מסע צלב יהודי

בשורות אלה סיכמתי את דעתם של אבי ואמי. דעתה של אמי נחשבה בעיניי במיוחד, מפני שהייתה בתו של רב והשקפתה התגבשה אל מול אתגר. אני, שגדלתי בסביבה חילונית, בתקופה שבה התרופפה אחיזתה של הדת בציבור היהודי, לא הייתי כה נחרץ ומה עוד שלימים למדתי כי גם אתאיזם עשוי להוליד דתות: הקומוניזם והנאציזם הן דתות במובן זה שיש להם חזון וגאולה, דוקטרינה המסבירה את כל התופעות, טקסים, ספרים קדושים, ממסד כוהנים ואפילו אלוהי בשר ודם.

עכשיו אני מוצא את עצמי הולך ושב אל השקפתם של הורי, מפני שאני נוכח לדעת כי הדת, אשר אחיזתה בציבור הולכת ומתחזקת, מנסה לקעקע את אושיותיה של החברה הדמוקרטית. איני אומר שכל אדם מאמין הוא עוכר דמוקרטיה. יש אנשים דתיים המאמינים בכנות כי בדת יש יסודות המותאמים לתפישה הדמוקרטית ואשר יש להבליטם. אני אומר רק זאת: הדחף האימפריאליסטי, הטמון בצופן ההפעלה של כל הדתות, התעורר ומתנכל לסדר הדמוקרטי שהתקינה החברה. הוא התעורר מסיבות רבות, כגון משבר המודרנה, אבל אצלנו הוא חריף במיוחד מפני שהדת כוננה קואליציה עם הלאומנות שיצאה מן האופנה ואין לה די משאבים אידיאולוגיים משל עצמה. כך חברו משיחיות דתית, פרנויה ביטחוניסטית, שנאת זרים ובוז לדמוקרטיה.

זה הרקע שעליו מתרחשות תופעות מטרידות אחרות, שלכאורה אין קשר ביניהן. כוונתי לתנועת המרי נגד ההתנתקות, שזה כבר עברה את גבולות המחאה הלגיטימית והיא נמצאת על סיפו של מרד אלים. להתגייסותם של רבים ממורי דרכם של הקהילות החרדיות למען התנועה הזאת. לתפילתו של הראשון לציון, הרב מאיר עמאר, למען ביטולה של ההתנתקות. לפריעת החוק החצופה של מקימי המאחזים. להתפתחותן של כנופיות דתיות בגבעות יהודה ושומרון, כתות פרועות השועות רק למנהיגיהם הכריזמטיים. לשיתוף הפעולה עם כל אלה, שיתוף פעולה גלוי ומוסווה, בשתיקה פחדנית ובתמיכה כספית, של אישים פוליטיים, קציני צבא, פרקליטים בשירות המדינה ופקידים במנגנוני הממשלה.