מקינגסטון לציון

ה-6 בפברואר הוא יום הולדתו של בוב מארלי. מדי שנה מתקיימות לכבודו חגיגות והופעות מסביב לעולם בהשתתפות גדולי המוסיקאים. השנה, לאור התקרבות הקהל הישראלי לרגאיי, התקיים גם בישראל אירוע כזה. ב-9 בפברואר,נערך במועדון הג'ה פן המחודש בת"א אירוע ראשון מסוגו, שבו לקחו חלק כמה מהשמות הבולטים ברגאיי הישראלי, בהם טוני ריי, ראס דניאל והתקווה 6. היה סופני. נתראה בשנה הבאה.

כאן מבלים בכיף

עד לא מזמן, לגרור אותי למסיבה הייתה משימה לא פשוטה בכלל. אחרי כמה טראומות במחלקת ההיפ-הופ של השנים האחרונות, עם חשיפת יתר לליל' ג'ון, נלי ומעפנים דומים ומנת יתר של מסיבות דביקות ומשופעות בפרחות, החלטתי לחיות לי בשלווה על קו 4-3 הפאבים האהובים עליי. הכל היה רגוע לתקופה מסוימת. עברו כמה חודשים (או שנים), ואחרי כמה מסיבות רגאיי בקפה ברזילאי ובסלואו משה הבנתי שזהו, יש אלטרנטיבה. מצאתי את הגרוב הכי מקפיץ בעיר, את האווירה הכי טובה ואת העשן הכי סמיך.

חוץ מאלה ומהליין החודשי של בונשטיין ושב"ק מיוזיק בבארבי, אפשר למצוא רגאיי גם בג'ה פן, שמקיים מדי פעם אירועים מיוחדים, דוגמת האירוע לכבוד בוב מארלי. בדרום יש את פאב ה"באר", בקיבוץ הראסטאפרי צאלים ובאילת אפשר למצוא את ה-Jammin', פאב ידוע שמנגן רגאיי. כמו כן, מתקיימות מדי פעם מסיבות בקיבוצים בצפון, למשל בעין חרוד. גם בחוף דוגית בכנרת אפשר למצוא מדי פעם רגאיי. בעבר היה אפשר לרקוד לצלילי ג'מייקה בניין ביץ' בהרצליה, שכבר הספיק להיסגר, אבל הבעלים שלו פתחו ממש עכשיו ליין חדש במועדון הסורס בהרצליה פיתוח, שם הם יארחו את מיטב אמני הרגאיי והסאונד סיסטמס הטובים בארץ באופן קבוע. הליין נפתח ממש סמוך לצאת הגיליון, והמסיבות יתקיימו שם בכל יום שלישי, החל מחודש ינואר.

במסיבות מחוץ למיינסטרים, ובמיוחד ברגאיי, אין אף פעם סלקציה, ככה שלא ממש הופתעתי. מה שכן הרשים אותי זו האווירה: אפשר לשכוח מאווירה דחוסה ומעצבנת באזור הכניסה או בקופות. להפך, כולם רגועים, כולם פנאן. גם מחירי הכניסה הנוחים עושים רק טוב, ובינתיים סכום הכניסה הממוצע למסיבה כזו נע בין 45-35 שקל מקסימום. אבל רק כשנכנסים פנימה מבינים מה באמת שווה בכל העסק: אין ערסים, אין פרחות, יש רק אנרגיות טובות, אווירה מגניבה ואנשים טובים ומאושרים. אין בגדים יותר מדי אופנתיים או יוקרתיים, הכל בטבעי. פשוט. והכי חשוב – אין אנשים שבאו לקלקל, יש רק אנשים שבאו ליהנות והמון בחורות יפות, שזורמות עם האנרגיה של המסיבה בצורה מענגת. בקיצור, יש תקווה לגרוב.

שירים שורשיים ואיטיים יותר אפשר ליהנות מאווירת שאנטי ולהתנדנד מצד לצד, אבל האנרגיה האמיתית מגיעה בדאנסהול הנותן בראש. ככל שהקהל יותר מתפרע ומשתולל, גדל הסיכוי לפול-אפ (לחתוך את השיר באמצע ולהתחיל אותו מההתחלה או להתחיל שיר חדש שבשיאו תוכלו לראות את כולם עם מציתים באוויר.כדאי להיזהר באזור הדי.ג'יי: מרססים שם דיאודורנט ומדליקים לידו מצית, מה שיוצר את הלהבות הכי מגניבות שפירומן חסר אמצעים יכול לייצר. לזה צרפו את הזמבורות, את ההשתוללות ההמונית ואת האפקטים והקריאות של הסאונד סיסטם, וקיבלתם סניף אותנטי של מסיבת רחוב ג'מייקנית, כאן בישראל.

"ברגאיי אין בעיות של אלימות או סלקציה בכניסה. הרגאיי עושה סלקציה לעצמו", מספר גימל (אייל גולדשטיין), שאחראי לליין מסיבות הרגאיי בסלואו משה. "יש וייבס טובים, הרבה אנשים ושמח. אנשים שאוהבים רגאיי הם בדרך כלל סבבה. האנשים הכי טובים, הבחורות הכי יפות, ובכלל, אני ממליץ להביא משקפי שמש כי הבחורות יותר מדי יפות, ולא לשכוח כמובן להביא מצית".

האיש שלנו בג'מייקה

סצינת רגאיי קיימת בארץ משנות ה-80. ב-1980 הוקמה תנועת הרגאיי הישראלית ובשנת 82' החלו להופיע כאן אמני רגאיי ידועים, בהם הרכב הדאב הבריטי Aswad והזמרת הג'מייקנית האגדית גרייס ג'ונס. בשנת 85' נפתח מועדון הסווטו בת"א, שהפך למועדון הבית של הרגאיי בישראל. באותה שנה הגיעה לארץ הוויילרז, להקתו האגדית של בוב מארלי, לשלוש הופעות. גם אלפא בלונדי, מאמני הרגאיי הידועים של אותה תקופה, היה כאן בהופעה בסינרמה. ב-88' ו-90' התקיימו שני פסטיבלי "קולות מן העולם השלישי", שבהם הופיעו בין השאר ברנינג ספיר וזיגי מארלי. ב-1993 יצא אלבום הראגא הראשון בישראל חומוס מטמטם של נייג'ל האדמו"ר, בהפקת יוסי פיין. היום דרך אגב, האדמו"ר הוא סוג של גורו של אמנות לחימה יהודית הנקראת "אביר". באותה שנה התקיים פסטיבל הרגאיי הראשון באכזיב, שבמסגרתו הופיע כאן ההרכב הג'מייקני המפורסם איזראל וייבריישן. הפסטיבל הזה התקיים עוד ארבע פעמים, עד שנת 97', ובמסגרתו הופיעו אמנים רבים מהארץ ומחו"ל. באותן שנים החלו לפעול באופן קבוע אמני ראגא ישראלים דוגמת פישי הגדול וצ'ולו, שבמקביל לרגאיי התעסקו לא מעט גם בהיפ-הופ.

בשנת 97' נפתח גם פאב "הבאר" בקיבוץ צאלים שבנגב, שבו קמה נציגות יפה לאנשים שחיים בדרך הראסטפארי, הכוללת בין השאר אכילת מזון מן הטבע ואימוץ דרך חיים אורגנית. הבאר הפך לביתו של הרגאיי בדרום, והתארחו בו אמנים רבים, בהם ג'ה מייסון ובמבו סטיישן. גם חברי שב"ק ס' ביקרו שם כמה פעמים.

בשנת 99' ביקרו חברי להקת שב"ק ס' בג'מייקה, בעיקר כדי לקבל השראה להקלטת אלבומם השלישי כנען 2000, ושם החל שיתוף הפעולה ההדוק של פילוני עם מפיקים ואמנים ג'מייקנים. מאז התקיימו עוד כמה אירועים גדולים ופסטיבלים, בהם פסטיבל הרגאיי בנמל ת"א, בהשתתפות טוני ריי, סילברדון ואחרים, וסצינה קטנה אך מגניבה של רגאיי ודאב התקיימה לה במועדון הדינמו דבש בת"א ולאחר מכן גם בג'ה פן.

אבל רק לאחרונה כל עניין הרגאיי התחיל באמת לצבור כאן תאוצה. גיל בונשטיין, מומחה לרגאיי ומוסיקה אפריקאית, הוא מהאנשים המשפיעים ביותר על הרגאיי הישראלי, והאיש שאחראי למועדוני ופסטיבלי הרגאיי הראשונים בארץ. הוא ביקר בג'מייקה עשרות פעמים, נפגש ועבד עם כוכבי רגאיי בינלאומיים והביא חלק לא קטן מהם להופעות בישראל. בונשטיין גם תרגם לעברית את הספר "חייו של בוב מארלי" בהוצאת מודן, שכתבה אמו של המלך, סדלה מארלי בוקר, ולצורך התרגום בילה איתה בונשטיין לא מעט בכפר הולדתה בג'מייקה.

"היא אישה מדהימה", משתפך בונשטיין. "הייתי ביום ההולדת שלה בהרים, בכפר בו היא ובוב נולדו. זה היה מרגש מאוד, ומאז אנחנו נפגשים בכל פעם שאני מבקר באי. לפעמים אני גם פוגש את הילדים של בוב כשהם באי. היא אישה מאוד מיוחדת. למרות שהיא כבר בת שמונים ועל כיסא גלגלים, היא ממשיכה לשמור על המורשת של בנה ולארגן פסטיבלי ענק יחד עם ריטה אשתו של בוב. בשנה שעברה הם ארגנו את 'אפריקה יונייט', מופע ענק באתיופיה, והשנה ב-6 בפברואר יתקיים המופע השני, בגאנה".

איך היא הגיבה לתרגום הספר לעברית?

"היא מאוד התעניינה, ואפילו היה תכנון שהיא תבוא לבקר כשהספר ייצא. בסוף ההוצאה לאור שלחה לה עשרים ספרים בעברית, ומי שביקר אותה בג'מייקה סיפר שהספר נמצא על מדף אצלה בחנות, אבל לא עומד למכירה. היא פשוט אוהבת לראות אותו שם בחנות הקטנטנה שלה. כידוע, לישראל יש מקום שמור ומיוחד בלבו של כל ג'מייקני".

החיבור הגורלי בין בונשטיין והרגאיי התחיל מיד לאחר שירותו הצבאי. היו אלה שנות השבעים, תור הזהב של הרגאיי. בונשטיין ארז ונסע לצרפת, שם פגש לראשונה בסצינה שהתחילה לגלוש לשם מאנגליה.

היו אז מועדונים בארץ שיכולת לצאת אליהם?

"הקמתי את מועדון הסווטו ב-1985 והוא פעל במשך 15 שנה, והיה בעצם מועדון המוסיקה השחורה הראשון בארץ. זו הייתה תקופה מדהימה, עד שעברנו לקולנוע דן - שם לא הצלחנו להשתלט על קהל עצום שכבר כולו היה יוצאי אתיופיה".

רשימת האמנים שבונשטיין הצליח להביא לארץ מרשימה ביותר, וכוללת עשרות אמני רגאיי בינלאומיים: "מזיגי מארלי וברנינג ספיר ועד לבוג'ו בנטון וכוכב הרגאיי היהודי-אמריקני מתיסיהו לפני חודש. היום אני עובד עם הלייבל של מוקי ופילוני שב"ק מיוזיק וביחד הבאנו לכאן אמנים כמו ג'ה מייסון או טורבלנס, שהגיעו לכאן להופיע וגם להקליט עם פילוני. ב-24 בפברואר נקיים בבארבי הופעה של אבא שאנטי, מפיק שהקים את אחד מהסאונד סיסטמס הגדולים באנגליה, ונחשב לאיש שהחיה את הרוח השורשית של הרגאיי והשפיע על כל סצינת הדאב העולמית. הוא יגיע לכאן בפעם השלישית, אחרי סיבוב הופעות גדול ביפן. בפעמים הקודמות שהוא הופיע בארץ, הקהל נותר המום, מאושר ובאפיסת כוחות".

איך אתה מסביר את פריחת הרגאיי בארץ?

בארץ חייב הרבה לאינטרנט" מסביר בונשטיין, "היום כל אחד יכול להוריד את המוסיקה הכי חדשה, ממש כל סינגל חדש שיוצא בג'מייקה מופיע למחרת על הרשת. ההרגשה שיש רגאיי בכל פינה בארץ מוצדקת, מדן ועד אילת יש כמעט כל שבוע מסיבות רגאיי בקיבוצים ובמושבים. לפני עידן האינטרנט המוסיקה הזו הייתה הרבה פחות נגישה. עד היום יש רק שתי מחלקות רגאיי כמו שצריך בחנויות תקליטים בארץ – בקרמבו ובחוד המחט".

למי שלא מסתפק בחנויות התקליטים המוכרות, חנויות תקליטים אתיופיות במתחם התחנה המרכזית מציעות היצע לא רע בכלל, לצד פוסטרים וגאדג'טים בניחוח הראסטה.

"בקהילה האתיופית יש לרגאיי המון קהל, במועדונים כמו הסווטו והראסטה", מספר סינדרום (אוהד כהן), אמן רגאיי והיפ-הופ שמתקלט בין השאר במועדון הג'י ספוט. "פתאום אפשר לראות אנשים מרמת אביב ג' או צהלה שמגיעים למסיבות האלה ומשתלבים בכיף. הרגאיי תפס פה חזק ואי-אפשר להתעלם ממנו יותר".

"אני חושב שכולנו עומדים להיות מופתעים מאיכות וכמות הכישרונות ברגאיי הישראלי", מוסיף בונשטיין. "אני מאמין שאיימר סאונד, רודבוי סאונד ומיי לורד סאונד ימשיכו להיות המובילים מבין הסאונד סיסטמס הישראלים. הייתי גם שמח אם הרדיו בארץ יתחיל לנגן את האלבום החדש של קנגורו, שהוא ממש מצוין לדעתי".

בג'מייקה שרים על נושאים כמו שחרור מהעבדות, חיבור לטבע ואנטי ממסד. באילו נושאים לדעתך צריך הרגאיי הישראלי להתמקד?

"להקות הרגאיי בארץ מתעסקות יותר בשמחה ובמסרים חברתיים חיוביים, ופחות בשירי אגו ודיכאון קיומי, וזה מעולה לדעתי".

מה לגבי העיסוק בנושאי סמים קלים וליגליזציה?

"תשמע, יש בנושא הזה צביעות גדולה, אבל זה לא רק תפקידו של הרגאיי לדבר על הנושא. מהניסיון שלי, אחוז גבוה מאוד מאמני הרגאיי הפסיקו כבר מזמן לעשן גאנג'ה, אבל אני רוצה לצטט את רוג'ר סטפנס, המומחה הגדול בעולם לבוב מארלי שהיה כאן בחודש שעבר בשש הרצאות בארץ, ואמר ששניים מהאמנים הכי חשובים של המאה העשרים, לואי ארמסטרונג ובוב מארלי, עישנו כל יום מריחואנה".

"החיבור בין ג'מייקה לישראלים הוא מהדברים הטובים שקרו לנו. למשל, ההצלחה של פילוני בתור מפיק באי" מוסיף בונשטיין. מתברר שפילוני (שב"ק ס' לשעבר והיום המפיק של מוקי) נמצא בג'מייקה לא מעט ועובד שם עם כל המי ומי. הפעם הראשונה שהוא עבד על חומרים בג'מייקה הייתה במסגרת העבודה על האלבום "כנען 2000" של שב"ק. החלוץ היה מוקי, שנסע עם חבר לטיול שם, וחזר עם תקליטים שהדליקו את כל החבר'ה. השב"ק החליטו לנסוע, הגיעו לגיל בונשטיין ומאז הכל היסטוריה.

לאחרונה הוחתם פילוני ע"י VP Records, חברת ההפצה הגדולה בעולם לרגאיי, ונחשב למפיק הלא ג'מייקני היחיד שחתום שם. "עבדתי עם רוב המוסיקאים הג'מייקנים הבולטים: סיזלה, בוג'ו בנטון, אנטוני בי ועוד", הוא מספר. לאחרונה אלבום בשם Never Give Up שהפיק לג'ה מייסון נבחר ע"י קוראי מגזין הרגאיי מס' 1 בצרפת לאחד משלושת אלבומי השנה הטובים ביותר.

מה לדעתך הכי הרשים את הג'מייקנים בהפקה שלך?

"זה שאני לא מנסה להיות ג'מייקני, אלא מביא את ההשפעות המוסיקליות שלי, את המוסיקה הכנענית. יש בג'מייקה המון מפיקים ממקומות שונים בעולם, וזה מה שמבדיל אותי מהם. אני מכניס אלמנטים וכלים מהאזור שלנו, וזה נשמע להם שונה ומיוחד".

מה התוכניות לעתיד, יותר כאן או בג'מייקה?

"גם וגם. ביום אני עובד פה, בלילה אני שם, גם בגלל שהשעות הפוכות. אני נוסע לשם המון, רק לפני שבועיים חזרתי ועוד שבועיים אני נוסע שוב. גם פה יש לי לא מעט עבודה. אנחנו עובדים עכשיו על מופע אקוסטי חדש של מוקי, הפקות ללייבל שב"ק מיוזיק, כרגע מפיקים את מלכה, זמרת אתיופית שסאבו וקותי הפיקו, ואלבום לשחר סוויסה, שעושה ראפ-דאנסהול מדהים. כרגע אני גם עובד על שיר נגד נהיגה מופרעת, עם מוקי ושלומי שבן".

"על המוסיקה שלי השפיעו אמנים רבים, מבלאק סבאת ועוד בוב מארלי וסיזלה", הוא מספר. "גם מוקי השפיע עליי המון. אני מת על הדאנסהול החדש, זה רגאיי מעולה שכל אחד יכול להתחבר אליו, לא רק מי שאוהב רגאיי או היפ-הופ".

לנענע את הסיסטם

גם בתחום הסאונד סיסטמס הישראלים מנצחים. איימר סאונד הם דוגמה קלאסית לסאונד סיסטם ישראלי מצוין: הקו שלהם הוא ג'מייקני אותנטי ולא מתפשר, והם מחזיקים בארסנל של ספיישלים שהקליטו עבורם אמנים מהשורה הראשונה בג'מייקה כמו דמיאן מארלי, בוג'ו בנטון וקייפלטון. אורן ("ריאליטי") מאיימר סאונד מספר: "אמיר, שקיבל את הכינוי איי-מר בג'מייקה, הוא זה שהקים את הסאונד שלנו. הוא מאוד הצליח בג'מייקה וקיבל המון כבוד מהסאונד סיסטמס המובילים שם. הוא החליט להביא את הסאונד סיסטם לארץ במתכונת הכי אותנטית שלו, כשאת ההשראה שלו הוא שואב לא מאמריקה ולא מאירופה, אלא רק מג'מייקה. שרון 'Sowah' הוא הטכנאי שלנו והאיש שעובד הכי קשה מאחורי הקלעים, ואני זה שעל המיקרופון ומקפיץ את הקהל". איימר גם הופיעו באנגליה בקרנבל השנתי הענק בלונדון. "הוזמנו לשם ע"י הסאונד הכי מוערך באנגליה, Saxon Sound שקיימים כבר שלושים שנה. זה פסטיבל רחוב והיינו ההרכב הזר היחיד שתקלט מעל במה של סאונד מקומי, וזה היה מדהים. קיבלנו מהקהל השחור שם תגובות מצוינות". בעקבות הצלחתם בפסטיבל הוזמנו איימר גם בשנה הבאה לעשר הופעות באנגליה, בצרפת ובאיטליה.

יוניטי סאונד הם חלוצים בתחום הסאונד סיסטם העברי. הם מנגנים אך ורק חומר ישראלי על טהרת העברית (!), כולל ספיישלים ישראליים של גאיה, שלישיית מה קשור ואפילו שימי תבורי. "אנחנו חבורה לא קטנה של אנשים שעושים רגאיי ישראלי", מספר דדי ג'י מיוניטי סאונד. "אני מנסה להביא משהו משלנו, את התרבות שלנו ואנשים יותר מבינים כשמדברים איתם בשפה שלהם. אנחנו מעדיפים לעשות את זה בעברית, מקורי ועם מסר חיובי".

זה נשמע קשה להכין סטים שלמים רק עם חומר בעברית. אין פחות מדי חומרים?

"יש המון אנשים, המון מוסיקה, זה עובד יפה. אנשים עוד יופתעו מהחומרים שלנו".

אתם לא מופיעים בשבתות וחגים. אתם שומרי מסורת או שזה חלק מהרעיון של הסאונד?

"אני שומר מסורת, מניח תפילין, לא עובד בשבת. אני בנאדם מאמין. העובדה שאנחנו לא מופיעים בשבת לא מקלה עלינו, כי רוב ההופעות והמסיבות הטובות הן בשבת, אבל אנחנו עדיין לא בשלב של לשווק את עצמנו, אלא בשלב של יצירה".

גם סוליקו, שהתפרסמו בזכות שני הלהיטים שלהם בפלייליסט הקשוח של גלגל"צ - "לא ציפיתי" של אמסי קרולינה ו"אל תשחק איתי" של נועה פראן - הם סאונד סיסטם שמורכב מרביעיית די.ג'ייז ותיקים ודי מוכשרים שיודעים כבר שנים למצוא את הקו בין הרגאיי להיפ-הופ ולשלב ביניהם. גם את רודבוי סאונד, מהסאונדים הוותיקים בארץ, שהולכים על קו של דאנסהול מקפיץ ושורף, אי-אפשר לא להזכיר. הייתי במסיבה אחת שלהם, ורק כשזה נגמר קלטתי כמה אני מזיע. מיי לורד סאונד הם בחור ובחורה – הלן ורון, היא על המוסיקה והוא על המיקרופון - וגם הם מפציצים בסאונד של רוטס, דאנסהול ישנים מהאייטיז וכו'.

ראסטה ליון מתפקדים גם כסאונד סיסטם וגם כלייבל, והספיקו כבר להוציא מיקסטייפ (סט על גבי דיסק) בשם "Wake Up Call", ולהריץ ליין קבוע במוצ"ש במועדון הג'י ספוט.

יש תקווה!

מעבר לסאונד סיסטמס, בארץ פעילים הרכבי רגאיי רבים ובסגנונות מגוונים.קנגרו הם הרכב שיוצר תערובת ישראלית של רגאיי, סול ורוק. הם מופיעים כבר ארבע שנים בכל הארץ ובפסטיבלים, ובקיץ סיימו להקליט את אלבום הבכורה שלהם. איאם נקראים על שם הסולנית שלהם, איאם נחמיאס. הם עושים מוסיקת רגאיי מגוונת עם השפעות ישראליות ומסרים חברתיים שונים בדגש על אופטימיות ואהבה. ב-2004 הם הוציאו את אלבום הבכורה שלהם "מילים פילים", אלבום מאוד אותנטי ומומלץ בחום, שגם זכה לביקורות נלהבות בעיתונות. לאחרונה הוציאו איאם גם גרסת רגאיי מיוחדת משלהם ל"ארץ קטנה עם שפם" של קורין אלאל.

להקת התקווה 6 נקראת על שם הכתובת שבה מתגורר סולן ההרכב, עומרי גליקמן, ואחותו שלי, קלידנית בהרכב. מה גם שבטיולם המשותף לג'מייקה גילו השניים כי כתובתו האחרונה של בוב מארלי לפני שנפטר היא Hope Rd. 56 (התקווה 56). הם עובדים כרגע על אלבום בכורה ומשלבים במוסיקה שלהם (וגם בהופעה) אופי ישראלי מובהק ונטול פוזה של חו"ל.

גם תומר יוסף, הקומיקאי שכולנו אהבנו בימי פלטפוס, עושה רגאיי שורשי מצוין. ב-2002 הוא הוציא את אלבום הבכורה שלו "תגידו משהו", ולאחרונה סיים לעבוד על אלבומו השני, שכבר יצא ממנו סינגל ראשון בשם "אל תטוסי", ואם יש משהו להגיד על "תגידו משהו", זה שמדובר באלבום ממכר עם אווירה שמסתדרת בול בכל מצב. לאחרונה גם מיס "לא ציפיתי" אמ.סי קרולינה, הוציאה ביחד עם ההרכב שלה פאנסט אלבום בכורה בשם "Live Ragga Pumkin". בנוסף, קרולינה ממשיכה לתת בראש בהופעות ולתקלט במסיבות, ונחשבת בעיני רבים למלכת הגרוב בציון.

אמן הרגאיי הישראלי שהצליח יותר מכולם בג'מייקה הוא סילברדון, שאף קיבל את כינויו באי. סילברדון ידוע בסגנון אותנטי ופטוואה עם צליל מקורי משלו, ולפני חמש שנים הוציא אלבום בעברית בשם "דברו", ששילב ראגא עם מוטיבים מזרחיים ולא זכה להצלחה מסחרית גדולה.

מי שכן זכה להתייחסות מקומית לאורך השנים הוא אדם בן לביא, לשעבר פישי הגדול, שבשנתיים האחרונות מתחזק, לומד את סודות אמנות הלחימה היהודית "אביר" מנייג'ל האדמו"ר ומפציץ בשילובים מוסיקליים חדשניים ובשיתופי פעולה מעניינים.

"מה שהולך עכשיו במוסיקה זה הניו אייג' – שילובים מעניינים בין רגאיי לג'אנגל, האוס, ברייקביט, רוק ומטאל. הלילה, למשל, אני מופיע עם האלמנה השחורה, וביחד נבצע שיר רגאיי-מטאל. הולך לצאת לי בקרוב אלבום , על טהרת הדאנסהול, שהפקתי יחד עם יוניטי סאונד. בנוסף, אני עובד על פרויקט שמשלב בין זמרים חרדים לבין זמרי דאנסהול והיפ-הופ, והכל על מקצבי רגאיי".

איזה מקום יתפוס הרגאיי בארץ?

מתוך גליון פברואר של מגזין "לילה"