חזרת - כל מה שרציתם לדעת על השורש הצורב

מקורו של הצמח הוא ככל הנראה במרכז אירופה, אבל היה ידוע גם באזורנו ונזכר במסכת כלאים. השם הגרמני שלו הוא meerrettich – ובתרגום חופשי צנון ים, ככל הנראה בגלל שצמח קרוב יותר לחוף. במקור, בימי רש"י ושות', היו משתמשים במערב אירופה בחסה בתור מרור ו"חזרת" אף היה שמה. ישנם מי שטוענים שעם נדידת היהודים מזרחה – לגרמניה, ליטא, פולין וכד', בהן היה קשה להשיג חסה, ניתן השם חזרת ל"חריין", שהוא צמח שהיה נפוץ באזורים אלה. במהלך השנים השתלטה הכריין על השם, והחסה נשארה חסה.

לעומת זאת, מי שמוטרד בקשר למחלת החזרת, קרן דובנוב, מזכירה מדעית באקדמיה ללשון העברית, מסרה לי את התשובה הבאה, אותה אני מביא כלשונה: "המילה חזרת היא מחידושי אליעזר בן-יהודה. נראה שהקשר בין המחלה לחזיר (פרצוף עגול ונפוח) נשאל מן הרוסית: בלשון זו המחלה נקראת Svinka, כלומר 'חזיר' בצורת ההקטנה. בניבים מסוימים של היידיש המחלה נקראת חזר'ל (Hazerl) מן המילה העברית "חזיר", אולי בהשראת הרוסית גם כן".

ובשפות אחרות? באנגליה עבר השם "אנגליפיקציה" ושובש ל- Mare-radish - צנון סוסה. אולי לא היה לאנגלים נעים לקרוא לשורש על שמה של סוסה, ואולי הכוונה היתה לסמן את השורשים העבים והבשרניים יותר, והשם התגלגל והפך ל- Horseradish.

השימוש בחזרת המגוררת והחומרים החריפים שבו, נועד כנראה בתחילה כדי לעודד פעילות מעיים, לשמור על מערכת העיכול ולרפא. צריך לזכור שבאירופה, פלפל חריף ופלפל שחור היו נדירים, אבל צמחי חרדל למיניהם - והחזרת בתוכם - היו בשפע. יתרה מזאת, מכל שורש אפשר לקבל שלושה "סיבובי" גידול, מה שבכלל העלה את האטקרטיביות שלו.

הווסאבי היפני עשוי מחזרת יפנית שמגוררת טריה וכמעט לא ניתן להשיגה במערב. מה שאנחנו רגילים לאכול בסושיות זה חיקויו וסאבי שמיוצר מחזרת שיובשה, נטחנה ונצבעה ירוק.