בריכת המלאכים בנחל שעל
במערונת קטנה, שחבויה מאחורי סבך הפטל, שליד המעיין הנסתר עין שעל – מטפטפים מהקירות כל ימות השנה מים צוננים וזכים. בחוץ פורחות אלפי סתווניות בוורוד
בימים שהלוח כבר הורה על סתיו מוחלט – אשר כבר שיגר עננים שחורים מן הים ודבר לא יצא מהם לבד מן התקווה, וכבר הצמיח סתווניות ורודות מתוך מצעה הקשה של קרקע הגליל, שהרי אלה יוצאות במועדן, בין אם העננים ממטירים את התקווה ובין אם הם ממשיכים בדרכם לסוריה – כיתתי רגלי בצלו של הסבך בנחל שעל.
שמותיו של נחל שעל בטרם שעבר גיור היו וואדי א-דם (נחל הדם) וואדי א-סעאליכ (נחל השודדים או הקבצנים) ואינני יודע מה היה סיפור הדמים העתיק אשר נקשר לתולדות הנחל, אבל עוד פחות ברור לי המעבר מקבצנים לשעל.
הליכה בנחל דומה למסעו של גוליבר בגינותיה של ארץ ליליפוט. לא שאנוכי משול אליו, ולא שהגליל המערבי משול לארץ הגמדים ההיא, אלא שכובדו של הסבך בחורש המושלם של הנחל גרם לי לכוף את קומתי ולנוע בין חלוקי האפיק ועל מדרגותיו, כאילו אני הוא זה שאליו התכוון ג'ונתן סוויפט.
לבד מאלוניו ואלותיו של החורש, שולטים כאן ברמה עצי הער האציל, המוכרים אצל מטבחינו בשם "עלי דפנה" היפים לריח ולארומה, ובמקומות שבהם שלטה תרבות יוון היו מכשירים מהם זרים למנצחים בתחרויות הספורט אשר נערכו לפרקים, לשמו הגדול של אל מאליהם, ואף תבניות כתריהם של קיסרי רומי היו נוצקים בזהב בדמות עלי אותו העץ.
מקורו של מנהג נאה זה לעטר את ראשי הקיסרים והמנצחים בנזרי הער, באמונה היוונית שאפולון – אל התבונה, האור, האמנויות, הכוח וכיו"ב תכונות מועילות – קידש את העץ הזה בעקבות המעשה הבא: יום אחד ראה ביער את הנימפה היפהפיה דפניס. חפז עליו יצרו ובא ליטול ממנה את אשר לא חפצה להעניק לו. היא נמלטה מפניו וזעקה לעזרה שנמצאה לה מידיו של פאניאוס אביה, אל הנהר, שהפך אותה לעץ. משראה אפולון שלא יהיה מסוגל להשיגה כאשה, נטלה אל מקדשו ועשה את העץ הזה לעץ פולחנו המקודש.
אין אנו יודעים עד כמה היה מקובל לחוג בגליל המערבי את אירועי האלים הזנאים של נכריי הארץ; כך או כך באזורים האלה כמעט ולא ישבו יהודים בימי קדם, ואלה שכן ישבו שם, הרי שנוכחותם היתה שולית. את הטון התרבותי נתנו אומות העולם שאף הותירו אחריהם עשרות ערים וכפרים שהיער בלעם, מקדשים קדומים וכנסיות עתיקות לרוב.
חרסים לאורך השביל
אחד מיישובי הגויים שקמו בימי הביניים על שלוחת ההר הפורייה, מעל נקיקו של נחל שעל, היה כפר או חווה חקלאית שנקראה בלוטון או בלטים. שמו נזכר בתעודות צלבניות כמי ששייך לקבוצה גדולה של כפרים וחוות, אשר היו כפופות לאציל הצלבני ממצודת המלך (Chateau de Roi) במעיליה.
משעברו נחלאות המקום לידי האבירים ממצודת מונטפורט הסמוכה, עוד נעו חמורי בלוטון עם מרכולתם ומשאות תנובתם במעלה הדרך, אלא שבמקום אל גבעתה הסמוכה של מעיליה, פסעו אל נחל כזיב ואל מחסני המצודה שם. תושבי המקום עסקו, כדרך הצלבנים, לא רק בייצור מזון לאדוניהם הספונים במצודות. הם גם השתתפו בהגנה עליהם. לפיכך היו מגוריהם גדולים ודמויי מצדים קטנים ויעידו על כך שרידיהם המוטלים על גב השלוחה הגבוהה הצופה אל חופי הגליל.
שביל מפותל עולה מאפיקו של נחל שעל אל חורבת בילטון. הוא בנוי ומדופן בחלקו, אלפי חרסים שבורים פזורים בכל פינה שבו, ללמדנו שהרבה כלי מים נופצו בטלטולי הדרך והושלכו ככלי אין חפץ במרוצת השנים. השביל הולך אל מעיין קטן ונאה – עין שעל, הוא עין א-דם – אשר נקווה בבריכת אבן טוחה וניכר עליו שלבד מרועי העזים של מעיליה או של כפר אחר מכפרי האזור, איש לא עושה שימוש בטפטוף העדין הזה. צפרדעים או קרפדות דווקא כן. אולי גם משום שהמעיינון הזה לא מסומן במקומו הנכון במפה.
ההפתעה האמיתית מזומנת למי שמגיע לכאן, אם יפנה לתוך כתם הירק הסבוך, מרחק של כלום מבריכתו הזעירה של המעיין. שם, מאחורי הפטל והצמחים חובבי המים האחרים, פעור פתחה של מערה קטנה, שאפשר להיכנס אליה רק בקריסה מוחלטת. בתוכה נובע המעיין ובטרם שמימיו הולכים אל הבריכה ועל קרקעיתה נוצרת בריכונת שקופה שמימיה צוננים וטעימים. טפטופים מן התקרה ומקירותיה, הם מקור המים לבריכת המלאכים החבויה הזו, ואפילו בימות הקיץ הלוהטים אין הטפטוף שובת.
הסתיו צובע את אבני המדרון שבו נמצא המעיין, בוורוד של אלפי הסתווניות. מאוחר יותר מחליף המדרון את צבעו ללבן של הכרכומים. ואחר כך – כל השאר. כל פרחי העונה על פי כוחם.
איפה זה: במפת הטיולים וסימון השבילים גליל עליון (מס' 2). שביל שחור היורד מחורבת בילטון לכיוון נחל שעל, מסתעף מדרך הרכב (רק רכב שטח, לדאבון לבם של אלה הנוהגים ברכב "רך"), שאף היא צבעה שחור. הדרך הזו באה מהילה, הסמוכה מאוד לכפר מעיליה (שאף הוא שווה ביקור, ובמיוחד בשרידי המצודה הצלבנית הענקית, בגרעינו העתיק).
