הפרעת קשב מגבירה הסיכון להפרעה פסיכיאטרית

שלושה עד תשעה אחוז מהישראלים לוקים בהפרעות קשב וריכוז (ADHD), תסמונת שמאופיינת באימפולסיביות, תזזיתיות, הפרעות בריכוז, חוסר מנוחה ושקט, שכחה ונטייה להתפרצויות זעם. מאז תחילת השימוש בריטלין חל מהפך באיכות חייהם של הסובלים, ילדים ומבוגרים כאחד, מההפרעה.

אך למרות שהתרופה נחשבת בטוחה ונחקרה יותר מכל תרופה קיימת אחרת,

הורים רבים עדיין חוששים לתת אותה לילדיהם. מחקר ישראלי חדש, שערכה ד"ר רות אנגל-אלדר, מצא שילדים שסובלים מ- ADHD ולא מטופלים מצויים בסיכון גבוה ללקות במחלות פסיכיאטריות ולהידרדר לשימוש בסמים. ממצאי המחקר תומכים בתוצאות מחקרים קודמים בנושא.

ריטלין: מגביר את רמת הדופמין במוח

לפני כ-50 שנה גילו רופאים שריטלין (מתילפנידייט בשמו הרפואי), תרופה ששימשה עד אז לטיפול בדיכאון, יעיל גם לשיפור סימפטומים מנוגדים לחלוטין לדיכאון, כמו היפראקטיביות ואימפולסיביות. התברר שהתרופה הזו ממתנת תופעות של הפרעות קשב ומגבירה את יכולת הריכוז. מתילפנידייט משפיע על מערכת העצבים המרכזית. פעולתו דומה לפעולת הקפאין, אם כי בעוצמה רבה יותר – שמתקרבת לזו של סמים ממריצים דוגמת אמפטמינים.

כיצד מצליחה תרופה מעוררת לטפל בהפרעות קשב ולשפר ריכוז? ההערכה היא שהריטלין מווסת את מערכות הקשב והערָת ומתאים אותן לסביבה, וכך משתפרת היכולת להתמקד ולברור את הקלט הרצוי מבין שלל הגירויים שבסביבה. מחקר שנערך לאחרונה בארה"ב ועשה שימוש בהדמיות דיגיטליות של המוח מצא שהריטלין מצליח להגביר את רמתו במוח של המעביר העצבי דופמין. החוקרים מעריכים שהריטלין מגביר את שחרור הדופמין ובכך משפר את יכולת הריכוז והמיקוד.

הריטלין ודומיו (קונצרטה וסטרטרה) יעילים הן לטיפול בילדים והן לטיפול במבוגרים. יעילות התרופות האלה גדולה עוד יותר כשהן ניתנות בשילוב עם טיפול פסיכותרפי. כל המחקרים גילו שריטלין לא גורם להתמכרות אם הוא נלקח במינונים שהותאמו על ידי רופאים.

בסיכון גבוה להתמכרות

בשנים האחרונות זכתה הפרעת קשב וריכוז למחקרים רבים, שעסקו בזיהוי הגורמים לה וההשלכות הצפויות כתוצאה ממנה על התנהגותו ועל אישיותו של הפרט. המחקרים מצאו קשר בין מצבים קשים של הפרעת קשב וריכוז לבין הפרעות פסיכיאטריות. אחד המחקרים מצא שכמחצית מהסובלים מ- ADHD סובלים גם מהפרעות נפשיות והם בעלי יותר מהפרעה פסיכיאטרית אחת. גם בקרב כשליש מהסובלים מההפרעה באופן קיצוני פחות נמצאה לפחות הפרעה פסיכיאטרית אחת.

חוקרים שונים שבחנו את מאפייני ההפרעה הפסיכיאטרית בקרב הלוקים ב- ADHD דיווחו בין השאר על דיכאון  קליני, חרדות, הפרעות חשיבה, תוקפנות שגובלת בנזק עצמי וסביבתי, אימפולסיביות ורמת חרדה גבוהה שפוגעת בתפקוד השוטף.

במחקר שפורסם לפני שלוש שנים השוו חוקרי אוניברסיטת פיטסבורג את נתוני השימוש בסמים בין מתבגרים שאובחנו כלוקים ב- ADHD לבין נבדקים שלא סבלו מההפרעה הזו, כולם בני 13 עד 18. החוקרים מצאו שמי שאובחנו בילדותם כלוקים ב- ADHD היו בסיכון גבוה לצרוך סמים ואלכוהול בבגרותם. אלה שסבלו משילוב של ADHD והפרעות התנהגותיות היו בסיכון הגבוה ביותר לצרוך סמים ואלכוהול בבגרותם. יותר מרבע מהלוקים בהפרעה היו בסיכון גבוה פי 5 לצרוך סמים מאלה שלא סובלים מההפרעה.

על פי נתוני הרשות לטיפול בנפגעי סמים במשרד הרווחה בישראל, כ-6,600 מטופלי השירות בשנת 2004 סבלו כולם מהפרעת קשב וריכוז, שלא אובחנה בילדות. מנתוני מחקרים אחרים בנושא עולה שבקרב אימהות מכורות לסמים השכיחות של ADHD גבוהה פי 5-10 מאשר בשאר הנשים באוכלוסייה. עוד נמצא שבין ילדי אימהות מכורות לסמים (שאבותיהם לא מכורים לסמים) – 30%-50% סובלים מ- ADHD .

המוח משווע לדופמין

במחקר החדש, שערכה ד"ר רות אנגל-אלדר, פסיכולוגית קוגניטיבית ופסיכותרפיסטית, השתתפו 120 נבדקים, כולם אובחנו כסובלים מ- ADHD . הנבדקים חולקו לשתי קבוצות: קבוצת מחקר וקבוצת ביקורת. קבוצת המחקר כללה 60 נבדקים שלוקים במחלת נפש – סכיזופרניה, חרדות, הפרעות אכילה ומחלות נפש אחרות – בני 17-20, מהם 30 בנים ו-30 בנות.

כל המשתתפים בקבוצה הזו עברו אשפוז במוסד פסיכיאטרי. נמצא ש-37.5% מהם אובחנו כלוקים ב-ADHD, כ-25% אובחנו כלוקים ב-ADD (הפרעת קשב וריכוז ללא סימני ההיפראקטיביות הקלאסיים), ו- 37.5% כסובלים מפגיעה כלשהי בקשב. בקבוצת הביקורת השתתפו 60 נבדקים, בני 17 עד 20, מחציתם בנים ומחציתם בנות. 43.3% אובחנו כלוקים ב- ADHD , 31.7% אובחנו כלוקים ב- ADD ו-25% כסובלים מפגיעה כלשהי בקשב. אף אחד מהנבדקים בקבוצה הזו לא סבל ממחלה פסיכיאטרית. תמיכה לכך נמצאה בפרופיל הצבאי שלהם.

תוצאות המחקר גילו שכשני שלישים מהנבדקים בקבוצת המחקר (כלומר, אלה שלקו במחלת נפש) לא נטלו ריטלין, למרות שהומלץ להם לעשות כך. רק 10% מהנבדקים נטלו ריטלין בהתאם למינון הרפואי שנרשם להם. לעומת זאת, כשלושה רבעים מהנבדקים בקבוצת הביקורת (שלא פיתחו מחלת נפש) נטלו ריטלין במינון תקין, בהשוואה לכשליש מהנבדקים שפיתחו מחלת נפש.

כמחצית מהנבדקים בקבוצת הביקורת עברו טיפול פסיכולוגי, בהשוואה לכרבע מהנבדקים בקבוצת המחקר. "הממצא העיקרי שלנו הוא ששימוש או אי שימוש בריטלין מנבאים באופן מובהק את ההסתברות לפתח מחלת נפש", מסבירה ד"ר אנגל-אלדר. "לנבדקים שנטלו ריטלין במינון הרפואי שהומלץ עבורם היתה הסתברות נמוכה יותר לפתח הפרעה פסיכיאטרית. הסיכון הגבוה ביותר להתפתחות מחלת נפש נמצא בקרב נבדקים שלא נטלו ריטלין, למרות ההמלצה הרפואית".

לדברי ד"ר אנגל-אלדר, על פי מחקרים שנערכו בשנים האחרונות קיים בקרב לוקים ב- ADHD חוסר במעביר העצבי דופמין ונגזרותיו: "המעבירים האלה אחראים בין השאר על רגולציה של קשב ותחושה של רוגע. אצל הלוקים ב- ADHD יש ייצור לא מספיק או בעיה בקליטת הדופמין". על פי התיאוריה הזו, המוח של הלוקים ב- ADHD משווע לדופמין. מהסיבה הזו הם נוטים לצריכת סמים או להתנהגויות קומפולסיביות, שמשחררות מתחים ומביאות לרגיעה חלקית.

"הריטלין ממלא אצלם את החסך בדופמין", קובעת ד"ר אנגל-אלדר "הורים רבים עדיין נתלים במיתוס שהריטלין הוא סם. אבל אם אתה לא נותן אותו לילד, ולא מעניק לו גם תמיכה פסיכולוגית, דינו כדין חולה סוכרת שלא מקבל אינסולין. עד מהרה הוא יפתח תסמינים קשים, שעלולים להוביל להפרעה פסיכיאטרית, לצריכת סמים ולהתנהגויות חריגות".

הכותב הוא מתמחה ברפואת ילדים וכתב הבריאות של ynet