סיפורי המסילה השלישית

דיון מיוחד כונס בימים אלו בלשכתו של שר התחבורה. בלא קשר לבחירות, כמובן, הסתיים הדיון בהחלטה חגיגית: על דעת כל הנוכחים אושרה התוכנית להנחת מסילת רכבת רביעית בנתיב איילון החוצה את תל-אביב. קראתי את הידיעה, לבשתי חליפת אביב בהירה, ענדתי עניבה ובצעדים קלילים הלכתי להשביע את עיני במרוץ הרכבות על המסילה השלישית בנתיב איילון. עצרתי ליד המעקה החדש של הגשר ברחוב מוזס והסתכלתי למטה. לא, לצערי הנס לא קרה. הנה שוב התלבשתי יפה לשווא: המסילה השלישית בנתיב הרכבות של איילון לא פועלת. עדיין לא פועלת, ולפי מראה עיניי גם לא תפעל בקרוב.

זו אותה המסילה השלישית שעל הנחתה הוחלט בישיבה מיוחדת וחגיגית של ממשלת ישראל ב-11 לנובמבר 2001 .לפני ארבע שנים ושלושה חודשים. כל השרים הצביעו אז בעד הפרויקט, כולל שר האוצר. זו אותה המסילה השלישית שהמכרזים לבנייתה פורסמו בינואר 2002, בליווי הודעה מרגיעה: העבודות יסתיימו תוך עשרה חודשים. מאז חלפו ארבע שנים, כלומר 48 חודשים. והמסילה השלישית עדיין בהקמה, כאמור. זו אותה המסילה שבאוגוסט 2002 הוצב לכבודה, מעל האיילון, שלט ענק שבישר על "עבודות להוספת מסילה שלישית באיילון". האורך הכולל של המפעל הלאומי הנ"ל היה והינו 1,500 מטר - משהו שבמדינות אחרות בונים בעשרה חודשים. בלי שלטים..

בלכתי ברגל למקום עבודתי בעיתון אני חולף מעל גשר ברחוב מוזס (עבודות הרחבה שלו נכנסות, בשעה טובה ומוצלחת, לשלבי הסיום ולכן יש כבר מעקה) או מעל גשר השלום (עבודות ההרחבה והסידור שלו לא יסתיימו לעולם). משני הגשרים אני רואה, יום-יום ולפעמים פעמיים ביום, את נוף הרכבת המדכא באיילון. ובנוף הזה לא פועלת עדיין המסילה השלישית המובטחת. ולא רק המסילה השלילית איננה. תחנת הרכבת "השלום", הגדולה בתל-אביב, הגדולה בארץ, נראית כאתר בניה מוזנח, מלא בבלוקים, ברזלים ועצים. הרציף השלישי לא גמור. התחנה כולה מלוכלכת, צפופה ומאובקת. יותר מתאימה להסעת בקר מבני-אדם.

כשהממשלה אישרה אז, בנובמבר 2001 , את מסילת הרכבת השלישית באיילון, הבעתי את דעתי נגד. ההחלטה לא טובה, כתבתי אז, כי כדי לענות לביקוש הצפוי לשירותי הרכבת צריך להניח באיילון שתי מסילות ולא אחת. חלק גדול מההשקעה במסילה השלישית, טענתי, עלול לרדת לטמיון כשיתעורר הצורך להוסיף את המסילה הרביעית ולמצוא פתרונות הנדסיים אחרים. לכן הרבה יותר זול, יעיל ורצוי לבנות את שתי המסילות ביחד, במהלך תכנוני והנדסי אחד, ולא כל אחת לחוד. בכירים באוצר ובהנהלת הרכבת הזמינו אותי לשיחות הבהרה וניסו לשכנע שאני טועה. אל"ף, אמרו, מי בכלל צריך מסילת רכבת רביעית באיילון? בי"ת, הוסיפו, ממילא אי-אפשר לבנות אותה, את הרביעית. וגימ"ל, טפחו בשמחה על שכמי, בוא ונחכה שנה ונראה איך עובדת המסילה השלישית.

שנה? חלפו שנתיים פלוס. המסילה השלישית לא עובדת. הצפיפות קשה. ואז, לפתע, שלושה שבועות לפני הבחירות, מתכנסת לה ישיבה חגיגית של בכירי האוצר, התחבורה והרכבת ומחליטה על המסילה הרביעית. הישיבה מאשרת פרויקט שאפתני שבמסגרתו יוסט האפיק של נחל איילון, או מה שנותר ממנו, ויוקם גג של ביטחון עליו תסענה הרכבות. העלות הכוללת: 2 מיליארד שקלים. זמן סיום: בעשור הבא. בעשור הבא? אם לשפוט לפי קצב הבנייה של המסילה השלישית הלא-גמורה, זו הרביעית תופעל לא לפני 2022. אבל ערב הבחירות, היא עושה יופי של כותרות.

עוד בבלוג של סבר פלוצקר: ממשלת קדימה יתומה מדעת