הלכה לעולמה הסופרת מרים רות

מרים רוֹת, מבכירי היוצרים, המרצים והחוקרים בתחום ספרות הילדים העברית, הלכה לעולמה אתמול (שבת) בחצות. רות נפטרה בבית החולים "פוריה" מדלקת ריאות שהסתבכה. היא היתה בת 95 במותה.

חלוצה בבניית ספרות הילדים כמקצוע בישראל, פיתחה רות לאורך שנים ארוכות דרך מיוחדת לטיפוח הקשר בין הילד לספרות. במהלך השנים הוציאה לאור עשרות ספרי הדרכה, מאסות ומאמרים לעוסקים בחינוך ובהוראה לצד ספרי ילדים ונוער כמו "מעשה בחמישה בלונים", "תירס חם", "הבית של יעל", "שון לא רוצה לישון", "זה קרה ביום סערה", "פודי הקיפוד", "יובל המבולבל" ו"גברת חבית ועוד".

ביתה של רות בקיבוץ שער הגולן היה במשך שנים ארוכות מוקד עלייה לרגל עבור אלפי הורים ואנשי הוראה. גם בשנים האחרונות, בהן מיעטה לכתוב, המשיכה להרצות ולהעביר סדנאות הקשורות בחינוך ובספרות לגיל הרך. על פועלה זכתה רות בין היתר בפרס זאב על מפעל חייה בתחום ספרות הילדים לגיל הרך, בפרס ביאליק למפעל חיים ובפרס יוניצ"ף על ספרה "מעשה בחמישה בלונים". לרות היו שלושה ילדים, שניים מהם נפטרו. היא הותירה אחריה את בנה אדם, 14 נכדים ועשרים נינים. הלווייתה תתקיים היום בשעה 15:00 בבית העלמין של קיבוץ שער הגולן בו התגוררה.

אלון עברי, נכדה של רות שמוכר לקוראים כילד עם הבלון האדום בספרה "מעשה בחמישה בלונים", אמר ל-ynet: "היא היתה סבתא נהדרת, מלאת שמחת חיים ואופטימיות, עשירה בסיפורים, חמה ואוהבת ובדרכה שלה היא ידעה להגיע לכל נכד ונין ולמצוא שפה משותפת עם הצעירים ביותר כמו עם המבוגרים ביותר. היא מאוד השתדלה לשלב אותנו, הנכדים, בתוך הספרים כשזה הסתדר עם המצלול והחריזה, וזה תמיד היה נחמד לגלות את עצמנו בתוכם".

ספרה האחרון של רות, "גברת חבית ועוד", שיצא לאור בשנה שעברה, הוא אסופה של סיפורי הרפתקאות מילדותה של המחברת בהונגריה. "בעשר השנים האחרונות סבתא היתה כמעט עיוורת", אומר עברי, "עדנה קרמר, עורכת ספריית הפועלים, עזרה לה להוציא אותו לאור בשיתוף עם רבקה'לה עמיר, שהיתה העוזרת האישית שלה ב-28 השנים האחרונות. רבקה'לה אפשרה לה לשמור על איכות החיים - היא היתה מקריאה לה ספרים ומסייעת לה בכתיבה שהיתה קשה לה. היא היתה יד ימינה בכל נושא ועניין".

הגיון של ילד

חוקרת ספרות הילדים ד"ר מירי ברוך אומרת: "מרים רות מוכרת לקהל הרחב כסופרת ילדים, אבל תרומתה העיקרית היתה עצם העובדה שבמו ידיה המציאה ובנתה את יסודות נושא ספרות הילדים בישראל. היא החלה בזה במערכת החינוך הקיבוצית ומשם טפטפה את המודעות לנושא במערכת החינוך הכללית. מרים רות עסקה בספרות ילדים כשספרות הילדים לא היתה קיימת בארץ, ומקומה בחינוך לגיל הרך בארץ הוא יחיד ומיוחד. לאה גולדברג כתבה תיאוריות אבל הם יועדו לאנשי ספרות ושלונסקי כתב תיאוריות שהיו מיועדות לאנשי לשון, מרים רות כתבה תיאוריות שהיו מיועדות לכל הגננות, המורות וההורים בישראל, היא כתבה לאנשים שהיתה להם השפעה ישירה על הילדים.

"התפישה שלה אמרה שילד לא שוגה כי הוא לא יודע, אלא כיוון שיש לו היגיון מיוחד משלו. היא האמינה שצריך להקשיב לילדים, לחפש את ההיגיון שלהם וללכת ביחד איתם בלי להכתיב. למרים רות הגיע פרס ישראל, כי מעבר לכך שיצרה ספרים שהם סיפורי הצלחה אדירים, היא היתה קודם כל אשת חינוך ששינתה תפיסות עולם והשפיעה על מערכת החינוך בארץ ודרכה על חייהם של הילדים שחיים כאן. ילדים היום מדקלמים את לאה גולדברג בזכות המתודיקה של מרים רות. מעבר לכך היא היתה אדם מיוחד במינו בעלת חן, חוש הומור נדיר וקשב".

סופר הילדים יהודה אטלס אומר: "מרים היתה ממייסדות קיבוץ שער הגולן והיא כתבה מתוך הוויית הקיבוץ בתקופה שבה עוד נחשב למלח הארץ. היא כתבה על חיי הילדים בקיבוץ וספריה שתולים בנוף, באווירת הביחד, בטבע ובארצישראליות. כבת למנהל בית ספר בהונגריה החינוך היה בדמה, והיא היתה אחת הגננות הראשונות בארץ ומורה של עשרות דורות. מרים כתבה לילדים לא רק מתוך זיכרונות ילדותה וזיקה לילדות, אלא מתוך מעקב צמוד אחר נפש הילד. היא היתה שייכת לדור שכתב נטו לילדים, לא כמו היום שמרבית הספרים נכתבים עם קריצה למבוגרים. היא כתבה תוך מחשבה על הקניית ערכים וחינוך. בכתיבה שלה היתה הרבה תמימות וילדותיות, היא היתה דמות יקרה מאוד ואנשים שאכפת להם מספרות הילדים, בהם אני, הציעו אותה מספר פעמים כמועמדת לפרס ישראל, אך לא צלח. כנראה כיוון שלמרות הכל לא מתייחסים ברצינות לספרות ילדים בארץ, ויש עדיין כאלה שרואים בז'אנר ספרות סוג ב'. זה חבל".