עין קובי: מראָה בידיו של ילד שובב

פותחי רְחמים, מפרי בהמות-בית וקרקע זיבורית, מורידי טל ומטר בעיתם, מרפאי שכיבין מרעין, מעלי ארוכה למורסות הנפש ומבעתים את השכן הרע גם לילה גם יומם, יש בארצנו סחופת הקודש וידועת הניסים למכביר. מהם דוברי לע"ז בלבד, מהם דוברי ל"ק ומהם שהם גם כאלה וגם כאלה. אחד מהם, שיח' מֻחַמּד, נתן את שמו לבית אבן עתיק ונאה למראה, שזמנו מימי רומי הרשעה, דורות רבים טרם שבאו הישמעאלים לשלוט בארץ. הבית נבנה בעיבוריה של עיירת היהודים קובי, שמעולם לא הצלחתי לדעת אם יש לבטא את ה-ב' בשמה בחיריק או בצירה או בפתח, וששמה נתגלגל לספרות חז"ל יחד עם שכנותיה צום וביתר, שפרסומן הגדול בא להן בשל חורבנן הנורא בעטיו של בן כוסיבא.

גן נעול (צילומים: פיני חמו)

עם שנבנה נועד מן הסתם הבית להיות בית-מידות של בעל בעמיו, איש שהיו לו גנים מושקים לשובב כל עין וערוגות ירק, ומעיין גדול פיכה בנחלתו. עת שבנה את הבית, גם הקיפוֹ בעצי פרי ובעצי סרק לנוי ולנחת הרוח, כדרך שהיו שועי העולם העתיק נוהגים בארצם איטליה, ואפילו הם יהודים יראי שמים וחסידים כמות שהיו בימי הבית השני, הם ימי שלטון הרומים בארצנו. הדעת נותנת, שגורלה של אותה אחוזה נאה ומשובבת לב למרגלות הגבעה של קובי היה כשל כל בתי האב של יהודי הר חברון בעקבות המרד ההוא, והיא נשרפה או נהרסה עד דק, ובעליה קיפח את חייו, או שיצא לעבדות או לגלות, וכבוד נשותיו היה למשיסה בין רגליהם של קלגסי האדריאנוס שחיק-עצמות, קיסרה של רומי.

שנים שהמקום עמד בשממונו, עד שבאו אחרים לקומם את האחוזה. כיוון שאחרי החורבן שהמיט בן כוסיבא על הארץ אסור היה ליהודים לשבת בהרי ירושלים, מי שהחיו את החווילה היו בני עם לועז. הכפר אשר נבנה על חורבות קובי נקרא בשם אֶלְקַאבּו, ומשקיבלו על עצמם תושביו את דתם של הערביים שבאו מן המדבר והחלו מקדשים את שמותיהם הגדולים של בעלי ניסיהם, עמדו וקראו לבית האבן העתיק והנאה, שכילה בימיו כמה וכמה דורות של עצי בוסתן, בשמו של אותו שיח' מחמד, אשר בו התחלתי את הדברים.

כשהונסו אנשי אלקאבו ושכניהם מאֶ-צּום מבתיהם במלחמת העצמאות, נעלם כפרם מעל פני האדמה כאילו לא היה. נותרו ממנו רק שרידי גדרות אבן ובוסתנים, המוכרים ליודעי ח"ן בלבד ונחבאים בין עצי חורשות האורן שנטעה הקק"ל. עם השנים נשכח גם "שיח' מחמד" והפך למבנה נטוש סתם. בימים שבטרם ההתקוממות הפלסטינית הוא היה מחסה לשוחרי אהבות לילה מבוישות, הרחק מעין רואים. הבוסתן הנפלא שלידו, אשר היה שייך לעשיר מעשירי אלקאבו והיו בו עצי משמש ושזיף, חבושים ותפוחים וגם עצי דולב נאים, שאינם לפרי אלא רק לצל ולנוי, העלה שיחי פרא ומטפסים, ופטל סבוך ונורא לכד ידי כל החומד פירותיו ודקרם עד זוב דם.

מעיין חתום

בתוך הבוסתן – מעיין עתיק, אשר ייתכן וימיו אף קודמים לימי "קברו" של השיח', והוא עוד מימי מלוך המלכים לבית דוד בהרים האלה. עין קאבו, כפי שקוראים הכול את המעיין הזה, או עין קובי בשמו הקדום, הוא מעיין גנים אמיתי, שכמותו היו חוצבים אבותינו בהרי ירושלים, כבמקומות אחרים גם כן. תבניתו של זה היא הסלע הרך, האוצר מים שחילחלו אליו עם גשמי החורף. כדי להגביר את שפיעתם בקיץ היו החקלאים – מעשה מצער בארץ נטולת מים כשלנו – מכים בסלע ומוציאים אותם ממנו בחציבת נקרות ונקבות. המים הלכודים בסלע, אשר הומשלו במזמורי האהבה הגדולים של שיר השירים לגן נעול אחותי כלה, גל נעול מעיין חתום, שלחייך פרדס רימונים, היו מתנקזים אל החללים הנקובים, נלכדים בבריכה ומשם מוזרמים במידה ובמשורה אל בתי השלחין, הם ערוגות הירק הנודעות של ההר, ולאו דווקא אל שדיה המפוארים של מושא האהבה מן התנ"ך.

עין קאבו היה תמיד התחנה הראשונה בביקורו של כל מי שהגיע לבוסתן. כדרכם של רוב מעיינות הגנים, גם הוא סמוי מעין רואים. בריכתו חבויה בתוך מבנה אבן דל מראה, מרחק של כלום משיח' מחמד שלנו. קרן אור של שמש בוקר או ערביים, אשר נופלת על פני הבריכה האפלולית מפתח שבתקרת המבנה, חוזרת ומרצדת על קיר הקמרון התת-קרקעי כמפני מראה גדולה בידיו של ילד שובב. ובימים של ברכה, עולה הבריכה הסמויה על גדותיה ונותנת מימיה אל תעלה היוצאת לבריכה קטנה בשולי הבוסתן הנטוש שבו. בשנים האחרונות, ששון ושמחה, הכשירה הקק"ל את המקום לחניית מטיילים, הדבירה את הפטל ואף ניקתה את ביתו של השיח' מסימני האהבים שמותירים אחריהם בדרך כלל מי שנזהרים בבריאותם.

במפת הטיולים וסימון השבילים הרי ירושלים ("הפרוזדור") - מס' 9. לא רחוק מצור הדסה ומבוא בית"ר, על כביש מס' 375, נמצאת הכניסה לפארק בגין. נוסעים קצת דרך הכניסה לפארק (מסומנת בירוק), עד שמצד שמאל רואים את שיח' מחמד והבוסתן. גם המעיין שם, אלא שאותו לא רואים עד שלא באים אצלו ממש.  

• מתוך "עצים, אלים ולטאות" - ספרו החדש של ספי בן יוסף, בהוצאת ידיעות אחרונות.