1943: ושאבתם מים מהירמוך

עד שנות ה-30 התרכזה ההתיישבות היהודית בעמק הירדן בצדו המערבי של כביש צמח-נהריים, לאורך נהר הירדן שמימיו סיפקו את צורכי היישובים. האדמות ממזרח לכביש היו אדמות ג'יפתליק (אדמות מדינה), שנמכרו ע"י השלטון הבריטי לערבים המקומיים. אלא שאלו לא השכילו להפיק מהן יבול רב והסכימו למכור את השטחים לגופים המיישבים של התנועה הציונית. על גושי הקרקע הגדולים שנרכשו קמו הקיבוצים אשדות יעקב, אפיקים, בית זרע, שער הגולן ומסדה.

מי הירדן כבר לא הספיקו וגם לא התאימו לגידול המרכזי באותן שנים: בננות. חמישה יישובים (שתי הדגניות, קבוצת כנרת, אפיקים ובית זרע) התאגדו לצורך הקמת מפעל לשאיבת מי הירמוך שנקרא "מכון חמשת הקיבוצים".

המהנדס שמחה בלס נבחר לתכנון הפרוייקט (1941) ובין השנים 1942-1943 נבנה המפעל. היו אלה שנות מלחמת העולם השנייה והמחסור בחומרי בנייה וידיים עובדות הורגש. קבוצות של עובדי בניין מהקיבוצים עמלו על הקמת המפעל. הצלם אליהו כהן מאשדות יעקב הנציח במצלמתו את שלבי ההקמה:  

מכון המים ליד מצוק נהר הירמוך.

ברכות השאיבה והצנרת אל המשאבות.

מנועי המשאבות פעלו על חשמל שהופק בתחנת הכוח בנהריים. בתמונה: לראשונה בישראל נבנו משאבות בהספק של 500 מ"ק לשעה כ"א.

מהמשאבות יצאו שני צינורות בלחץ 18 ו-20 צול שהעלו את המים לגובה 38 מטר, עד לראשו של אקוודוקט בטון. מראש האקוודוקט ירדו המים בשיפוע של 1.2 פרומיל לאורך 1,250 מטר. בדרך היו פתחי יציאה לחלוקת המים.

מפעל המים העביר מדי שנה כ-7 מליון מ"ק מים להשקייה באמצעות תעלות מים והצפת שטחים. בתמונות למעלה: קטעים מהאקוודוקט. בתמונות למטה: פתחי חלוקת המים מהאקוודוקט לתעלות ההשקייה.

עם השנים שונו שיטות ההשקייה וחיוניותו של המפעל הלכה ודעכה. היום נותרו רק מבני הבטון החרבים בשדות העמק כמזכרת למפעל השקייה גדול:

רוצים לצפות במסעות נוספים לעבר? לחצו כאן