מדריך: כל מה שצריך לדעת על בריאות הכלב

הם אוהבים ללא תנאי, ואולי היחידים שישמחו תמיד בשובכם הביתה מיום עבודה מפרך. עשרות אלפי ישראלים מגדלים כלבים, שדורשים לא רק אהבה, אלא גם דאגה לבריאותם. בעזרת הווטרינריות ד"ר סתוית כהן וד"ר נועה הראל חיברנו עבורכם את המדריך השלם לבריאות הכלב.

זהירות, השמנה

דירוג הגוף אצל הכלבים קובע את מידת ההשמנה שלהם. הדירוג שמכונה Body Score נע בסולם של 1 עד 5 והוא מתאים לרוב הכלבים. בדירוג 1 ניתן לראות את צלעותיו של הכלב, ופירושו של דבר שהכלב כחוש. בדירוג 2 ניתן להרגיש את הצלעות בקלות באמצעות מגע. דירוג 3 הוא המשקל התקין שבו ניתן לחוש בצלעות שמצויות תחת ריפוד שומני. בדרגה 4 ריפוד השומן מגיע גם למותניים, ואילו דרגה 5 מוגדרת כהשמנת יתר.

השמנת יתר של הכלב גורמת לעומס יתר על השלד, מגבירה את הסיכון למחלות לב, דרכי נשימה, סוכרת, פגיעה כלייתית והתפתחות מחלות סרטן. לכן היוועצו עם הווטרינר כדי להתאים לכלבכם את התזונה שמתאימה לו. ברוב המקרים מומלץ להסתמך על מזון מסחרי יבש, ובמקרים מסוימים ניתן להוסיף גם ירקות מסוגים שונים. בתוך כך זקוק כל כלב לפעילות גופנית, במיוחד כשמדובר בכלבים גדולים. ההמלצות הן פעילות גופנית בת חצי שעה ביום לפחות בהליכה, בריצה או במשחק.

מזון: כמה ואיזה

עשרות סוגי אריזות של מזון לבעלי חיים מציצות מכל מדף בחנויות לחיות המחמד. האם עדיף שק ענקי שמספיק לחצי שנה או מזון חדש כל חודש? איך נדע מה איכות המוצר ומתי עדיף מזון רפואי? ככלל, עדיף שהכלב יאכל מזון איכותי שנקרא פרימיום. מדובר במזונות יקרים יותר, אך הכמות היומית שנאכלת קטנה, ולכן בחישוב חודשי המחיר למנה יומית דומה למחיר המזון האיכותי פחות.

ככלל, לא מומלץ להחליף לכלב מזון בתדירות גבוהה. החלפת המזון תגרום לו ברוב המקרים שלשול או הקאה. אם החלטתם להחליף מזון (גם עקב מעבר למזון איכותי יותר), חשוב לבצע את המעבר בצורה הדרגתית. יש לערבב את שני סוגי המזון לאורך כשבוע.

חיסון משושה

חיסון שניתן החל מהגיע הגור לגיל חודש וחצי. על החיסון יש לחזור פעם בחודש במשך שלושה חודשים. בגורי גזעים מסוימים, כמו פינצ'ר, רוטוויילר ודוברמן, יש לחזור על החיסון פעם בחודש למשך ארבע פעמים. בהמשך יש לחזור על החיסון אחת לשנה. ניתן להוריד את תדירות החיסון המשושה מגיל 10 - לאחת לשנתיים. עלות החיסון: 160-150 שקל. החיסון המשושה מכיל תרכיבים נגד המחלות פרוו, כלבלבת, פרה-אינפלואנזה, הפטיטיס ולפטוספירה.

חיסון נגד כלבת 

על פי החוק, כל גור מגיל 3 חודשים וחצי מחויב בחיסון כלבת. יש לחזור על החיסון

אחת לשנה במשך כל חיי הכלב. עלות החיסון: 80-50 שקל (43 שקל לכלב מסורס או לכלבה מעוקרת) פלוס אגרה לעירייה בסך 123 שקל. חיסון הכלבת הוא חיסון מנגיף מומת, ולכן הוא חסר תופעות לוואי.

חיסון נגד תולעת הפארק

זריקה שניתנת החל מגיל 5-4 חודשים אחת לשלושה חודשים. ההדבקה במחלה מתרחשת בעקבות אכילה של חיפושיות זבל שנגועות במחלה. ישנם גזעים שמועדים יותר למחלה - בעלי הנטייה לאכול זבל' בחוץ, ובראשם כלבי לברדור.

הזריקה היא למעשה לא חיסון אלא טיפול מונע. התרופה המוזרקת, דורמקין, קוטלת את זחלי תולעת הפארק ומונעת את התפתחות המחלה גם אחרי שהכלב נדבק (ראו בהמשך). החומר נשאר בדם למשך 28 יום, ומהיום ה-29 עלול הכלב להידבק שוב.

כיוון שזמן הנדידה של התולעים הוא כמה שבועות, חשוב שכל בעל כלב יחסן את כלבו נגד תולעת הפארק מדי שלושה חודשים. המהדרין מצמצמים את תדירות הזריקות לאחת לחודשיים. עלות הזריקה: 90-50 שקל. חשוב לדעת שגזעי קולי ומעורבים עם קולי רגישים לדורמקין, ולכן אסור לחסן אותם.

חיסון נגד שעלת המכלאות

מחלה שעלולה לגרום לשיעול ניכר עד דלקת ריאות. החיסון ניתן בצורת נוזל לתוך האף ועלול לגרום בעצמו למחלה קלה דמוית שעלת. לכן אין המלצה גורפת לחסן נגד שעלת המכלאות אלא במקרים שבהם יש כוונה לשכן את הכלב בפנסיון. עלות החיסון: 160-150 שקל.

קרציית הכלב

זו שכיחה בעיקר במושבים, בקיבוצים ובאזורים שבהם יש דשא גבוה. הקרצייה פעילה רק בקיץ, ולכן הטיפול בה נעשה רק בחודשי הקיץ. היא עלולה להעביר לכלב את מחלת קדחת הקרצית (ארליכיה), שגורמת לבעיה בקרישת הדם ולירידה בכמות טסיות הדם, ומכאן לדימומים חמורים. בהתחלה מופיעים חולשה, חום, דיכאון ולעיתים גם הגדלה של בלוטות הלימפה ודימו מים. בצורה הכרונית של המחלה ניכרות פגיעה בכל סוגי תאי הדם והופעת דימומים נרחבים, בצקות, צליעה, פגיעה נוירולוגית, זיהומים ומוות.

אותה קרצייה עלולה להעביר לבני אדם את קדחת הכתמים - מחלה קטלנית שגורמת לחום, לפריחה מפושטת בכפות הידיים והרגליים, לכאבי גרון, לפגיעה באיברים רבים ולמוות. הטיפול היעיל היחיד נגד קרציית הכלב הוא קולר נגד קרציות. הקולרים יעילים בדרך כלל למשך כל הקיץ. עלות קולר 130-100 שקל. ניתן לטפל גם באמצעות טיפות נגד קרציות, שאותן רושם הווטרינר.

פרעוש הכלב

חרק זעיר באורך של עד 2 מ"מ, פחוס מצדדיו ומנתר לגובה. נקבת הפרעוש על הכלב עוקצת, מוצצת דם, מתרבה ומטילה ביצים. אלה נופלות על הקרקע ושורדות זמן ארוך מבלי לבקוע, עד שנוצרים תנאים אופטימליים לבקיעה (לחות וטמפרטורה חמימה). מהגלמים מתפתחים פרעושים, והם קופצים בחזרה אל הכלב.

פרעושים עלולים להדביק את הכלב בתולעי סרט ולגרום לשלשולים. ישנם כלבים שאלרגים לפרעושים ומפתחים תסמיני אלרגיה וגירודים מטרידים. בשל מציצת הדם מהכלב עלולה להתפתח בכלב אנמיה. יש לפנות לווטרינר כשהבעיה מגיעה לכדי גרד עד פציעה. הדגש בטיפול בפרעושים הוא מניעה. ישנם כמה חומרים יעילים, שניתנים אחת לחודש בטפטוף על פרוות הכלב. חלק מהחומרים האלה קוטעים את מחזור החיים של הפרעוש ומונעים התפתחות של הדורות הבאים.

תולעת הפארק

אחד מגורמי התמותה העיקריים בכלבים. מדובר בתולעת ששמה ספירוצרקה לופ, שנישאת על ידי חיפושית הזבל ומועברת לכלב אחרי שהוא בולע אותה. התולעת מועברת גם דרך צואת כלבים אחרים וציפורים. היא גורמת להופעת תסמיני המחלה אך ורק אצל כלבים ולא מסוכנת לאדם.

אחרי בליעת החיפושית בוקעות ביצי התולעת במעי הכלב. הזחלים הנוצרים נודדים לוושט, שם מתפתחת התולעת בתוך גושים שקרויים גרנולומות. התולעת יוצרת חסימה וגירוי בוושט שגורמים להקאות ועלולה להתפשט גם למקומות אחרים בגוף. הסכנה העיקרית נובעת מיכולתה של התולעת ליצור נקב בוושט, ומשם לחדור לאבי העורקים, לחורר אותו ולהביא לדימום קשה שהורג את הכלב בתוך דקות.

אבחון המחלה מתבצע בבדיקת צואת הכלב במעבדת המכון הווטרינרי בבית דגן. במהלך הבדיקה מתגלים ביצי התולעים. ניתן גם לבצע בדיקה אנדוסקופית בוושט הכלב, שמאתרת אם נוצרו גושי גרנולומות על ידי התולעת. אם האבחון העלה שהכלב לקה במחלה, ניתן לטפל בו באמצעות הזרקת החומר דורמקטין אחת לשבועיים במשך שש פעמים, ולאחר מכן אחת לחודש במשך שנה שלמה.

תולעי עיכול

שני סוגי תולעים של מערכת העיכול מדביקים את הכלבים בכל רחבי הארץ: תולעים עגולות ותולעי סרט. ההדבקה מתבצעת דרך הצואה או מהסביבה. תולעים עגולות נראות כמו ספגטי בעל קצוות חדים והן מסוכנות גם לבני אדם. תולעי סרט נראות כמו גרגר אורז.

התולעים חיות במערכת העיכול ואוכלות את המזון של הכלב. כשכמותן קטנה, אין להן השפעה. אבל כשכמות התולעים גדולה, ובעיקר בגורים, הן גורמות לבטן נפוחה, לכאב בטן, לשלשול ולעיכוב בגדילה. הטיפול נעשה באמצעות תרופה נגד תולעים.

אבן שן: מוסרת בניתוח

גם כלבים סובלים מבעיות שיניים, והעיקרית שבהן היא אבן שן. תוכלו להרים מעט את השפה בצד הפה ולראות אם הניבים והשיניים האחוריות לבנים או מכוסים בשכבה כהה -  צהובה, חומה או ירקרקה שמעידה על אבן שן. השיניים שבהן נפוצה בעיקר אבן שן הן המלתעות, משום שזהו האזור שבו נפתחת בלוטת הרוק לחלל הפה. הרוק מכיל מינרלים, והם נדבקים לשיניים וגורמים להן להיות מחוספסות. על החספוס הזה מתיישבים חיידקים, וכך מתחילה להצטבר אבן השן.

כשכמות אבן השן גדלה, מתחילה להיווצר דלקת חניכיים שגורמת להיחלשות הקשר בין השן לעצם הלסת, עד להתנדנדות השיניים ולבסוף נפילתן. בתוך כך החיידקים נספגים בדם ומגיעים ללב, שם הם עלולים לגרום לדלקת במסתמי הלב. אבן השן מתחילה בדרך כלל בגיל שנה וחצי, וזה השלב שבו מומלץ להתחיל בפעולות מניעה, באמצעות צחצוח שיניים.

אין להשתמש במשחת שיניים של בני אדם, כיוון שהיא מכילה פלואוריד, שהכלב עלול לבלוע בכמות שעשויה לסכן אותו. יש לרכוש משחת שיניים מיוחדת לחיות מחמד. ניתן לצחצח בעזרת מברשת שיניים או בעזרת אצבעון. אפשר גם להשתמש בג'ל מיוחד לשיניים. במקרה הזה אין צורך לצחצח, הכלב לבד משפשף את השיניים בעזרת הלשון.

צחצוח השיניים עוזר למניעה אך לא מטפל באבן שן שכבר קיימת. במקרה כזה יש לבצע ניקוי אבן שן במרפאה. הניקוי מתבצע בהרדמה: הכלב מגיע אחרי כמה שעות של צום, מקבל זריקת טשטוש ואחר כך הרדמה מלאה. הניקוי מתבצע בעזרת מכשיר שקרוי סקיילר, שמסיר את גושי אבן השן מעל השיניים. אחרי ניקוי האבן נבדקות השיניים, ואלה שמתנדנדות נעקרות. בסיום מבוצע פוליש, כדי לשמר את השיניים חלקות לאורך זמן. הכלב מתעורר מיד עם סיום התהליך ויכול להשתחרר לביתו בתוך זמן קצר.

מתי שוב תצטבר אבן שן? לא לכל בעלי החיים מצטברת אבן שן באותו קצב. לכלבים קטנים בדרך כלל יש נטייה ליצור יותר אבן שן (בעיקר יורקשיר טרייר, פודל ודומיהם). ככל שתקפידו יותר על צחצוח שיניים, כך תגדילו את המרווח בין ניקויי השיניים.

ציפורניים: לגזוז אצל הווטרינר

ציפורניים ארוכות מדי מסכנות את הכלב, משום שהן עלולות להפוך לחודרניות. הבעיה הזו אופיינית בעיקר בציפורן החמישית בחלק הפנימי של כף הרגל. הציפורן הזו נוטה שלא להשתייף למרות ההליכה על משטחים קשים, גדלה בצורה מעגלית וחודרת דרך כרית האצבע, גורמת לאבצס ולכאב רב.

כלב שמטייל על משטחים קשים משייף בצורה טבעית את ציפורניו ולא זקוק לגזיזת ציפורני ים. אצל כלב שציפורניו התארכו מדי הציפורן נוגעת ברצפה בזמן ההליכה. ניתן להיעזר בווטרינר לצורך גזיזת ציפורניים. רוב הווטרינרים לא גובים תשלום על כך. מומלץ לא לגזוז את ציפורני הכלב לבד: קיצוץ קרוב מדי לכרית האצבע עלול לגרום לדימום רב וקשה לעצירה.

נשירת פרווה: היזהרו מקרחות

נשירת פרווה אופיינית לכל הגזעים, פרט לשני גזעים - פודל ויורקשיר טרייר. ככל שפרוות הכלב ארוכה יותר, כך הנשירה מורגשת יותר בבית. איכות המזון משפיעה השפעה ישירה על טיב הפרווה: תוספי מזון של אומגה 3 ו-6 כמו גם ויטמינים A,D,E חיוניים לפרווה בריאה ומצויים במזון האיכותי (פרימיום) לכלבים. נשירה בעונות המעבר היא טבעית ונורמלית. נשירה לא תקינה תגרום ל'חורים' בפרווה. במקרים האלה יש לבצע דגימות משטח פני העור או ביופסיה, כדי לשלול אלרגיות, טפילים, פטריות או בעיות הורמונליות.

ריח רע: לא טבעי

עקרונית, כלבים לא אמורים להדיף ריח רע. סיבות אפשריות לריח גוף רע הן דלקת עור, דלקת אוזניים, אבן שן, דלקת חניכיים, בעיה בשקים האנאליים או מזון לא מתאים שהכלב אוכל. רחיצה מסיבית של הכלב לא תפתור את בעיית הריח, להיפך - רחיצת יתר גורמת בדרך כלל לריח רע עוד יותר, כיוון שהיא יוצרת יובש בעור והפרשת יתר של בלוטות החלב שעל פניו, שאחראיות לריח הרע.

תדירות רחיצה מקסימלית לכלב בוגר היא אחת לחודש, בשמפו שמותאם לעור הכלב. במקרים מיוחדים יש לרחוץ את הכלב בשמפו רפואי, על פי המלצת הווטרינר בלבד, אז ניתן לעשות את זה בתדירות גבוהה יותר. כלב ששהה בים חייב ברחיצה במים כדי להסיר את המלח.

כמו בני אדם, גם כלבים נפגעים מנשיכות, מהכשות, ממכות חום ומשאר פגעים. אז מה עושים, מתי צריך לפנות לווטרינר ואיך נדע אם הפגיעה מסכנת את חייו של כלבנו:

מכת חום

 תופעה שכיחה בישראל, בעיקר בקיץ, שנגרמת לרוב בעקבות פעילות גופנית מאומצת ובכלבים שהושארו בשמש, בחום או ברכב סגור זמן ממושך מדי. כלבים שסובלים מהיצרויות או מבעיות נשימה עלולים להגיע למצב שבו הם לא מצליחים לקרר את עצמם תוך כדי פעילות. גזעים בסיכון מיוחד: בולדוג אנגלי, בולדוג צרפתי, בוקסר, פג ופקינז.

חשוב לזכור שהתחממות גוף הכלב מתרחשת במהירות, בתוך כ-15 דקות, ולכן גם שהייה קצרה במקום חם יכולה לגרום לפגיעה קשה בו. לכן לעולם אל תשאירו את הכלב סגור ברכב ואל תאפשרו לו להסתובב בחוץ בשעות החמות מעבר לעשיית הצרכים.

• הסימנים: עלייה של טמפרטורת הגוף, חום ניכר באוזני הכלב, נשימות מהירות (מעל 30 בדקה בכלבים בוגרים), חניכיים אדומים ובוהקים יותר מהרגיל, צואה דמית או שחורה. מכת חום עלולה לגרום לנזק עצבי, נזק לשריר הלב, אי ספיקת כליות, נמק במערכת הכליות והפרעות קרישה קטלניות.
• מה לעשות בבית: אם שכחתם את הכלב באוטו או שהכלב התחמם עקב פעילות, קררו אותו בעדינות: התיזו על פרוותו מים או הרטיבו אותה. אין להשתמש במים קפואים, אלה גורמים להתכווצות כלי דם שימנעו פליטה יעילה של החום. קררו את סביבת הכלב באמצעות מזגן או מאוורר. תוכלו למרוח מעט כוהל באמצעות צמר גפן על כריות הרגליים, במפשעה או תחת בתי השחי. הפסיקו לקרר את הכלב כשטמפרטורת גופו מגיעה ל-40 מעלות.
• מתי לרוץ לווטרינר: אם טמפרטורת הגוף עולה מעל 41 מעלות, או שהכלב לא מסוגל לעמוד, אפתי ולא מגיב.
  

עוויתות

גם כלבים עלולים לסבול מפרכוסים. הסיבות לכך במקרה שלהם: ביטוי של מחלת האפילפ סיה, הרעלות, רמות גבוהות של סידן, רמות נמוכות של גלוקוז, מחלות כבד, חבלת ראש או גידולים בראש. התקף עוויתות הוא אירוע מבהיל מאוד, אך אם הוא קצר (דקה או פחות), לרוב הוא לא מסכן חיים. לכן חשוב לשמור על קור רוח כשמבחינים בתחילת התקף, כדי להיות מסוגלים להושיט עזרה בסיסית לכלב או להבחין מתי דרושה עזרה דחופה.

• הסימנים: מצב של פרכוס כולל תנועות לא רצוניות בגפיים. הפרכוס עשוי להתבטא גם בעווית חלקית, דוגמת כלב שנופל על הצד ומזיז את גפיו, כלב שמתקשה לקום, הליכה לא רצונית או פעולות לעיסה בלתי רצוניות. בעת פרכוס עלול הכלב לשחרר שתן וצואה.
• מה לעשות בבית: בזמן ההתקף השגיחו על הכלב, הרחיקו אותו ממקום סכנה (כביש, מדרגות), רפדו את סביבתו.
• מתי לרוץ לווטרינר: בכל מקרה יש לפנות לעזרה. בפרכוס שנמשך מעל שלוש דקות יש להבהיל את הכלב בדחיפות לווטרינר. פרכוס שנמשך מעל חמש דקות דורש טיפול רפואי מיידי - פנו את הכלב למרפאה או לבית חולים וטרינרי. הווטרינר יפסיק את הפרכוס באמצעות תרופות שונות. אם הכלב אובחן כלוקה באפילפסיה, הוא יטופל בבית בתרופות למניעת התקפים נוספים. במקרה של סוכרת יתבקשו הבעלים לבדוק סוכר בשתן באמצעות ערכה שמשמשת גם לבדיקת שתן של בני אדם. אם רמות הסוכר יהיו נמוכות בהמשך, תתבקשו לטפטף לפיו מי סוכר.
  

הכשת נחש

הנחש השכיח שמכיש בישראל הוא צפע. בעל הכלב לרוב יודע לספר שראה את הכלב מתעסק עם נחש. ההכשה תתבצע לרוב באזור הראש או הגפיים הקדמיות.

• הסימנים: נפיחות באזור שהוכש. אפשר לזהות לעיתים שני חורים קטנים במקום. מאוחר יותר עשויים להופיע שטפי דם באזור ההכשה והקאות עד איבוד הכרה. כלבים בסיכון גדול יותר הם גורים וכלבים קטנים.
• מה לעשות בבית: הרגיעו את הכלב וצמצמו כל תזוזה שלו, כדי למנוע את התפשטות הארס. נסו בעדינות לקרר את המקום. אל תגעו בפצע ההכשה ואל תנסו להוציא משם את הארס.
• מתי לרוץ לווטרינר: בכל מקרה של הכשה. במצב כזה יש צורך בדחיפות לערות נוזלים לכלב ולטפל בו בנוגדן פעיל (אנטי וונום) נגד הארס.
  

היפוך קיבה

מצב חירום מסכן חיים, שבו הקיבה מסתובבת על ציר האורך שלה. לקיבה יש פתח קדמי לעבר הוושט ופתח יציאה לעבר המעי. הקיבה עלולה להסתובב בין שני הפתחים, אז נלכדים בקיבה מזון וגז שמצוי שם באופן טבעי. גזעים בסיכון גבוה להיפוך קיבה הם כלבים גדולים או בעלי בית חזה עמוק (שנראה בצורת משולש). בין הגזעים האלה: דני ענק, לברדור, רוטוויילר ודוברמן.

היפוך קיבה עלול להתרחש אחרי אכילת כמויות מזון גדולות במיוחד או בשל פעילות גופנית מיד אחרי האוכל - אז משנה האוכל את מרכז הכובד וגורם לקיבה להסתובב על צירה. היפוך קיבה עלול לגרום לנמק ברקמת הקיבה, חסימת כלי דם, שחרור רעלנים ופגיעה באספקת הדם ללב. בשל הלחץ מכיוון הקיבה מתקשה הכלב למלא את ריאותיו באופן תקין ועלול לסבול מקשיי נשימה.

• הסימנים: התנפחות של הבטן ונסיונות להקיא ללא הצלחה. הכלב עשוי גם להתנשף, להלחית (הגברת קצב הנשימה ואידוי מים מהלשון) ולרייר.
• מה לעשות בבית: גורם הזמן הוא קריטי. אם זיהיתם ניסיונות הקאה ובטן תפוחה, הבהילו את הכלב מיד לעזרה רפואית. בתוך כמה שעות היפוך הקיבה עלול להיות בלתי הפיך ולגרום למותו.
• מתי לרוץ לווטרינר: בכל מקרה של נסיונות הקאה, בטן תפוחה, התנשפות, הלחתה או ריור.
  

נשיכות

אין כמעט כלב שלא ננשך על ידי בעלי חיים אחרים. המקומות שמועדים לדימום מסיבי עקב נשיכה הם הלשון, כריות כף הרגל והאוזניים. נשיכה טומנת בחובה גם סכנת זיהום ופגיעה ברקמות ובאיברים פנימיים.

• מה לעשות בבית: באמצעות פד גזה או בד נקי לחצו כמה דקות על האזור המדמם. ברוב המקרים הדימום ייעצר. אם הדימום הוא באוזן, עלול הכלב לנער את הראש אחרי שעצרתם את הדימום, מה שיגרום לחזרת הדימום. לפיכך נסו להחזיק את הכלב ולעצור את הדימום בלחץ מקומי. אם הדימום בגפיים, תוכלו לחבוש את הפצע עד לקבלת עזרה.
• ניתן לשטוף את המקום במי מלח (חצי כפית מלח בכוס מים פושרים רתוחים), שמחטאים ומנקים את האזור שננשך. ניתן למרוח סביעור או פולידין מהולים בריכוז של 1 ל-5 על האזור (כף תמיסה לכל 5 כפות מים). אין להשתמש באלכוהול לחיטוי.
• מתי לרוץ לווטרינר: בכל מקרה. גם אם הפצע נראה קטן, הנזק מתחת לפני השטח עלול להיות גדול.
  

כוויות

פרוותו של הכלב מסתירה כוויות. לפיכך כווייה אצל הכלב לא תראה אדמומיות או שלפוחי ות, כפי שקורה אצל האדם. במקרה של כווייה יסבול הכלב מרגישות במקום הכווייה, ובתוך כמה ימים יופיעו האדמה או קילוף של שטח העור עם הפרווה. אזור הכווייה יוצר פצע פתוח, שמהווה מקור לזיהומים קשים. לפיכך בכל חשד לכווייה קררו את האזור באמצעות מים קרים וגשו למרפאה בהזדמנות הראשונה כדי להתחיל טיפול.

המדריך המלא מופיע היום (א') במוסף הבריאות של 'ידיעות אחרונות'