בנות, אז מה אם יש עוד אלף כמוני?
יש לי חברים שאצלם זה נראה כל כך קל לגשת לבחורה ולחזור עם הטלפון שלה, אולי להתקשר בסוף ואולי לא. אבל אני אף פעם לא הייתי מסוגל לעשות את זה. האינטרנט נותן אומץ, אבל האנשים מצאו להם דרך מצוינת להרגיש טוב - להתעלם מהאנשים הלא כל כך אטרקטיביים שפונים אליהם, במקום לתת צ'אנס. ואיפה זה משאיר אותנו? לבד
לא שיש לי משהו להתבייש בו, יש לי תואר שני והייתי קצין בצבא, מצבי הכלכלי לא רע בכלל, ורוב האנשים שכן טרחו להכיר אותי יעידו עלי שכדאי להכיר אותי. אבל משהו בלגשת למישהי שאני לא מכיר ולהתחיל לדבר איתה תמיד היה בעייתי מבחינתי.
יש לי חברים שאצלם זה נראה כל כך קל לגשת לבחורה ולחזור עם הטלפון שלה, אולי להתקשר בסוף ואולי לא. אבל אני אף פעם לא הייתי מסוגל לעשות את זה. אני מאשים את הגנטיקה ("פשוט אין לי את זה"), או את הסיטואציה ("בטח אלף איש התחילו איתה פה, מה אני אהיה עוד אחד?"). אבל עמוק בפנים ברור לי שזה לא נכון - יש לי המון מה להציע לבחורה, אני פשוט לא יודע איך להציע את זה.
אחרי הקשר הקודם לקח לי הרבה זמן עד ששיכנעו אותי לנסות את עולם ההיכרויות באינטרנט, הרבה מאוד זמן. הסיבה לכך היתה פשוטה: חשבתי שאם מישהי נראית טוב, יתחילו איתה והיא לא תיאלץ לחפש באינטרנט. ואז ההיגיון הפשוט אמר שכל מי שלא מתחילים איתה, משהו לא בסדר בה, לא?
כולן רוצות מישהו שידאג להן ויאהב אותן. אפילו היפות
אז זהו, שלא! הבחורות באתרים האלה הן בחורות בדיוק כמו כל אחת שתראו בפאב, ורוב הסיכויים שהן אפילו אותן בחורות עצמן שתראו גם בפאב. שם זה בטח לא היה נראה לכם מוזר להתחיל איתן. כולן רוצות אהבה וחום, מישהו שידאג להן ויאהב אותן. כן, תתפלאו, אפילו היפות ביניהן.
הבעיה היא שכבר לא הכל טהור באתרים האלה. אנשים, בחורים ובחורות, מצאו להם דרך מצוינת להרגיש טוב - להתעלם מהאנשים הלא כל כך אטרקטיביים שפונים אליהם. הרי ככל שהתמונה טובה יותר והפניות זורמות, ההרגשה היא של מישהו רצוי, ורף הסינון יכול לעלות.
אין ספק שחשובה המשיכה בקשר, ושאם מישהו הוא לא הטעם שלך אז אין סיבה לצאת איתו. אבל זה לא נותן זכות לאף אחד או אחת לפגוע באנשים. בסך הכל אותו אדם שפנה אליך, גם אם הוא לא נראה כמו שחקן קולנוע, נדרש להתאזר בהמון אומץ כדי לפנות אליך. נכון שאם זה היה פנים אל פנים יכול להיות שהוא לא היה פונה, ובאינטרנט זה יותר קל לשלוח הודעה של "מצאת חן בעיניי, אשמח להכיר", אבל זה לא אומר שזה לא היה לו קשה ושהוא לא התרגש כשראה שקראת את ההודעה שלו. אפשר לענות ב"תודה, אבל לא בדיוק הטעם שלי", או "בהצלחה בהמשך".
לדעתי, זה נובע מכך שיש המון אופציות באינטרנט. "הרי אם הבחור הזה לא מוצא חן בעיניי, יש פה עוד אלף כמוהו", את אומרת לעצמך. אבל זו לא הבעיה העיקרית. כל נושא ההיכרויות באינטרנט הפך להיות מוכוון מטרה ותו לא. אם הפרט הכי קטן לא מוצא חן בעינינו, צבע/אורך השיער, גובה, עישון, או חס וחלילה המילה האימתנית "בינוני/ממוצע", הרי שהאדם הנ"ל פסול מכל הבחינות ואין לדבר איתו בשום פנים ואופן.
התאהבתי כבר כמה פעמים בחיים שלי, ואף פעם לא ממבט ראשון. את הבחורות שהתאהבתי בהן הכרתי קודם במשך תקופה מסוימת, ורק אז התחזקו הקשר והרצון. מכאן שאני קצת סקפטי בקשר למציאת מישהי באינטרנט. אחרי דייט אחד בדרך כלל אחד הצדדים חותך את העניין אם הוא לא "מושלם", ואז הסיכוי להכיר את האדם שמולנו לעומק ולהיקשר אליו נגוז.
תמיד יש סיכוי שאם היינו מכירים את האדם הזה שנראה לנו פסול כרגע, הוא היה הופך לחבר/ה הכי טובים שלנו, או אפילו לבן זוג לטווח ארוך. אבל את זה אף פעם לא נדע, כי הרי לא ננסה. המטרה אינה למצוא ידידים חדשים, אלא רק בן זוג. וכאן, לדעתי, נמצאת כל הבעיה.
בסופו של דבר אנחנו מצטערים על זה, כולנו. גם הבחורות הכי יפות, כשהן הולכות בלילה לישון לבד כנראה חולמות על מישהו שיחבק אותן, על אותו "אביר" שיוציא אותן מהמצב הלא מוסבר הזה של הלבד. ואולי אם הן היו נותנות קצת יותר צ'אנסים, הן היו מוצאות אותו. אסור לנו בשום אופן להאשים אותן. זכותה של כל אחת לחלום על הטוב ביותר בשבילה, בדיוק כמו שכולנו חולמים על הטוב ביותר בשבילנו, כל עוד היא לא פוגעת באף אחד.
אין לזה פתרון קסם, ותמיד יהיו הבחורים שינצלו את המראה הטוב שלהם או את הביטחון העצמי המופרז כדי לתפוס בחורות שנמשכות. תמיד יהיו בחורות שירגישו שהן טובות מדי כדי שמישהו מתחת ליהודה לוי יפנה אליהן. אבל לכל שאר האנשים ה"רגילים", אלה שבאמת מחפשים את החצי השני ושיש להם כוונות טובות - אל תפסיקו. לא משנה אם מישהו או מישהי חושבים שהם טובים מדי בשבילכם, רוב הסיכויים שתמשיכו לראות אותם עוד הרבה זמן באתרי ההיכרויות, ממשיכים לחפש את אותו "מושלם" שיעמוד בסטנדרטים שלהם...
אז בהצלחה לכולם למצוא את החצי השני שלהם!
- נכתב בתגובה לרשימה הסנוביות, הערסים וכל מה שבאמצע.
גם לכם יש משהו על הלב ואתם מיטיבים להתנסח? כיתבו אלינו
ואולי נפרסם.
לפנייה לכתב/ת 
