בוקר טוב חמאס. בואו נדבר

אז הלכנו לישון עם פתח והתעוררנו עם חמאס. אסון? כבר היו לנו בקרים גרועים יותר. והנה כולם מדברים על קץ התהליך, ה"ביטחוניסטים" מפשילים שרוולים ועמיר פרץ כבר מבטיח שלא ידבר עם החולירות. עכשיו כולם לנשום עמוק, ובואו נבדוק באמת מה קרה כאן. הפלסטינים לא בחרו בחמאס בגלל הטרור, אלא משום שאנשיו היו היחידים שלא נהגו במרצדס ולא בנו וילות מכספו של עם עני. חמאס מייצג את פשוטי העם, את המיואשים, את אלה שנולדו בשטחים ומעולם לא ברחו משם לטוניס או לביירות. בשבילנו זה טרור רצחני - בשבילם לחם ותרופות. אז רגע לפני ש"שוברים את הכלים ולא משחקים", צריך לחשוב איך עושים עכשיו את מה שלא רצינו לעשות שנים: להסתכל להם בעיניים.

העובדה שהרשות תיוצג בעיקר על-ידי חמאס עשויה להיות דווקא ההזדמנות האמיתית של ישראל זה שנים. הרשות כבר לא יכולה להתחבא מאחורי חוסר יכולתה לשלוט בארגוני האופוזיציה ואין היא יכולה "לגנות אך להבין". שום מדינה בעולם לא תקבל פיגוע באוטובוס שביצעה מפלגה שלטת, בטח שלא ישראל. חמאס יאמץ כעת את הכללים, גם אם הוא חולם אחרת. בפעם הראשונה הפכה הרשות מאוסף של פלגים ומיליציות ליישות אחת ברורה, גם אם קיצונית יותר. עלינו להפוך את הלגיטימציה שקיבל החמאס מהעם הפלסטיני ללגיטימציה שלנו לדרוש שקט.

נאיביות? לא בהכרח. מי שיילחם בנו נילחם בו בחוזקה. אך במקביל, נילחם גם בתשתית של האיבה: העוני והייאוש. אם נשכיל להבין שעומד מולנו עם נואש שרוצה לחיות, אם נכיר בעובדה שעלינו לחיות לצידו בגבולות החוקיים של 67', גם העם הזה יבין שעליו לנהוג בהתאם. מספיק עם סיסמאות ריקות, מספיק עם "ירושלים המאוחדת" שמעולם לא אוחדה, עם "גושי התנחלויות" שתקועות כמו עצם בגרון. הפלסטינים הצביעו נגד הפוליטיקאים הקטנים שמילאו אותם בהבטחות שווא. גם אנחנו צריכים להודות שמכרו לנו שקרים. חמאס יכול לראות בנו אויב עד מחר, אנחנו לעומת זאת לא חייבים להיות כאלה.

ההסכם הבא מוכרח להיות בין שני עמים, לא בין פוליטיקאים או מפלגות. אין זה חשוב אם זה שמדבר מייצג את החמאס או הפתח, חשוב שיהיה אמיתי. אנחנו לא מוכרחים להסכים איתם, אך אין טעם לפסול אותם מראש. גם שרון דיבר על "דין נצרים כדין תל-אביב", אבל היה הראשון לפנות את גוש קטיף. כי מה שרואים משם לא רואים מכאן, גם אם אתה איש חמאס, גם אם נולדת בעזה.

בוקר טוב חמאס, הגיע הזמן לדבר.