באיזה קיבוץ התגורר הכלב פלוטו?

כשאדר היתה בת שלוש התחלתי לכתוב לה ספרים. וכך התחלנו בספרים בחרוזים; בגיל חמש כתבתי לה ספרים שכבר יכלה לקרוא בעצמה והספרים הלכו והתבגרו יחד איתה. עכשיו, כשהיא כבר גדולה ומשרתת בגלי צה"ל, אני כותב ספרים למבוגרים.

לאדר הספרים שלי לא הספיקו. כשהיתה באה לביקור הייתי מקריא לה את ספרי הילדים ששרדו מילדותי, ואשר אליהם הצטרפו הספרים שהמשכתי לקרוא גם בבגרותי. עד היום, כשלפני השינה אני רוצה לקרוא משהו באמת באמת נעים, אני בוחר אחד ממאות ספרי הילדים הפזורים על המדפים בחדר השינה שלי.

הנסיך הקטן נהג לבחון את המבוגרים שפגש בציור של פיל שבלע נחש בריח. אני עושה זאת בעזרת ספרי ילדים. יש מספר קטן של ספרי ילדים, שכל מי שנשאר בר-לבב גם בבגרותו זוכר משפטי מפתח מהם. כשאני פוגש את מי שלא שכח את הספרים האלו, אני יודע שהגעתי למקום הנכון.

המסע אל האי אולי (מרים וילנסקי ילן-שטקליס, ספריה לילד, הוצאת עם עובד)

הספר הזה הוא ספר הקלטת הראשון בעברית. לפני חמש עשרה שנה, הקראתי לאדר את הסיפור על המסע לאי הבובות, שבו יתקנו את הבובה אלישבע תלושת הידיים. לאחר שהקראתי את הספר מתחילתו ועד סופו מספר פעמים, שאלתי את אדר אם היא רוצה שאקליט לה את הסיפור, כדי שתשמע אותו בבית, והיא התלהבה. אמא של אדר, שבאה לקחת אותה הביתה, ביקשה ממני "לשפר" קצת את הסיפור. אבל אדר אמרה: "לא, אל תשפר, אל תשפר". "מה זה לשפר?" שאלה בתמהון אמא של אדר, ואדר ענתה: "לשפר זה לעשות את זה יותר קל, יותר פשוט". היא תמיד אהבה את המלים הישנות והלא מובנות בספרים המצהיבים מיושן.

שמוליקיפוד (מאת כוש, הוצאת ספרית פועלים)

כוש, מחבר הספר, הוא בעצם ט. כרמי המשורר ואשתו הציירת שושנה היימן, שאיירה את הספר. כרמי סיפר לי פעם שזהו הספר הראשון בעברית לילדים, שנכתב בשפה פשוטה, בלי חרוזים. כרמי היה גם זה שהמציא את ספריית חלון, חוברות קטנות עם סיפורים, שעל עטיפתם חלון שאפשר לפתוח. בין הסיפורים היה גם 'דירה להשכיר' של לאה גולדברג. את הסיפור על הקיפוד שמוליק והתותים סיפר פעם כרמי לבנו הצעיר ששכב חולה במיטתו, ואחר-כך בנו סיפר לו את הסיפור בחזרה, בשינויים קלים, וכרמי שב וסיפר את הסיפור לבנו. וכך, לאחר כמה סיבובי סיפור שבמהלכם השתנתה העלילה, נכתב הספר הזה שכל הילדים הכירו פעם בעל-פה.

ויהי ערב (פניה ברגשטיין, על פי אנדרסן, הוצאת הקיבוץ המאוחד)

זהו סיפור על ילדה שמטיילת לה בליל ירח ונכנסת אל הלול, ומבהילה בו את כל התרנגולות. מה יפים ציוריו התמימים של חיים האוזמן, ומה יפים החרוזים שטוותה פניה ברגשטיין לסיפורו של הנס כריסטיאן אנדרסן. כשאבא הכועס מגיע אל הלול, מספרת הילדה שרק רצתה לתת לתרנגולת נשיקה בכרבולת. וזה מסתיים בחרוז נפלא: "וכשאבא נשק לה, אוהב וסולח, נשק לה גם הירח".

איה פלוטו (לאה גולדברג, הוצאת ספרית פועלים)

הספר כבר מתפרק מרוב יושן, ובעמוד הראשון מתנוסס התאריך של יום הולדתי הרביעי. כל-כך הרבה פעמים הקראתי בקול רם את הספר הזה, שאת כולו אני זוכר בעל-פה, וכמעט תמיד, כשמשהו מזכיר לי בו שורה או שתיים, מישהו ממהר ומשלים את החרוז. זהו סיפורו של פלוטו הכלב מקיבוץ מגידו, שנמאס לו לשבת סתם כך לבדו. מי, מלבד לאה גולדברג, יכול לכתוב חרוזים כאלו: "כלבים במים! לא, זה לא טוב! צא ידידי היקר לחוף!" עד היום נמכר הספר בעיצובו המקורי, באותיות מצויירות ביד. וכמו ספרי לילה-טוב אחרים, מסתיים גם הספר הזה בחרוז הצפוי: "נרוץ מהר! מי יגיע ראשון? כבר זמן לאכול ולשכב לישון!"

כל השבט הזה (ישראל לרמן, הוצאת עם-עובד, ספרית דן חסכן)

יום אחד החליט ישראל לרמן, המנופאי של מפעל המלט "נשר" ביישוב נשר להתחיל לכתוב ספרי ילדים, וטוב שכך החליט. סבא שלי, שהיה מנהל המחסן באותו מפעל וציר בוועידת המפלגה, לא כתב ספרים, וחבל שלא כתב. הספר הזה כתוב בגוף ראשון של ילד קטן משכונת נשר, שבה בנה גם סבא שלי את הצריף שלו לפני קום המדינה. לעתים התקנאתי בנוסטלגיה הזו שרואה רק את הטוב בחיים הקשים והצנועים של אותם הימים.

השד מכיתה ז' (קורנל מקושינסקי, בתרגום צבי ישיב, הוצאת עמיחי)

לפני מספר שנים תורגם הספר הנפלא הזה מחדש, וכותרתו שונתה ל'השד מהשביעית'. זהו, כמובן, תרגום מדויק יותר, אבל אני מעדיף עדיין את התרגום הישן והקסום. זהו סיפורו של תלמיד שביעית מבריק, והמורה המפוזר שלו המכונה 'פרופסור', ובתו היפה של הפרופסור, ויש שם גם תעלומה וסיפור בלשי. לעולם לא אשכח את כותרתו של הפרק השלישי: "מה יפות עיניך הסגולות, אך מי גנב את הדלתות?"

לין הגדול ולין הקטן (צ'אנג טיאן-וי, בתרגום אביבה אגמון, הוצאת מ. מזרחי)

אם לא הייתי קורא את הספר הזה במו עיני, לא הייתי מאמין בקיומו. זהו ספר הילדים המצחיק והאבסורדי ביותר שקראתי אי-פעם. מצאתי אותו בחנות ספרים נידחת כשהילדות היתה כבר הרחק מאחורי. זהו סיפור מטורף על תאומים שהתייתמו מהוריהם ויצאו למסע בעולם האכזרי. במסעם הם פוגשים בכלב שמוצא אותם, והם הופכים לקניינו, כי זה חוק המדינה. הם הולכים להתלונן בפני המלך, שפותח את שער העיר, וכשנופל לו הנר הוא פורץ בבכי. כמה חבל שהדפסתו של הספר הזה, שיצא לאור בשנת 1988, נפסקה.

יתוקנו זלזל וזזינה (נורית זרחי, הוצאת דביר)

מכל ספרי הילדים בעברית אהובה עלי נורית זרחי, שאל עשרות ספריה התוודעתי רק בשנים האחרונות. הספר על המכשפה הקטנה זלזל הוא הקסום שבספריה. "ידוע לכל שמכשפות לא נולדות, אלא מתגלשות." יש לנורית זרחי כשרון מופלא להמצאת שמות מוזרים, ודמיון מפואר ביותר. הציורים של הילה חבקין הופכים לחלק מן האגדה על זלזל הקטנה שמוצאת חד-קרן אמיתי במיוחד.