ימי בחירות: נשות אפגניסטן נאבקות על קולן

עשרות נשים עוטות גלימות ארוכות בצבעי שחור, כחול וירוק וחובשות רעלות, ירדו מהמשאית ועשו דרכן אל מרתף חשוך בפאתי קנדהאר, העיר הדרומית שפעם היתה מעוז הטליבאן באפגניסטן. בזו אחר זו הן נכנסות אל החדר, מצטרפות לעשרות נשים נוספות שממתינות להן שם, בכנס הבחירות הראשון מסוגו לנשים במדינה.

הבחירות הפרלמנטריות באפגניסטן, הראשונות מאז שנת 1969, ייערכו ביום ראשון הקרוב. 68 מבין 249 המושבים בפרלמנט הובטחו לנשים, אבל הבטחת הייצוג לא אומרת הרבה במדינה המוסלמית, בה נשים רבות עדיין מפחדות לצאת לבדן אל הרחוב.

קלפי נודד (צילום: רויטרס)

ניחוחות הבשמים השונים מתערבבים באוויר המרתף הדחוס. פריבה אחמדי מנסה לשכנע את הנשים להצביע עבורה, מבטיחה להן חינוך, מים זורמים, חשמל ואת המצרך הנדיר ביותר במדינה שבעת הקרבות - שלום. "עלינו להקים את המדינה שלנו, אם לא אנחנו - אף אחד לא יעשה זאת עבורנו", היא נואמת בלהט, הרעלה מונחת בנון-שלנטיות על ראשה, חושפת קווצת שיער סוררת.

כאשר הטליבאן עלה לשלטון, בשנת 1996, הוא כפה חוקי התנהגות נוקשים, שאילצו נשים לחבוש רעלות ולהישאר בין כתלי בתיהם. מראות נשים המוכות ברחוב לאחר שנתפסו מהלכות ללא השגחת גבר הפכו לנפוצים. חמש שנים לאחר מכן השתלטו כוחות בראשות צבא ארה"ב על המדינה. כיום, מאות נשים נרשמו להצביע ולראשונה בחייהן לוקחות חלק בבחירות.

במרתף, השייך לאחת מתומכותיה של אחמדי, הן יושבות שלובות רגלים על השטיח, מקשיבות למועמדת. חלקן הסירו את הרעלה. אחרות, נבוכות מהכתבים הזרים, ממשיכות להסתתר מאחוריה, רק עיניהן מרצדות.

"הממשלה צריכה לעשות יותר למען האלמנות", אומרת אשה זקנה ששבה לא מכבר מאיראן, לאחר שבעלה נהרג. "מה עם הכבישים?" שואלת אחרת ואילו השלישית מקשה: "למה אפגניסטן יותר קשוחה מאיראן?" בעיות קיומיות, תהיות פוליטיות, השיחה הולכת ומעמיקה.

"חודש אחר חודש, שנה אחר שנה"

הבחירות באפגניסטן לא פשוטות. ארגוני חמושים רבים מאיימים על מהלכן התקין ומאות חיילים, מקומיים וזרים, יאבטחו את הקלפיות. אבל למרות הכל, הנשים לא מפחדות. "אנו קובעות את העתיד שלנו, אין סיבה שנפחד", אמרה עזיזה כארימה. "אם נפחד, לא נוכל לקבוע את העתיד. באותה מידה נוכל להישאר סגורות בבית".

לפני כמה ימים, כאשר אחמדי יצאה מביתה, היא מצאה פתק מוצמד לדלת. "תפרשי או תמותי", נכתב בו. אבל לאחמדי אין שום תוכניות פרישה. "אני לא מפחדת", היא מסבירה. לדבריה, "שנים עבדתי עבור סוכנויות סיוע לנשים, אני חושבת שבתור חברת פרלמנט אוכל לסייע להן יותר".

אבל גם היא, אופטימית ככל שתהיה, יודעת שמדובר בתהליך ארוך. "לא נוכל לפתור את הבעיות ביום אחד. זה תהליך שנמשך יום אחר יום, חודש אחר חודש, שנה אחר שנה", היא מסבירה. "קודם כל נשנה את דעתם של הגברים. הם לא נותנים לנשים לקבל חינוך. בלי חינוך אנחנו לא יכולות לפתור את הבעיות בחיים. עם חינוך נוכל לפתור הכל".

בשוק בקנדהאר המוכרים המנומנמים לא מתרגשים מהבחירות, ולא מהנשים המתמודדות. אחמד ג'אן, מוכר שטיחים בן 18, מחייך לעצמו כאשר הוא נדרש לדעתו בנושא. "אין בעייה", הוא אומר. "אני מעדיף נשים על גברים".