מפלגת מעמד הביניים

בסקרי דעת הקהל ממשיכה מפלגת קדימה ליהנות - גם בשיא הדאגה למצבו הבריאותי של שרון - מתמיכתם של כשליש מהישראלים. חלק מההסבר נעוץ בהזדהות רגשית של בוחרי קדימה עם התנועה הנתפשת כיציר כפיו של מנהיג הנלחם על חייו. אפקט זה עשוי להיחלש עם הזמן, אך הוא לא יפוג כליל עד הבחירות. אך התמיכה במפלגה לא נשענת רק, ואפילו לא בעיקר, על יסודות רגשניים.

כמפלגת מרכז, נותנת קדימה ביטוי אמיתי למאווים, עמדות ואינטרסים של מעמד הביניים הישראלי (המוגדר כציבור שרמת החיים המשפחתית הממוצעת שלו נעה בין 8,000 שקלים עד 12,000 שקלים לחודש). זהו מעמד חזק, יציב, רב-עדתי ורב-גילי, בעל השפעה מכרעת על הפוליטיקה, החברה והכלכלה בארץ. בעשור שחלף הוא לא נשחק, אלא התעצם והתבסס. עמידתו האיתנה במהלך האינתיפאדה השנייה הצילה את ישראל מהידרדרות לתוהו שלטוני ותרבותי והייתה העוגן העיקרי של המשק בשעותיו הקשות.

בפרישתו מהליכוד וכינון קדימה, עשה שרון את מה שלפחות מיליון וחצי ישראלים בוגרים רצו שיעשה, גם אם לא מסרו

לעצמם דין וחשבון על כך: יקים מפלגת מרכז חדשה המתאימה לזמן הישראלי החדש. קדימה, כמכשיר השפעה פוליטי של מעמד הביניים הצומח, היא לכן מפלגה אמיתית המשקפת מבנה כלכלי וחברתי אמיתי, ולא - כפי שהוצגה לפעמים על-ידי יריביה - תנועה של איש אחד. זו כעין "ממשלת אחדות לאומית" שקמה לפני הבחירות, ולא אחריהן.

האם, בהעדרו של אריאל שרון בראשה, עשויים הבוחרים של קדימה לנטוש אותה ו"לחזור הביתה"? זו שאלה שאינה מנוסחת נכון, כי לאיזה "בית" בדיוק הם אמורים "לחזור"? בשביל כ-700 אלף בעלי זכות בחירה בני 18 עד 22, תהיינה הבחירות הקרובות לכנסת בסך הכול הראשונות או השניות בחייהם. הצעירים הללו הם ציבור גמיש פוליטית, נייד חברתית ותעסוקתית, שואף לטפס מהר בסולם הקריירה, מחליף מקצועות ונאמנויות. אין לו מסורת של הצבעה ואין לו "בית" באף לא אחת מהמפלגות קיימות. רובו מחפש דרך וכלי ביטוי. כך גם עוד מיליון ישראלים מבוגרים יותר, עולים ותיקים, הנוטים לשנות בקלות יחסית את דפוסי הצבעתם, ותעיד על כך השונות החדה בתוצאותיהן של ארבע מערכות הבחירות הקודמות.

מידת הצלחתה של קדימה בבחירות הקרובות תלויה לכן בהתנהגות של בכיריה ושל ראשיה, בשבועות שעוד נותרו עד לבחירות. נכון שאף אחד מהם אינו מסוגל להיכנס לנעלי המנהיגות של אריאל שרון; אבל הבוחרים ישפטו אותם לפי מה שהם כן, ולא לפי מה שהם לא.

עוד בבלוג של סבר פלוצקר: פתאום כולם נהיו נוירולוגים