הונדה S2000 - מחפשת נהג

מכוניות פתוחות הן אופנה של עונה אחת באירופה. ככה זה כאשר כניסתו של חודש נובמבר מסמנת את סופו המוחלט של הקיץ. מעלות החום יורדות, ובמקביל גם הביקוש לפתוחות. אצלנו? אם יש הגיון בעולם הרכב המקומי, המצב צריך להיות הפוך. השמש הקיצית מכה ללא רחמים על הקרקפת, ומאלצת לעיתים קרובות מדי לנהוג עם גג סגור. חודשי הסתיו לעומת זאת הם חגיגה של ממש, וכך גם החורף. הרבה גשם אין לנו, ושמש חורפית היא כנראה המתכון הבדוק ביותר לאושר.

סיבה טובה לקחת לסיבוב - בטענה של מבחן ממצה למעט השיפורים שעברה לפני שנה - את הונדה S2000. מי שתמיד נחשבה אצלנו (לא רק) לאחת המכוניות היותר מענגות שכסף יכול לרכוש. העובדה ששמש סתווית הופיעה, לאחר מספר ימי גשם ששטף את הלכלוך, הייתה רק תוספת מבורכת. גג פתוח, מעיל קל, חימום על מצב בינוני, הרבה רוח בשיער וריחות באף.

החזרנו אותה לאחר מספר ימים, ואנחנו עדיין מצטערים.

יום הולדת

ב-99', השנה בה חגגה הונדה חצי מאה לייסודה, הפכה ה-S2000 למציאות, תוך שהיא מגדירה מחדש את המושג "מתנה עצמית ליום הולדת". במובנים רבים, ובעיקר מבחינת רעיון המנוע, היא הפכה המשך ישיר למכונית הראשונה של הונדה, ה-S500 המדהימה משנות ה-60. אותה סדרה מטורפת מבחינה מוטורית, ששיאה היה עם ה-800 שהגיעה מאוחר יותר (גם למדינות המערב), והצליחה לייצר מנפח כזה של 0.8 ליטר הספק מרבי של 70 כ"ס, בסל"ד אסטרונומי של 11,000 סל"ד. להזכירכם, בשנים בהן מכוניות אירופאיות נפחו את נשמתן במהירות סיבוב מנוע נמוכה ב-50%.

ומה עם ה-2000 של העידן הנוכחי? ובכן, אנחנו מוכנים להמר שרובכם יודעים כי אף היא נהנית ומעדיפה סל"ד גבוה. במקרה שלה, 9,000 זה השיא. למה ללכת רחוק כל-כך? כי הונדה רצו הרבה כוח, אבל גם יחידת מנוע קטנה יחסית, ובכל מקרה ללא מגדש שישנה את האופי המיוחד. כי היפנים רצו מנוע שיוכל לשכון בין הציר הקדמי לנהג, ולא קדומנית יותר. כך הוא לא יפריע לחלוקת משקל אופטימלית. מה יצא להם? מנוע ה-2.0 ליטרים האטמוספרי החזק בעולם, עם 120 כ"ס לכל ליטר של נפח.

עניין של טעם אישי אמנם, אבל מבחינתנו, הביקור האחרון של הרודסטר הזו במכון היופי לפדיקור-מניקור, עשה אותה יפה עוד יותר. השינויים קלים ומתמקדים ביחידת פגוש-ספוילר "מעוצבת" יותר, חישוקים נאים וגדולים יותר ("17). שינויים קלים אמנם, אך כאלה שמדגישים פרופורציות כוחניות. החל בחרטום ארוך ונמוך שמתרחב מעל הגלגלים, וכלה באחוריים קצרצרים שמתפארים בצמד פתחי פליטה גדולים ובוהקים. סיאט כנראה לא יכעסו אם נציין כי מבחינתנו, זו המועמדת הטבעית למודעת השידוכים הבאה: "ילדה רעה מבית טוב, מחפשת נהג שמוכן להתמודד".

כמה רעה? ובכן, גשו אליה, נסו להיכנס, ותגלו כי הסלקציה מתחילה כבר בדלת הכניסה. ההשתחלות למושב הנהג הנמוך קשה מדי, הדלתות קטנות מדי, המפתן רחב וגבוה מדי. אפשר לשמוע למרחק מספר רחובות את אנחת הרווחה, בכל פעם שנהג חדש מנסה להתיישב בה לראשונה.

מסביב אין הרבה חדש. אלא שבגלל הגישה המינימליסטית במקור, כל עדכון בולט. דיפון דלתות שונה ושינוי בצורת בליטת העברת הכוח, הוסיפו קצת מקום למרפקים ותא אחסון חדש במרכז. היי, הרווחנו. עכשיו יש מקום לסלולרי. שימוש בגוון אלומיניום לחלקים מסוימים יוצר תחושה פחות קודרת, ושימו לב, סוף סוף יש גם שעון זמן (קטנצ'יק אמנם...) בלוח המחוונים. שהחיינו.

כל השאר, קטן במידה שווה. את בורר ההילוכים הקצרצר והמקסים אהבנו ונמשיך לאהוב עד קץ הדורות, אבל לוח המחוונים נראה קצת יותר מדי כמו פריט ממשחקי מחשב ישנים. בלילה הוא מעט מסנוור, והעובדה שכולו מואר בשעות החשכה, עשויה להשכיח את הדלקת האורות המחויבת. בקרת אקלים? מחשב דרך? כיוון הגה וגובה מושב? מותרות מיותרות. חללי האחסון מצומקים ותא המטען קטן מדי.

אז נכון שאפשר להתרעם על הביקורת, ולטעון כי המינימליזם הבולט נבחר תחת רעיון "מכונית מירוץ חסרת אבזרי פינוק מיותרים", או אפילו ללכת רחוק יותר ולגרוס ש"פחות זה יותר". אבל כל אלה לא יצליחו להשכיח כי אין שום סיבה לשימוש במנופים ומתגי חלונות מיושנים. אין סיבה למקמם באופן לא נוח. אין סיבה "להחביא" את מתג פתיחת מיכל הדלק ותא המטען.

כדי להשכיח את אלה, לחצנו על כפתור ה-Start האדום. מתג שעורר לחיים אחד המנועים המיוחדים בצד הסדרתי של עולם הרכב. אנחנו מכירים אמנם את יחידת הכוח הזו מספר שנים, אבל בכל פעם היא ממגנטת אותנו במהירות שיא. הרעשים, הצלילים והרעידות שהיא שולחת לאוזניים, לידיים, לעכוז ולגב פשוט משכרים. העובדה שהיא מרגישה כאילו צוידה בשני מנועים, הופכת אותה למקסימה עוד יותר.

המנוע הראשון רגוע ויעיל, ומשמש עד 6,000 סל"ד. זהו מעין מנוע רגיל, יעיל, שמסוגל לתפקד בתנועה באופן נעים, זריז למדי. השני נכנס לפעולה כאשר המחט חוצה את הקו הזה, בו מרבית המנועים האחרים מתחילים להשתנק. כאן מתחילה שאגה, רעמים ברקים. ועוד לפני שאתה מגלה עד כמה הוא חזק, אתה מזהה עד כמה הצליל ממכר. משהו בין אופנוע ספורט למכונית פורמולה 1, עם שיא באזור אליו תתקשו בתחילה להגיע. עניין של הרגל.

עד לנקודת השיא ב-9,000, הטווח עצום ומאפשר לשייט ב-110 קמ"ש, "על" פחות מ-4,000 סל"ד, או לבחור בהילוך אחד נמוך יותר ולהתמקם מעל 7,000, עם עצמת דחף מלאה. נשמע לא עניין של יומיום? אם תרכשו את המכונית הזו, התיאור הזה לא יהיה תיאורטי. אתם תרצו להיות שם, כל הזמן. חבל רק שבורר ההילוכים הקצרצר התגלה לעיתים כפחות מדויק מכפי שזכרנו אותו. יתכן והסיבה לכך היא התעללות יתר במהלך חייו עד עתה. דלק? אתם יודעים מה, לא ממש נורא. תוצאה ממוצעת של 6.2 ק"מ לליטר בנזין רב אוקטן נשמעים אולי בזבזניים, אבל לא בהתאם לביצועים. להזכירכם - סובארו אימפרזה או מיצובישי לאנסר בגרסאות כמו-ראלי, עושות מספרים כאלה בנהיגה מנהלתית...

מה השתנה במשך שנות חייה של המכונית הזו, שנודעה מיומה הראשון כזו שמבדילה בין ילדים לגברים? מכונית עם אחוז "השמדה" מהגבוהים שהיו אי פעם בתעשיית הרכב, לא רק אצלנו - היכן שנמכרו יחידות ספורות ממנה - אלא בכל מקום בעולם? ובכן, הונדה מספרת על הקשחת שלדה, כיול מתלים והגה חדשים, יד ביד עם "שיפור בנוחות". לשם שינוי, נתחיל בהצהרה האחרונה. יכול להיות ששכחנו איך היא הרגישה לפני כן, אבל שוב קיבלנו הדגמה מדוע נוחות זה דבר יחסית. כושר הספיגה בציר הקדמי שופר אולי, אבל עדיין מדובר במכונית קופצנית, שמעייפת במהירות. זו עדיין מכונת עינוי למי שמחפש נסיעה רגועה ושקטה, ומכשיר מצוין לשליפת סתימות וחיכוך לא מתוכנן של חוליות הגב, האחת בשנייה. 

עם זאת, מחוץ לעיר השיפור מורגש יותר. נראה כי היא פחות עצבנית מבעבר, יותר בטוחה ורגועה. מה שלא הופך אותה לפחות מסוכנת עבור חסרי ניסיון. לא תהיו זהירים עם המצערת במצבים קיצוניים? היא תבעט בכם לכל הרוחות. לא תיקחו בחשבון היכן הגבולות שלכם כנהגים, היא תלמד אתכם מה זה חוסר נימוס. נהיגה עם פחות מדי חוצפה, תייצר תת-ההיגוי שעשוי להטריד בפניות מהירות, תוך שהוא מקשה על בחירת קו מדויק.

כדי לנטרל זאת נדרשת תוספת כוח לאחור, שתהפוך את החרטום וצמיגי 215-45 נוחים יותר להכוונה, עם או בלי החלקה קלה של ה-245-40 מאחור. הצמיגים בעלי החתך הנמוך מבעבר משפרים את האחיזה אבל בשום אופן לא את היכולת המפוקפקת לשמור על קו אחד גם כאשר הכביש משובש. ה-S מנתרת, זזה לצדדים, דורשת אחיזה החלטית בהגה.

אז מי היא?

ה-S2000 נועדה בעיקר למי שאוהב ויודע לנהוג. אם אחת משתי ההנחות האלה אינה קיימת, או במידה ותטעו לחשוב כי היא יותר מאשר תחביב, אתם עשויים להתאכזב קשות. החיים עמה הם חקירה מתמדת של גבולות, הקרבה יומיומית וריכוז בלתי פוסק. שאלתם עצמכם מדוע אין לה בקרת יציבות? הבנתם את הנקודה. זו מכונית חד-כיוונית למרות הגמישות של יחידת הכוח. ולעולם לא תניח לכם לשכוח את זה.

ועוד לא דיברנו על הכסף. 350,000 שקל הם הרבה מאד שקלים. מיאטה פתוחה, נוחה ומאובזרת יותר, גם אם פחות מרגשת, חזקה ומיוחדת, עולה כ-160 אלף פחות. אתם לא טועים. עניין התמורה למחיר אינו רלוונטי כאן. היא לא יכולה להצדיק את המחיר, אבל מחזירה כל שקל של השקעה עם חווית נהיגה שרק מעטות יכולות לתת. היא רחוקה מכל היגיון, אבל מלכתחילה אינה מעוניינת להתמודד במגרש הזה. היא מחפשת את הנהג המתאים, ותנער מעצמה כל אחד שלא יענה על הגדרות הבסיס הנדרשות. לכן גם אין מקום לציין אם כדאי לכם לרכוש אותה. נסו לנהוג בה - את התשובה תגלו לבד. או שהיא תספר לכם...