פולין זוכרת; לנו אין כסף

ב"מרכז עינב" ליד בית עיריית תל-אביב התקיים השבוע אירוע מיוחד. נחשף בו לראשונה לקהל הישראלי פרויקט המוזיאון לתולדות יהדות פולין, על מבנהו ותכניו. ראש העיר, רון חולדאי, נתן את חסותו לאירוע ונשא דברים לא שגרתיים על התחברות-מחדש של צבר נושא שם עברי טהור לעברו כבן ליוצאי יהדות פולין. במהלך הערב הארוך הוקרנה מצגת-מחשב, שהביאה לקהל את סיפורו של פרויקט המוזיאון היחיד מסוגו בעולם. מאות אנשים מילאו את האולם, עמדו בפרוזדורים, הצטופפו בכניסה. מנהל המוזיאון-בהקמה, יז'י הלברשטדט, הובא לאירוע במיוחד מוארשה; כן, המוזיאון לתולדות יהדות פולין מוקם בוארשה, לא בתל-אביב, בעלות כוללת של 120 מיליון זלוטי שהם 170 מיליוני שקלים. לוארשה יש כסף, לתל-אביב אין.

האנדרטה לציון מרד גטו וארשה ניצבת קרוב לחורבותיו של הרובע היהודי בעיר הבירה של פולין. מקדמתה משתרע מגרש רחב ידיים וריק. בחורף המגרש מכוסה שלג, בקיץ צמחיה דלילה. מזה עשרות שנים הוא מוקף בשיכוני מגורים אפורים וצפופים, שנבנו שם בתקופה הקומוניסטית. האנשים הפוקדים את האנדרטה - משלחות של ניצולי שואה, תיירים יהודים, אישי מדינה בכירים ורבבות בני נוער מישראל - נחשפים לבדידותה ולריקנות המעיקה של סביבתה. אף שבוארשה מצויים אתרים לזכר השואה והגבורה, העיר שהייתה מקום מושבה של הקהילה היהודית הגדולה באירופה בין שתי מלחמות עולם החלה רק בשנים האחרונות להתפייס ולהידבר עם עברה היהודי. המשטר הקומוניסטי ניסה למחוק אותו, המשטר הפוסט-קומוניסטי לא ידע להתמודד איתו. עכשיו הוא יודע.

ביוזמתם המשותפת של נשיא פולין לשעבר אלכסנדר קוואשנייבסקי והנשיא המכהן מזה כחודשיים, פרופ' לך קאצ'ינסקי, יונחו בקרוב על המגרש שמול האנדרטה יסודות לבניין יוצא דופן ביעדו ובארכיטקטורה שלו: המשכן של המוזיאון לתולדות יהדות פולין. בניית המשכן תימשך כשנתיים והמימון יבוא מקופתה של ממשלת פולין, שהקציבה למטרה זו 40 מיליוני זלוטי (55 מיליוני שקלים) ומקופתה של עיריית וארשה, שהקציבה אף היא סכום זהה של 40 מיליון זלוטי - בנוסף לתרומה הנדל"נית של המגרש עצמו. התיקצוב הממשלתי-עירוני המשותף של המוזיאון הצריך כינון ישות משפטית מיוחדת, חקיקה בפרלמנט והצבעה במועצת העיר, שהתקיימה ביוני 2005. למרות המצוקה התקציבית, אף יד לא הורמה נגד, לא בעירייה ולא בבית המחוקקים.

שוברים את הטאבו

הרעיון להקמת מוזיאון להיסטוריה היהודית של פולין הופיע בשיח התרבותי הפולני כבר בשנות התשעים, עם ביסוסה של הדמוקרטיה הליברלית, אך "בימים ההם הנושאים היהודיים נחשבו עדיין לסוג של טאבו, עוררו רגשות עזים ומחלוקות קשות", כפי שהסביר מנהלו של המוזיאון, יז'י האלברשטדט. לממשלות פולניות היה סדר עדיפויות אחר, והיוזמה המעורפלת להקמת המוזיאון לא קרמה עור וגידים עד שפרופ' קאצ'ינסקי, אז ראש העיר וארשה, נטל אותה תחת חסותו והיא הפכה לפרויקט המוביל של כהונתו. "רק כשאני נכנסתי לתמונה", אמר לי קאצ'ינסקי בגאווה מודגשת בשתי שיחותנו בעבר, "המוזיאון לתולדות יהדות פולין הפסיק להיות רעיון בעלמא והפך למיזם ממשי". קאצ'ינסקי מינה למנהלת הפיתוח של המוזיאון את אווה ז'ומצקה - אשה תוססת, יצירתית ובעלת מרץ בלתי-נדלה, שכיהנה גם כיד ימינו ועברה עמו ללשכת הנשיא, במעמד של שרה.

לתכנון בניין המוזיאון הוכרזה תחרות אדריכלים בינלאומית; יותר מ-130 צוותי אדריכלים מכל העולם הגישו את עבודותיהם, ביניהם מובילים וידועים כמו צבי הקר ודינאל ליבסקינד. הניגשים לתחרות נדרשו להתחשב במאפייני המוזיאון העיקריים: הוא נועד לשמש לא רק אכסניה לתערוכה ההיסטורית המתמדת - "תצוגת הליבה" - על יהדות פולין, אלא להכיל גם ספרייה, מרכז כינוסים, מכון מחקר ומידע, בית חינוך, אולמות הרצאה והצגות ומרחב ציבורי פתוח לפעילויות חברתיות ותרבותיות בנושאים יהודים-פולניים.

בשלהי יוני 2005 בחרה ועדת שופטים בינלאומית של התחרות את ההצעה הראויה ליישום, פרי תכוננם של שני אדריכלים מפינלנד, ראינר מאהלמאקי ואילמרי לאהדלמה. השניים הציעו לבנות על המגרש מול האנדרטה ללוחמי גטו וארשה בניין מלבני מוצק, מצופה זכוכית ומפוצל לשני חלקים, כשהפיצול מסמל את קריעת ים סוף, את יציאת מצרים ואת מעבר בני ישראל בדרכם לארץ ישראל. המבנה לא דוחק לצל את האנדרטה לגטו וארשה אלא משלים, מדגיש ואפילו מבליט אותה. "המוזיאון", כתבה ועדת השופטים של התחרות, "מגדיר מחדש ובעוצמה רבה את סביבתה של האנדרטה. הוא פותח את שעריו אל המרחב המקיף אותו". התערוכה ההיסטורית תמוקם, לפי ההצעה הפינית הזוכה, בקומות התת-קרקעיות של בית המוזיאון. מעליה יפסעו המבקרים בתוך בחללים פתוחים, בין קירות זכוכית ותחת גג חצי-קמור כמו מעל בית כנסת.

"אין כוונה", אומרת אווה ז'ומצקה, "להקים עוד מוזיאון שואה בבירת פולין. מטרתנו להכין תצוגה היסטורית מקיפה, בחלקה דיגיטאלית וממוחשבת, שתספר למבקרים - ואנחנו מצפים לחצי מיליון מבקרים בשנה לפחות - על יהודיה של פולין, על אורחות חייהם, על תרבותם, על מסורתם, על תרומתם האדירה לפולין ועל היחסים המורכים ולעתים קרובות הקשים מאוד בינם לבין הסביבה הפולנית. באי המוזיאון ייחשפו לחוויית החיים היהודיים בפולין על צורותיהם, גוניהם ועושרם". חברי ועדת ההיגוי הבינלאומית של המוזיאון מדגישים: "לא נסתיר את הצדדים האפלים של האנטישמיות הפולנית, אבל ניתן ביטוי גם להיבטים החיוביים של החיים בצוותא של היהודים והפולנים במשך קרוב לאלף שנים בארץ מולדת אחת". פרק מיוחד בתצוגה יוקדש ל"תרומתם של יהודי פולין לכינונה ופיתוחה של מדינת ישראל", אומר הנשיא קאצ'ינסקי.

מהים השחור עד וודי אלן

התסריט של "תצוגת הליבה המתמדת" של המוזיאון, כפי שעוצב על-ידי חברה בריטית המתמחה בכך, נשלח לעשרות היסטוריונים ברחבי העולם, כולל בישראל, המעירים עכשיו את הערותיהם המלומדות. ב"מכון לחקר תולדות יהדות פולין"

 באוניברסיטת תל-אביב, שבראשו עומד פרופ' דויד אסף, נערך דיון מדעי בן יומיים על התכנים והמסרים של המוזיאון; השתתפו בו בכירי היסטוריונים מהארץ ומחוץ-לארץ. הועלו סוגיות שנויות במחלוקת: מה יהיה הנרטיב השולט במוזיאון, והאם בכלל זקוק המוזיאון לנרטיב אחד? איך לגשר על הזיכרון הקולקטיבי היהודי-ישראלי והזיכרון הקולקטיבי הפולני? מהם הגבולות של "יהדות פולין" - עד הים השחור בגיאוגרפיה ועד הבמאי האמריקני וודי אלן בתרבות? בתערוכה ישוחזר הרחוב היהודי המרכזי של ורשה, נאלבקי; ההיסטוריונים תהו איך לא - ואולי איך כן - להפוך אותו ל"דיסנילנד למבקרים".

ויכוח נוקב נסב סביב תצוגת השואה במוזיאון לתולדות יהדות פולין. הפרופסורים להיסטוריה מישראל הביעו את חששם שהמוזיאון יטייח את האנטישמיות הפולנית ואת האדישות העוינת של החברה הפולנית, בהשראת הכנסייה הקתולית, כלפי השמדת יהודים. פרופ' ישראל גוטמן, גדול חוקרי השואה בישראל, דיבר על "רהביליטציה" שהמוזיאון עלול להעניק למצפון הלאומי הפולני. חוקרים אחרים השמיעו ביקורת מרוסנת יותר: הלא אין לנו כוונה, אמר פרופ' אסף, לכפות על הפולנים לבנות מוזיאון לתולדות האנטישמיות בפולין. לבסוף סוכם על כינון ועדת מומחים שתלווה את הפרויקט; פרופ' גוטמן בירך על כך. נהיה שותפים, אמר. בדיון חזרה פעמים רבות המילה "מורכבות"; ההיסטוריונים התקוממו נגד שימוש פשטני ושטחי במונחים רבים. אבל מוזיאון שתצוגתו מתיימרת להיות שלמה ומקיפה את כל ה"מורכבות" של החיים, כפי שהשתרעו על פני מאות בשנים, ספק אם ימשוך מבקרים.

כהכנה לפתיחת המוזיאון הוחל באיסוף אינטנסיבי של תעודות, מסמכים ועדויות על חייהם של יהודי פולין. עד כה נאספו כבר 50 אלף פריטים ונוצר בסיס מוצגים רחב (המצוי בחלקו באתר האינטרנט של המוזיאון). התקציבים הממשלתיים והציבוריים הפולניים יספיקו כדי להקים את קירותיו של בניין המוזיאון, לא כדי לממן את פעילותו השוטפת. לשם כך הוחל במסע התרמה בינלאומי; אגודות ידידים של המוזיאון פועלות כבר בארה"ב, בריטניה, שוודיה, ישראל ומדינות אחרות. התחייבויות פרטיות לתרומות מגיעות לסכום של כ-9 מיליוני דולרים, אך יש צורך בעוד כספים רבים.

אין פריימריז לזיכרון

הייתי בוארשה, ראיתי את תוכניות המוזיאון והתצוגה, נפגשתי עם האנשים הנושאים את הפרויקט על כתפיהם, התרשמתי ממסירותם וממקצועיותם. וחשתי גם קצת קינאה, קצת מרירות והרבה עצב. אחרי השואה קיבלו ממשלות ישראל עשרות מיליארדים של דולרים (ערך נוכחי) כשילומים ופיצויים מגרמניה, ולאחרונה גם משוויץ. סוכם כי אחוז מסוים מהכספים ישמש להנצחת זכרן של הקהיליות היהודיות שהוחרבו. זה לא קרה. ממשלת ישראל מקציבה היום כסף - במשורה רבה - רק ל"יד ושם". "בית התפוצות" (שהוא מוזיאון של תפוצות, לא של יהדות) מצוי במצב מביש של כמעט פשיטת רגל, ועל מוזיאון לתולדות יהדות פולין בישראל איש לא חולם ולא חושב. אף אחד בממשלת ישראל גם לא מעלה על דעתו השתתפות תקציבית במוזיאון שמוקם בוארשה.

ולמה שיעלה על דעתו? רק מפני שרוב מניינה של יהדות אירופה חי בפולין? או אולי מפני שבין ששת מיליוני יהודים שנרצחו ונהרגו במהלכה של מלחמת עולם שנייה, 3.5 מיליון באו מקרב יהדות פולין? או אולי רק משום שיהדות פולין הייתה ביתם של גדולי הציוויליזציה היהודית והעברית, הדתית והחילונית כאחד? ואולי מפני שהבולטים ממקימיה של מדינת ישראל, מבן-גוריון ועד מחנם בגין, היו יהודים פולניים? אלו תהיות ושאלות מיותרות. התשובות מובנות מאליהן: בישראל אין להיסטוריה היהודית ולזיכרון היהודי השפעה על מקבלי החלטות תקציביות. היסטוריה וזיכרון לא משתתפים אצלנו בפריימריז ולא יושבים בוועדת הכספים. ולכן, לפולין הענייה יש מספיק כסף להקמת מוזיאון לתולדות היהודים. לישראל אין ולא יהיה.

עוד בבלוג של סבר פלוצקר: מחיר הצל של פרס