למה לי פוליטיקה עכשיו

דדי צוקר, זוכרים? האיש שחיבק את הטראנס והתפייס עם החרדים מוצא את עצמו עכשיו בתרבות-קצה אחרת, להלן קטגוריית הגייז ב- VOD של HOT. מה בעצם מצדיק ראיון עם צוקר? במיוחד כשהוא עצמו, איך לומר, לא קרוע על הרעיון? המעבר שלו מהפוליטיקה לעולם העסקים הביא איתו בריזה מתוקה של אנונימיות, וצוקר רווה חשיפה תקשורתית כשפקד את הכנסת. מאז הוא גילה בשמחה שכשאין לו שום הצעת חוק לקדם או כיסא מפלגתי לחמם, הוא יכול להרשות לעצמו גם לשתוק. היום, כשצוקר משתכשך להנאתו בצד השני, הוא מודה ש"יש משהו באנונימיות, בלהיות קטן, שהוא כל כך נהדר, נורא טוב".

אבל היום יש לך דברים באמת מעניינים להתראיין עליהם.

"אולי בעוד כמה חודשים ארגיש שיש לי משהו משמעותי להגיד. אחד הדברים היותר בולטים בפוליטיקה הוא שאתה מתראיין גם כשאין לך מה להגיד, וזה הגיע לי עד כאן. הראיון הוא כלי עבודה, אבל אני ארצה להתראיין כשממש יגידו, 'וואלה, He made a difference'".

ולדעתך אתה עוד לא שם.

"עוד לא. אבל אמרו לי ב-HOT אתה חייב, וככה וככה. אמרתי אין לי כוח לזה, הרי זה לא ייצא דומה לגמרי למה שאני אמרתי. אמרו לי סמוך, יהיה בסדר וזה. אז אני מתריע בפנייך, אני אכבה עלייך סיגרייה אם לא תצטטי אותי נכון".

אתה לא מעשן.

"אני אתחיל".

(הקלטת המקורית של הראיון שמורה במערכת, רק ליתר ביטחון).

זה היה בבחירות לכנסת ה-15 (1999), כשהתחנה הפוליטית האחרונה של צוקר, הירוקים, לא צלחה את אחוז החסימה. עוד לפני זה הוא עזב את מרצ, מפלגת האם שלו, שהציבה אותו במקום לא ריאלי בסולם המועמדים, וריח המוות הקטן שהתרומם מהקריירה הפוליטית שלו כבר לא השאיר מקום לספק. או אז לקח את עצמו צוקר והלך לחשוב קצת על חשבון הפסק זמן שהקצתה לו הפנסיה של הכנסת. מכיוון שצוקר הוא האיש שלא יודע לסובב את הראש אחורה כי "הצוואר שלי לא מסתובב בכיוון הזה", הוא הסתכל לצדדים והחליט לנסות את עולם העסקים. היום הוא שותף ומנכ"ל בחברת התוכן "360 ערוצים", והפרויקט הנוכחי שלו הוא ערוץ הגייז שעלה לא מזמן ב-VOD של HOT. "החוויה הזאת של להגיע לתחום אחר באמצע החיים, זה טוב לעור הפנים", הוא מהגג. "אתה מגיע למקום החדש עם הניסיון שצברת קודם, יותר חכם, יותר יודע מי אתה ומה אתה שווה".

זה קצת כמו הפנטזיה הזאת, לחזור לתיכון כמו שאתה היום. היית רוצה לחזור לפוליטיקה יותר חכם?

"זאת פנטזיה של בנות".

מה פנטזיה של בנות, לחזור לתיכון?

"לא, לחזור למשהו שהיה כדי לעשות אותו יותר טוב. בגלל המגבלות של הגבר הוא לא מחטט במה שהיה, לא טוחן את העבר. זה מאפשר לנו לשנות סביבה הרבה יותר בקלות".

לא שמישהו באמת אמור להרים גבה כשהאיש שמזוהה עם מהלכים פוליטיים לקידום זכויות חברתיות מתלבט עכשיו בסוגיה כמה כניסות יקבל התוכן הדוקומנטרי שפונה לקהל ההומו-לסבי. אחרי הכל צוקר הוא חבר הכנסת שהביע תמיכה במוזיקת הטראנס שאליה התוודע דרך הילדים הגדולים שלו ("המכנה המשותף הרעיוני בין אנשי הטראנס יוצר עוד סוג של ישראלי מצוין"), הספיק להתעמת עם שוטרים שהגיעו לרחרח אחר סמים במסיבה שנערכה אצל הקבלן אמיל אברמוב, עשה ויפאסאנה עם אברי גלעד והקים איתו חברה שמארגנת נישואין אזרחיים בקפריסין.

גם כשהשאיר מאחוריו את תפקיד האאוטסיידר הפוליטי, ההתמחות של צוקר בקהלי נישה נותרה בעינה. לכן כשהכבלים הציעו לו להרים ערוץ תוכן שיפנה לפלח האוכלוסייה הגאה, צוקר פתח את המגירה ושלף ל-HOT תוכנית לערוץ נישה כזה בדיוק, שרק חיכה לקונה. חודשיים אחרי העלייה לאוויר הבייבי של צוקר עדיין סוחט ממנו ריגושים ועניין. מבחינתו ומבחינת אותם האנשים שעוד עוצרים אותו ברחוב, מדובר בהמשך ישיר של האג'נדה הפוליטית שלו. "זו אותה הדרך בכלים אחרים. יש לי מוטיבציה מיוחדת ללכת דווקא על התחום הזה, ואם תרצי, זה הקשר לפוליטיקה. היתה לי קריירה ארוכה ומערכת יחסים עם הקהילה ההומו-לסבית, אז המרכיב הזה נכנס אל העולם העסקי".

ואיפה עומדים היחסים שלך עם הקהילה היום?

"היום אין לי יחסים עם קהילות, יש לי יחסים עם אנשים. בין האנשים האלו יש גם גייז".

בינתיים זה רק VOD.

"בינתיים זאת המילה הנכונה. מה שיפה ב-VOD זה שהוא מספק אינדיקציה מדויקת למה הקהל רוצה ומה לא, וכמה אנשים מתעניינים ובמה. למשל למדנו שאנשים רוצים סרטים, דוקומנטרי, סרטי סקס, סדרות של ה-BBC. הסרטים הארוטיים בקטגוריה הנפרדת הולכים לא רע".

המגזין של רמי ורונן לעומת זאת, הפקת המקור היחידה בערוץ, יורד.

"כן, המגזין הלך פחות טוב, וזה בולט עוד יותר כי ההפקה נורא יקרה. מדובר ב-40 דקות של מגזין שחותך מריבועים בבטן ועד יציאה מהארון של מישהו, ואיך הוא מגלה את זה להורים, דרך לבנים סקסיים ועד חיי משפחה הומוסקסואלית".

למה זה לא הצליח?

"אין לי הסבר לזה. חשבתי שיהיה ביקוש למגזין כי זאת הפקת מקור, כי זה מכאן. חשבנו שדיבור בעברית יעשה את זה, כי ההנחה היא שהפקה בשפה המקומית מצליחה יותר. יכול להיות שהתוכנית לא ענתה על הציפיות".

מאכזב אותך שזה לא בערוצים הרגילים?

"אני נורא רוצה להיות בטלוויזיה, אבל גם בחו"ל אגב, עדיין מאוד זהירים לגבי הפלטפורמות האלה. יש היום אולי חמישה ערוצים כאלה בעולם - באיטליה, בצרפת, בקנדה ושניים בארצות הברית חדשים מאוד. עדיין בעולם מייצרים יותר תכנים מהסוג הזה ובארץ מעט מאוד, וזה מוזר כי ישראל מאוד מתקדמת בתחום החקיקה והפסיקה המשפטית בכל מה שקשור לקהילת הגייז, לעומת אמריקה למשל. אבל בתחום הקולנועי למשל יש ביטוי הרבה יותר צנוע".

החוק מקדים את ההתנהלות החברתית.

"כן, בארצות הברית זה להפך. יש הרבה ביקוש. אחד משני הערוצים שעלו שם הוא של החברה שמחזיקה ב-MTV, והנשיא שלהם הודה שהוא טעה כשלא עלה איתו כבר לפני חמש שנים. הוא ידע את הפוטנציאל העסקי אבל חשש מדעת הקהל. גם HOT עשו פה מהלך די נועז ואני לא בטוח שהוא יעבור להם בשקט".

מה זאת אומרת?

"זה מהלך לא פשוט, ציבור הלקוחות הוא ציבור מגוון ויש גם הומופובים".

הם לא חייבים להזמין את הערוץ.

"נכון, ובגלל זה עדיף להתחיל עם ה-VOD. זאת כניסה יותר זהירה לתחום, אבל זה מוגדר כתכנים לגייז חד וחלק. אני הערכתי אותם על זה, בינתיים זה מצליח".

אתה צופה בחומרים?

"אני אחראי על הערוץ. אין לי אחריות ישירה לתוכן ואני לא רואה את עצמי מומחה לתוכן. בסופו של יום אנשי התוכן והיועצים שלנו בחרו את החומרים".

איזה גיי מקומי היית לוקח להנחות תוכנית בערוץ שלך?

"נראה לך? לא הייתי נותן לאף גיי להנחות תוכנית רק בגלל שהוא גיי. הנטייה המינית של מישהו לא מספיקה כדי שהוא יקבל תפקיד הנחיה בטלוויזיה".

איזו תוכנית אתה הכי שמח שנכנסה ללוח השידורים?

"'naked news'. היא משעשעת שאי אפשר לעמוד בה. יש שם חדשות ברמה נורא גבוהה, שנקראות על ידי המגישים - גברים או נשים. נניח יש דיווח מעיראק, אז המגיש מסיר את חולצתו, עוברים לחדשות על האפיפיור החדש, הוא משיל את מכנסיו, וכשמגיעים לקטרינה בניו אורלינס הוא יכול לשלשל את תחתוניו ולהישאר עירום, עם מידותיו הטובות, כאלה או אחרות. כל הסיטואציה אבסורדית ממש. זה אנטרטיינמנט! אני מתפנן על זה בתענוג גדול".

ואיך זה בדיוק פונה לקהל של גייז?

"מגישים את זה גברים. גופות מעוצבים להפליא, הריבועים כל אחד במקום, הירכיים מעוגלות במקומות הנכונים והשוקיים, שפתיים יישקו".

כמו בסיומה של כל מערכת יחסים בריאה, הקלוז'ר של צוקר עם הפוליטיקה היה הרמטי. אחרי כמה אינסידנטים כמו תביעת האבהות שהגישה חברתו לחיים דאז העיתונאית אורית גלילי, פרשת השכר שקיבל כביכול בניגוד לחוק מבית הספר קאמרה אובסקורה (תיק שנסגר בסופו של דבר. "אין לי משקעים משם, עברו כבר עשר שנים") והכישלון של הירוקים ("זאת כבר היתה המתת חסד"), היצר הפוליטי של צוקר החזיר את נשמתו לבורא. היום, כשצוקר עובר על העיתון עם הקפה של הבוקר, הוא פותח אותו במדור הספורט. הגמילה הצליחה, צוקר נקי.

ולא מדגדג לך לפעמים לחוקק איזה חוק?

"לא, ממש ממש לא. מיציתי את זה לחלוטין. כמובן שזה לא מספיק למצות, החצי השני של השינוי הזה הוא שמצאתי תוכן חדש שמעניין אותי. זה חייב לבוא ביחד כי אם מיצית ואין לך משהו חדש שיספק אותך ברבדים הכי עמוקים, אתה נתקע בעבר. קצת כמו להתגעגע לזוגיות ישנה. אתה מתגעגע לפיקציה בעצם, למשהו שכבר איננו, וזה רק בגלל שאין לך זוגיות עכשיו".

אין שום דבר שאתה מתגעגע אליו בפוליטיקה?

"אני מוכרח לרצות אותך, אני אחשוב על משהו שאני מתגעגע אליו".

אולי אתה מתגעגע לריצוי של האנשים מסביבך.

"אה... יש אנשים שאהבתי שם ואני אוהב עד היום, אבל...".

אתה מרגיש שאתה משנה היום דברים כמו ששינית פעם?

"לא. ואני לא חושב ששיניתי פעם. בטח לא שיניתי הרבה".

אם לצטט את רפי רשף, התפכחות?

"לא יודע אם התפכחות, אבל אני יודע שהיום גם לבדר מישהו נראה לי כמו מעלה מאוד גדולה. יש בזה משהו מאוד אופטימי, מביא תועלת".

לא פחות מלחוקק חוק?

"לא יודע אם לא פחות, אבל וואלה, עשית למישהו טוב".

באיזה פרויקט שלך מאז הפוליטיקה אתה הכי גאה?

"בבית התמחוי שהקמנו לפני שלוש שנים עם קבוצת חברים. בזה, ובספר הבישול שלי שעוד לא יצא, כי עוד לא מצאתי מו"ל. אני רוצה לנצל את הבמה ולפנות בקריאה נרגשת למו"לים מעוניינים, יש לי אחלה ספר".

ומה עם "360"? אחד השותפים שלך לחברה הוא אייל ארד, שייעץ לאריאל שרון וביבי נתניהו, הקצוות הפוליטיים שלך. אתה בעצם עובד עם אנשים שהתנגדו לדעות שלך כשהיית בכנסת.

"עזבי, ניתקתי את הפלאג. שוב המגבלות הגבריות שלנו, אנחנו עושים את הקאט הזה".

אז העבר הפוליטי שלך לא מקשה עליך היום.

"לא. את עוד לא מאמינה לי, נכון? אני יודע שאת עוד לא מאמינה".

זה כמו מבחנים פסיכוטכניים, אני בודקת עקביות.

"כן, אני מבין. תראי, גם כשהייתי פוליטיקאי וגם עכשיו, הקפדתי על נאמנות לעצמי. לא תכננתי להיות פוליטיקאי. נקלעתי לשם במקרה, נשארתי המון זמן אבל כשרציתי ללכת הלכתי".

וכשאתה רואה אנשים שעושים את המעבר לצד השני?

"אני מאוד לא שיפוטי לגבי זה".

למה הם עושים את זה?

"אנשים נורא רוצים לחשוב שהם משנים את העולם. שהם חשובים ומשמעותיים, כי אנחנו רוצים להיות חשובים ומשמעותיים. בסופו של דבר הסיכוי באמת להזיז את הגלובוס הוא צנוע, מוגבל. אני רואה את זה יותר בבירור היום. אתה בעצם פיון של כוחות הרבה יותר גדולים".

אבל הם מתמצאים בתחום, לא? הם חיים אותו.

"נדמה להם שכן. הם חיים באשליה. הפרשן הפוליטי, הכתב המדיני, משוכנעים שהם יודעים מה קורה שם. הם מכירים את הקליפה, האריזה, לא את הדבר עצמו. הם אף פעם לא היו במצב שכתבו עליהם, שביקרו אותם, שהם היו צריכים לחזר דלת אחרי דלת אחרי הבוחר. אין להם מושג כמה זה קשה, הם ממש לא מכירים את המציאות הפוליטית. כלומר, המציאות האמיתית".

איפה הם יכוו?

"אני לא מכיר עיתונאי שקיבל את הביקורת הכי קלה ולקח את זה בקלות. אלה אנשים שהעיסוק שלהם הוא בקטילה, שעובדים בלהיכנס למישהו לנשמה, ואם נוגעים בהם בקצה הזרת הם מייבבים כמו כלבים מוכים. במסכנות נוראה. תעמוד בצד ותחטוף את מה שחטפו אחרים".

שלי יחימוביץ'.

"שלי היא בגיל הנכון, היא מגובשת, יש לה ניסיון והיא בעיקר הלכה אחרי הלב שלה, שזה הכי חשוב. זה מה שקרה גם לי. אני לא שיפוטי".

אתה חושב שיש לה סיכוי לשנות משהו?

"לא".

היום, ממרום תבונתו מביט צוקר אל המפלגה שעזב, שראתה ימים יפים יותר, ומנסה להבין לאן תיקח אותה הרוח הפוליטית. מרצ, תחת שרביטו של הפרסומאי אילן זרמון, מנהלת קמפיין פרובוקטיבי, בוטה, שנועד לטלטל הבוחרים הפוטנציאלים. "הקמפיין של מרצ הצליח בדבר אחד", מפרשן צוקר, "וזה להפוך אותם חזרה מגורם לא רלוונטי לגורם מורגש ברחוב. במובן הזה הקמפיין נכון כי מרצ היתה מפלגה שאף אחד לא ספר אותה. אבל יש בו שגיאה בסיסית - מרצ נלחמת על שניים-שלושה מנדטים שמתנדנדים בינה לבין העבודה, והקמפיין לא מסביר למה לבחור בה ולא בעבודה. יש 80-70 אלף איש שרק אליהם צריך להיות מכוון הקמפיין, אבל הוא לא נותן אפילו רמז לתשובה למה היא יותר אפקטיבית, למה כדאי להצביע למרצ ולא לעבודה".

והפרובוקציה? זה קצת כמו ללכת ברחוב ולהראות את הציצים.

"נכון, כי אין להם שום ברירה, ובמובן הזה הפרובוקציה היתה במקום. הפרובוקציה היא נשקו של החלש, ומרצ היתה חלשה. הקמפיין הזה מיצב אותם בתור קיימים. אפילו לא בתור אנדרדוג, רק תזכרו שאנחנו פה".

מה הם צריכים לעשות?

"להסביר למנדטים האלה שיש להם את כל הכוונה והרצון להיות בממשלה הבאה. הקול עבורם הוא לא מבוזבז וזאת לא הצבעה מפונקת. מערכת הבחירות הזאת מתנהלת סביב השאלה מי יהיו השותפים של קדימה. הבוחר הרציונאלי שואל את עצמו מי יהיה השותף של אולמרט וצריך לומר לו במפורש בוא תצביע עבורנו ועזור לנו להיות שני שרים בממשלה, ולא אחד".

תצביע למרצ בבחירות?

"אני אצביע לעבודה".

לא תעגל איזו פינה, תתפלפל באיזה פאנל?

"אין סיכוי. ביזנס נטו. זה גם לא מסוג הדברים שאני צורך כצופה".

אז מה כן?

"אני צרכן אובססיבי של ספורט ברמות לא סבירות שאני מתבייש להעיד עליהן. אני עושה גם נזקים מאוד כבדים לילדים שלי באותה הזדמנות, כבר ייבשתי להם את השכל. אם תהיה סדנת גמילה של צופי ספורט אנונימיים אני רוצה ללכת".

איזה ספורט אתה רואה?

"אני בלתי בררן בעליל. זאת אהבה, ופריחה של אהבה אינה יודעת גבולות".

אז זה לא מגיע ממקום אינטלקטואלי.

"הו, עכשיו הרחקת לכת עם זלזול בעניין הזה, זה בהחלט משיק לתחומים אינטלקטואלים יותר".

סליחה.

"למרות שבסופו של דבר כל מה שאני רוצה הוא שיזמינו אותי בתור מומחה לכדורגל בתוכניות, ואז אני אגיד משהו על הקשר האחורי של הפועל בת ים. זה מה שאני באמת רוצה. בגלל זה עזבתי את הפוליטיקה, בגלל זה נכנסתי לתקשורת".