ה"שאקלית" של המסתננים נרצחה בפיגוע

שלושה שבועות לפני הנסיגה מרצועת עזה, שירתה מתת רוזנפלד-אדלר (21) כקצינת תצפית בנצרים. לפני מימוש ההתנתקות השתחררה מצה"ל והפכה ל"קצינת המסתננים" לאזור ניסנית ואלי סיני. "קראנו לה מתת השאקלית", סיפרה ל-ynet נטע שטרנברג, שהכירה את מתת מהתקופה הסוערת ההיא. אתמול (יום א') נרצחה מתת רוזנפלד-אדלר בפיגוע בגוש עציון עם בת-דודתה, כנרת מנדל ועֹז בן-מאיר, נער בן 14.  

מתת, כפי שצולמה בצאתה מהחקירה (צילום: צפריר אביוב) 

רוזנפלד-אדלר, שנעצרה ונחקרה בשל פעילותה הזו, סיפרה בשעתו לכתב ynet שאם הייתה משרתת באותה העת כקצינה בתצפית, לא הייתה מונעת ממתנגדי ההתנתקות להיכנס לניסנית: "אם הייתי יודעת שזה החבר'ה שלנו - אז תיכנסו בשמחה. אם אלה מחבלים אז צריך להרוג אותם. מגרשים עכשיו את המשפחה והחברים שלי ולא נותנים לאחיי לעבור".

בהתנחלות כרמל בדרום הר חברון, שבה התגוררה מתת, סיפרו ל-ynet שמתת הסתננה לגוש קטיף במהלך יישום תוכנית ההתנתקות וכאשר נתפסה, הוזהרה שאם תיתפס שוב, יפתח לה תיק פלילי במשטרה. היא עצמה רצתה ללמוד משפטים ולהיות שופטת ולכן החליטה שלא לנסות ולהסתנן שוב והלכה להיאבק בצפון השומרון בהתנחלות שא-נור.

נפגשו במחבוא, בילו יחד במעצר

מתת ונטע נפגשו במחבוא מאחורי קיר בבית בניסנית. הן גם בילו יחדיו בתא המעצר לאחר שנתפסו. היום נזכרת נטע שטרנברג במתת בהערצה: "היא הובילה קבוצה של מסתננים לאזור ניסנית ואלי סיני. היא שירתה כתצפיתנית בנצרים והכירה כל אבן ובעיקר איך המערכת עובדת. במשך כל הלילה נתנה הנחיות. המסתננים נחלקו לקבוצות והיא הסבירה מתי לרוץ ואיך לפעול, בזכותה הגענו בשלום. פגשתי אותה ביום כיפור האחרון והיא כל כך שמחה שנפל בחלקה להסתנן.

"היא אמרה שהיה חשוב שקצינה פעלה כך. היא הייתה חיילת למופת, ולכן חשה שעשתה את מה שעשתה לטובת המדינה ולא נגד צה"ל. קראנו לה מתת השאקלית. היא היתה מאוד חכמה, עם המון שמחת חיים".  

רחלי טוויל (21) סיפרה ל-ynet: "הכרתי את מתת כששירתה בנצרים ואנחנו גרנו בנצרים. היא הייתה מפקדת עמדת התצפית והייתה שם תקופה ארוכה, 90 אחוז מהשירות שלה שירתה בנצרים. אצלנו החיילים ממש נקשרו לתושבים, היא הייתה חברה טובה של בנות היישוב, אכלה אצלנו ובאה לבקר אותנו וכך נוצר קשר ממש טוב בינינו, ממש חברות טובה. היא השתחררה לפני ארבעה חודשים והתחתנה עם בחור שגם שירת בנצרים.

"נשארנו בקשר, וכל היישוב היה בחתונה שלה. ביום הפינוי הגענו לאריאל (מקום היישוב החדש של מפוני נצרים) ומתת חיכתה לנו שם, סידרה לנו דברים לדירה. כל השבוע הראשון אחרי הפינוי היא עזרה לנו בכל סידורי המחיה החדשים, היא מלאכית, מהאנשים הלא-רגילים. בבסיס, כולם העריצו אותה. היא הייתה מפקדת דתייה וכל החיילות מתחתיה העריצו אותה. היא לא פחדה להיות מה שהיא.

"כשהיא השתחררה, המג"ד קרא לה וביקש שתישאר עוד בשירות שלה, אך היא סירבה כי רצתה להגשים את חלומה, להתחתן ולהוליד ילדים. הייתה לה אמונה והיא לא זזה ממנה מילימטר אבל הייתה סובלנית לכולם. דאגה לעודד את כל התושבים בזמן ההתנתקות ובכל אירוע, תמכה בחיילות ובמשפחת חיילת שנהרגה במוצב".