מסיבת רווקים, או: למה עדיף להיות אשה
מצד אחד נשים צריכות לעבור לידה, מחזור חודשי וטיפוח גבות מתמיד. אבל עלינו הגברים נגזר להתגלח כמעט מדי יום, לסבול מקנאת פין ולהתמודד עם שאלות הרות גורל כמו "להזמין את חבילת המונדיאל או לא?" השיוויון הקדוש וארוך השנים התנפץ לו בדיוק בשעה 14:20, בעודי רוכב על טרקטורון במהירות מטורפת של 20 קמ"ש במסיבת הרווקים של אייל
הוויכוח השני העתיק ביותר בעולם, אחרי הביצה והתרנגולת, הגיע מבחינתי לסיומו באחד מימי שישי האחרונים. עד אותו יום לא יכולתי לומר בוודאות איזה מין קיבל אי שם בגן עדן, ביום חלוקת האיברים והתפקידים, את הסחורה הטובה יותר. מצד אחד נשים צריכות לעבור לידה, מחזור חודשי וטיפוח גבות מתמיד. אבל גם מאיתנו הגברים לא נחסכו צרות - נגזר עלינו להתגלח כמעט מדי יום, לסבול מקנאת פין ולהתמודד עם שאלות הרות גורל כמו "להזמין את חבילת המונדיאל או לא?"
השיוויון הקדוש וארוך השנים התנפץ לו בדיוק בשעה 14:20 בעודי רוכב על טרקטורון במהירות מטורפת של 20 קמ"ש בשיאה של מסיבת הרווקים של אייל. ולא רק שהשיוויון נשבר, החל מאותה שנייה ועד סוף היום גדל הפער בצורה שלא הותירה בי צל של ספק שבכל זאת ולמרות הכל עדיף להיות אשה.
אנחנו הגברים לעד נזיל ריר בליווי חיוך אידיוטי למשמע צירוף המילים "מסיבה" ו"רווקים". זה רפלקס מותנה שמתקבע אצלנו עמוק מאד בשנייה שיוצא לנו החצ'קון הראשון, ועוזב אותנו (אני מקווה מאוד) מתישהו בגיל 40, אחרי שאחרון החברים נפרד מרווקותו.
לנו זה ייקח שש שנים לארגן, אצלן זה בדם (צילום: ויז'ואל/פוטוס)
לנשים, לעומת זאת, זה בא בקלות, זה אצלן בדם. תעיר אותן באמצע הלילה, והן בשנייה שולפות 15 משחקי חברה, בקבוק יין לבן, אנטי פסטי וסלט ירוק עם עגבניות שרי, והנה לך מסיבת רווקות איכותית, מלאת תוכן, כיפית ומצחיקה. בדיוק מהסוג שלך, בתור גבר, ייקח בערך שש שנים לארגן.
"בלונדינית? אין בעיה, קיבלת"
הכל התחיל בעצם לפני יותר מחודש, כשישבנו שי, חזי ואני (שלושה גברים נשואים לחלוטין) כדי לתכנן את מסיבת הרווקים של אייל. אחרי חמש מסיבות רווקים, שבמרכז רובן ככולן עמדו הופעות אורח אמיצות של אמניות מהגוש הקומוניסטי לשעבר (עיין ערך מולדובה), החלטנו ש"הפעם נעשה משהו אחר". מהמסיבה הזו נחזור בראש מורם, בלי סודות מדינה ובלי הבחילה הקטנה והמודחקת על תרומתנו הצנועה לעסק הקטן והמשגשג של בוריס ("בלונדינית? אין בעיה, קיבלת").
לא, זה לא היה קל. קשה לשנות דפוסי התנהגות של יונקים, בעיקר כשהם מגיעים מהגרעין הקשה של המוח.
אחרי שעתיים קשות של ניסיונות עקרים, כשברגעי הייאוש התהומיים כמעט והתקשרנו לבוריס, מצאנו את הישועה והחלטנו ללכת על טיול טרקטורונים.
מה אתן אומרות על זה נשים? אה? גברי אך למרות זאת מעניין, נכון? קצת ילדותי אבל נשמע כיף, לא? גם אנחנו חשבנו ככה, וסגרנו עם "מוריס טיולי טרקטורונים לנועזים באמת בע"מ".
עבר לו חודש, ומצאנו את עצמנו, תשעה גברים עמוסי שביעות רצון על השינוי החיובי שעברנו, בדרכנו לאזור המפגש, צמאים לאקשן גברי טהור בנופים המדהימים של עמק האלה. אבל מהר מאוד הסתבר לנו שלא קל לשנות את חוקי היקום, וכנראה שבמסיבת רווקים בכל זאת מישהו תמיד צריך להידפק.
את שואלת איך אצלנו? רוצים הביתה, לאמא
בדיוק כמו בוריס, גם מוריס ביקש את הכסף מראש ואיים עלינו שאם יקרה משהו לרכוש שלו אז חבל לנו על הזמן. הוא הוביל את שיירת הטרקטורונים במהירות מקסימלית של 21 קמ"ש במסלול מעגלי סביב הבית שלו, וגער בכל מי שסטה בטעות מהמסלול. בהפסקת התה הבדואי החמישית שעשינו תוך שעה ראיתי שהחבר'ה שבוזים רצח. שיחת הטלפון שקיבל אייל מארוסתו לא עזרה למצב הרוח הירוד: "אנחנו בספא, בדיוק סיימתי מסאז' ארומטי, שעה בג'קוזי, הילינג ופילינג עם תה צמחים, אחר כך אנחנו הולכות לאכול סושי, ובערב יש מפגש בנות בבריכה של רונה בהרצליה פיתוח עם סקסולוגית, רפלקסולוגית ואסטרולוגית, איך אצלכם?"
איך אצלנו? רוצים הביתה, לאמא.
טיול הטרקטורונים נגמר שעה לפני המתוכנן. "עשיתי לכם מסלול נדיר ולא הגבלתי אתכם במהירות", הסביר מוריס את השינוי הפתאומי בלו"ז. באמת נדיר, אין מה להגיד, כנראה שהמסלול הרגיל זה להקיף את הסלון שלו בבית בהליכה לצד הטרקטורונים.
אולי אם המסיבה היתה נגמרת פה, עוד הייתי חוזר בי והטור הזה לא היה נכתב בכלל. אבל בדיוק כשבמסיבת הרווקות ישבו הבנות ליד הבריכה על פופים לבנים רכים ונעימים, עם קיש בטטות וסלט עלי רוקט ביד והקשיבו לסקסולוגית, נאבקנו אנחנו הבנים בכנס היתושים השנתי של שפלת יהודה, מתגרדים למוות במעמקי יער בן שמן, לאור נורות החנייה של הג'יפ של אבא של חזי, מחזיקים קבב חי לחלוטין ביד, והבטחנו לעצמנו שבמסיבת הרווקים הבאה - אנחנו עושים מסיבת רווקות.
רועי גזית הוא מחבר המדריך "חופה מהסוף להתחלה" והעורך הראשי של פורטל החתונות Hnet.co.il
לפנייה לכתב/ת 
