אספסוף בשם האיסלאם

ההתפרעויות ההיסטריות של אספסוף ערבי ומוסלמי ברחבי העולם בעקבות פרסום איורי הנביא מוחמד בעיתון דני, אינן אלא עוד סימפטום דוחה של מחלה קשה. הן משקפות כשל תרבותי של חברה המעדיפה להתבוסס בכישלונה המהדהד בהתמודדות עם אתגרי המודרניות, ולהפנות את זעמה אל מושאי קנאתה ושנאתה - אל אותם הגורמים בעולם המערבי המפותח והחופשי, שעיצבו את דמותה של המציאות המודרנית והשכילו להבטיח לעצמם איכות חיים, רווחה וחירות.

במובן הזה שייכים גילויי האלימות והרדיקליות הערביים (והמוסלמיים) השוטפים את העולם בשנים האחרונות לאותה תופעה תרבותית: מפוצצי מגדלי התאומים, המחבלים המתאבדים בישראל, הטרוריסטים של באלי, מדריד ולונדון, החוליגנים ששרפו רבבות מכוניות בפרוורי פריז והמתפרעים השורפים שגרירויות אירופיות בדמשק ובבירות. האספסוף הפלסטיני שורף את נציגויותיה של אירופה בעזה ובשכם, בהנחה שהאירופים ימשיכו להאכיל את העם הפלסטיני ולהזרים לו מיליארדי יורו, כדי שמנהיגיו ומצביעיו יוכלו להתפנות לתמיכה בשחיתות ובטרור.

בכל המקרים הללו מדובר בפרי הבאושים של אותה מערכת סוציאליזציה ואינדוקטרינציה, המעצבת את דמותו של הזרם המרכזי בעולם הערבי ושל חלקים נרחבים והולכים בשולי העולם המוסלמי. המערכת הזאת נרתעת מהתמודדות עם סיבות הכישלון של החברות הללו ומגישה לבניה קוקטיל רעיל של קורבניות, תיאוריות קונספירציה, תביעות אבסולוטיות והסתה לאלימות המונית. כל אלה כרוכים בכמיהה נואשת לסוג מעוות של "כבוד".

דווקא משום שאותם גורמים בחברה הערבית והמוסלמית יכולים לזקוף לזכותם במאות האחרונות כה מעט הישגים מעוררי כבוד, דווקא משום שסגירותם והאלימות הרווחת בקרבם מעוררת בעולם המפותח בוז, ולכל היותר רחמים, הם תובעים לעצמם חסינות ייחודית מפני ביקורת ולעג. רובם הגדול אינו מבין כלל את הנחות היסוד של חברה חופשית. הם מנסים לדכא ולהרתיע באלימות כל ניסיון להתמודד עם מרכיבים בתרבותם ובהתנהגותם, הנחשב לגיטימי בכל דמוקרטיה. מטרתן של התפרצויות הטרור האלים היא ליצור טרור אינטלקטואלי מתמשך, להרתיע סופרים באיומי רצח מלכתוב "פסוקי שטן" שאינם נושאים חן בעיני האייתוללות, או להרתיע מאיירים עיתונאים, עורכי עיתונים או מו"לים לנהוג בערבים ובמוסלמים באותה התעלמות מרגישויותיהם, שהם מפגינים כלפי כל אחד אחר. לבסוף הם מתבכיינים על התדמית האלימה והדורסנית ש"הרוויחו ביושר".

הפלסטינים והערבים במזרח התיכון ובאירופה אינם ערים לתוצאותיו האפשריות של האתגר המצטבר, אותו מציבים הם בפני דרך החיים של אירופה ושל העולם החופשי. בעקבות הפרץ החדש של החוליגניזם הערבי, מתחילים אפילו האירופים להבין כי ההשלמה עם האלימות וחוסר הסובלנות שמבטאים גם ערבים החיים באירופה, מסכנת את המסד הפלורליסטי של היבשת המתאחדת. גם חלקים בשמאל האירופי ייאלצו להתמודד עם המשמעויות התרבותיות והפוליטיות של השתקעות עשרות מיליוני ערבים ומוסלמים, שרובם אינם רוצים כלל לאמץ את ערכי החברה הפתוחה.

הגורמים הרדיקליים בקרבם חותרים, בהשלמת הזרם המרכזי, לכפות את ערכיהם הדורסניים באלימות ובטרור פוליטי - אתמול ברצח במאי טלוויזיה הולנדי ה"מעליב" אותם בסרטיו, היום באיומי רצח על עיתונאים דנים ומחר בצנזורה עצמית, מסוכנת מכל, של אירופים החוששים להסתבך עם מי שכבר הוכיחו את פגיעתם הרעה. מורים בהולנד, שאינם מעיזים ללמד היסטוריה של מלחמת העולם השנייה בשכונות שבהן למעלה משליש הם מוסלמים בשל איומי תלמידיהם בני ה-15, אינם אלא הסנונית הראשונה. רבים מתחילים להבין שמתכונת של סובלנות אירופית לאי-סובלנות ערבית אינה מרשם לרב-תרבותיות פלורליסטית, אלא סכנה לכל תרבות חופשית.

חבל שהאירופים צריכים ללמוד בדרך הקשה על האתגרים המורכבים המאפיינים את סביבתה האזורית המלבבת של ישראל.

ד"ר דן שיפטן, סגן ראש המרכז לחקר הביטחון הלאומי באוניברסיטת חיפה