הם לרוב ארצות רבות שנכללות תחת השם "דרום אמריקה" או "המזרח הרחוק". למעשה, אף טיול ל"מזרח" או ל"דרום אמריקה" הוא לא ממש אותו טיול, כיוון שישנן המון ארצות ואינספור מסלולים שאפשר לטייל בהם. יחד עם זאת, יש כמה מאפיינים שונים בתכלית לכל אחת מהיבשות.

המזרח הרחוק הוא הגדרה כללית למדינות עולם שלישי הנמצאות במזרח אסיה (לא כולל סין). המדינות המוכרות יותר הן הודו הגדולה והקסומה, נפאל שכנתה ותאילנד, שטרם הצונאמי הייתה המתוירת ממדינות האזור. בנוסף, ישנן מספר

מדינות קטנות ואקזוטיות באזור ששווה לבקר בהן - בורמה המרתקת, וויאטנם, לאוס (ביקור קצר של מספר ימים מספיק), קמבודיה והפיליפינים.

דרום אמריקה כוללת המון מדינות עולם שלישי, ולרוב משלבים בטיול שכזה גם כמה מדינות במרכז אמריקה. בדרום יש את אורגואיי, אקוודור, צ'ילה, פרו, ארגנטינה, ברזיל, ונצואלה, בוליביה וקולומביה הנחשבת למסוכנת בימים אלה.

מרכז אמריקה כולל את קוסטה ריקה המתוירת, גוואטלמה, מקסיקו, בליז ההזויה, ניקרגואה וקובה. ניתן לכלול בטיול כזה גם את ג'מייקה.  

כמובן שקיימים טראקים אך חוץ מבנפאל, שם זה ממש הכרחי, במקומות האחרים טראק של יום-יומיים הוא המקסימום הנדרש כדי לראות את כל השפע שיש למזרח להציע. בנפאל אפשר לעשות גם ראפטינג בן כמה ימים. רק תוודאו שאתן יוצאות לשיט עם חברה מערבית ולא עם אחת החברות המקומיות. החסכון במקרה הזה יכול לעלות לכן בסכנה רצינית.

דרום אמריקה, לעומת זאת, היא בירת הפעלתנות - טראקים של ימים ושבועות בהרים, באנג'י, טיפוס הרים, שיט על ספינות, וכל הרפתקה אחרת שתעלו על דעתכן. לינה באוהל ואכילה מקופסאות שימורים, אגב, הן חלק הכרחי בטיול הזה.

אם המטייל של המזרח הוא סטריאוטיפ הקיבוצניק בוגר הנח"ל, המטייל בדרום אמריקה הוא יותר מושבניק: סוודרים עם סנדלים, נעלי הרים ולוק של בצל - הרבה שכבות בלי התאמה. הוא בדרך כלל היה קצין בצבא וקרא על כל נקודה שתראו בדרך, ויש לו נטייה מגונה לחפש טראקים שאף אחד לא שמע עליהם.

בגדול, דרום אמריקה נחשבת למסוכנת יותר. הסיבה - אלימות. האזור הזה ידוע באחוזים גבוהים של מעשי שוד מתוחכמים ואלימים. יחד עם זאת, מוקד האלימות הוא במרכזי הערים הגדולות, כך שככל שתימנעו מלהגיע אליהן ותתמקדו באיזורי ספר, שהם גם יפים יותר וגם בטוחים יותר, תוכלו להעלות את סיכוייכן לשמור על ממונכן.

במזרח הרחוק יש לא פחות עוני, אך אי-האלימות היא חלק מהתרבות של רוב האוכלוסיות שם. הסיכויים להיקלע לשוד אלים נמוכים מאוד, אך מהצד השני ישנה הסקרנות ההודית המביכה. בהיותכן נשים מערביות תהיו חשופות ללא הרף למבטים בוחנים ומעמיקים של בני המקום. במקרים קיצוניים יותר אף ינסו לצבוט בישבנכן או בחזה שלכם. שוב, סכנה של ממש בדרך כלל אין בדבר הזה, אך מניסיון - גם לשבת ברכבת של 15 שעות, כשעשרים הודים יושבים מולך ובוהים בך לאורך כל  הנסיעה, זה לא כזה אירוע מלהיב.  

אין מה לעשות, אבל גם במרכזי הפילוסופיה של המזרח וגם במקומות של אנשי המאיה, כסף הוא פקטור מאוד חשוב. בטיול ארוך כסף קונה זמן, וככל שהעלות החודשית נמוכה יותר, כך תוכלו לטייל זמן ארוך יותר. באופן כללי, עלות הטיול בדרום אמריקה היא כמעט פי שניים מעלות הטיול במזרח

הרחוק, שם אפשר להסתדר מצוין גם עם 300 דולר לחודש. הסיבות לכך הן גם עלות המחיה הנמוכה בצורה משמעותית במזרח וגם עלות כרטיס הטיסה והאפשרות הקלה יותר לעבור בין מדינות דרך היבשה ולאו דווקא בטיסה.

עם זאת, המחירים משתנים גם בתוך האזורים ובין מדינה למדינה. העלות החודשית בארגנטינה לאדם, לדוגמה, תהיה כ-500 דולר, ואילו בקובה (מרכז אמריקה) העלות לאותו פרק זמן תהיה כפולה ואף יותר.

טיול ארוך היה הופך פעמים רבות לטיול הרבה יותר קצר לולא יכלו הישראלים להתפרנס (באופן חוקי יותר או פחות) במהלך התקופה. בנוגע לעבודה, יש שני תסריטים נפוצים: האחד, נוסעת לה בוגרת הצבא לעבוד בחו"ל ומשהיא

מסיימת את תקופת העבודה מחליטה - אם אני כבר כאן, אולי אטייל. התסריט השני הוא בדיוק הפוך - הנסיעה הייתה למטרת טיול, אבל מה לעשות שבדרך לא נשאר גרוש? אז הולכים לעבוד כמה חודשים כדי להמשיך לטייל ולחזור לארץ בלי חובות מיותרים.

מטיילי דרום אמריקה נוהגים להשלים הכנסה ברחבי קניוני ארצות-הברית. שם תמצאו עגלות עמוסות לקים, כריות נעימות למגע וצעצועים לילדים, כשמאחורי רובן עומד ישראלי חביב ששואל במבטא כבד: "האו כן איי הלפ יו, מיסטר?".

ביפן, שם עובדים חבר'ה שמטיילים במזרח, יש שתי אופציות שונות להתפרנס, במיוחד לבנות. האופציה הראשונה והמזכירה מעט את זו הארצות הבריתית היא הבסטות. בבסטות מוכרים בעיקר תכשיטי כסף אך לעיתים גם תמונות, ובניגוד לקניונים האמריקניים הממוזגים, כאן עובדים בעיקר ברחוב. האופציה השנייה היא להיות מארחת באחד מהמועדונים הפזורים במדינה. מה זה אומר? הרבה אלכוהול, חיוכי פלסטיק, ובעיקר לארח לחברה לחבורות של יפנים ששבו מהעבודה ורוצים לראות מישהי אוריינטלית (אותך, אם עוד לא הבנת).

מונחי יסוד

כמה מונחים שחייבים להכיר לפני שמגיעים לטרמינל 3:

• התכלבות - חיים בתת תנאים בשל קמצנות. "הי, תראה את המג'ויף הזה, הוא ישן בכניסה לבניין כדי לחסוך, המתכלב".
  

• כמו קינג - ההיפך ממתכלב, מישהו שלא חוסך. "בוא'נה, אחי, לקחנו שם חדר - ארבע מיטות, ג'קוזי, ארוחת בוקר. כמו קינג!".
  

• מוצ'ילה - התיק שהופך לחברכן/אויבכן הגדול ביותר (תלוי אם הוא על הגב או לא). "אחותי, עוד רגע אני נשתלת במקום יחד עם המוצ'ילה!".  
  

• גסט האוס/פוסדה - האכסניה המקומית. במזרח זהו גסט האוס ובדרום אמריקה פוסדה או קאסה. "מצאנו פה פוסדה מהממת, שני מטר מהחוף. תבואו, כולם ישראלים".
  

• דורם - קיצור לדורמטרי, חדר גדול עם מיטות בו ישנים הרבה אנשים יחד, בניגוד לחדר זוגי או בודד. לרוב, מדובר בסיוט רציני. "היה מקום לישון רק בדורם. שניים נחרו עליי כל הלילה, לא ישנתי רגע".
  

• אינטרנט קפה - המקום בו נאספים כל התיירים בשנים האחרונות, שותים הפוך ושולחים מייל לאמא. "את עוד מסתובבת? אני מחכה לך באינטרנט קפה, קבעתי שיחת ועידה עם סבא וסבתא".
  

• שיט הד - משחקי קלפים הם אולי הדבר הכי חשוב שתעשו בטיול, ויש תרמילאים שמגיעים לרמת מאסטרים. "יניב", "וויסט" וכמובן אלוף האלופים "שיט הד" יעבירו לכם במהירות ימים ארוכים. "אחי, אתה בא שיט הד? הבאתי חבילה חדשה עם עטיפה של ערומות!".  
  

• עדיין מתלבטות? מדריכי היעדים של ynet לרשותכן